סקסופון
הפאב השכונתי ברחוב יהודה המכבי עדיין פועל - עדיין פעיל... בימים בהם געגועי רווקותי וימים מוטרפים של פעם עולים באפי, אני מוצאת את עצמי חוזרת לשם... ולו כדי לשתות כוס בירה - מהצד האחר של הבר... זה היה פאב שהחליף שוב ושוב ידיים, ואני, שגרתי בסביבה - ובהיותי בקשר מופלא עם כל חבריו של אחי הבכור, ואהבתי הבלתי מוסברת מגיל צעיר לערבוב המשקאות.... פשוט זרמה בטבעיות והביאה אותי אל מאחורי דלפק ההגשה בפאב השכונתי... אותה תקופה - עבדתי בבקרים במשרה מכובדת אך, די מוזרה בבקרים המוקדמים הייתי קודחת בליזר ביהלומים ולעת צהריים - עולה למשרדים - לובשת חליפה גברית לכל דבר עולה על עשרה סנטימטרים של עקבים לא שוכחת עניבה ואיפור מהוקצע... ויוצאת בצייד - ממש כמו מסע ובלילות, עת הייתי משכיבה לישון את שותפי לדירה וחברי לחיים (שניים שונים הם) הייתי פונה במורד הכביש ישירות בגלישה לפאב שחיכה וזימן לי לא אחת הרפתקאות חיים נדירות.... החיים מאחורי הדלפק בעמדת המוזגת בפרט בימים דאז - לבחורה.... אהמממממ - עדיין מעלים בי חיוך מזכרון מופלא זה או אחר... ובאחד הערבים - כבר מזמן אחר חצות... הגיע לפאב, מי שהיה לימים אחד השותפים שלי בדירת המגורים ומי שלמעשה גדל איתי בחבר נעורים... ואיתו חבר מעין הוד - מושב התמהונים האומנים (חחח) יושבים אל הדלפק אבי ועופ... (עופר מעין=הוד) יושבים ומחליקים בירות לגרון בקיץ ההביל של תל-אביב מזמן אחר חצות - כל מי שחשוב לה להראות מסתובבת בחוצות..... עוד שעתיים לסיום המשמרת - אני פתאום נזכרת - ואבי מספר לי שהפעם עופ לא שכח להביא את הכלי..... מממממממממממ הכלי הזה.... אני מרימה כוסית של "שניט".....(בירה במזיגה מהירה) נעמדת על דלפק הבר ומכריזה כי האחרון מבין השלושה שישתכר הערב..... ינגן את מנגינת חייו בכלי האמור..... עופ - שולף את הכלי ומנופנף בו בהתלהבות יתרה... ואני כבר מדמיינת איך אני מוזגת לשם משקה ומתוכו - משקה את אחרון המשתכרים...... כשברור לי - שהקלפים לחלוקה.... הם ממש ממש שלי.... מוסיקה רועמת חזק יותר בפאב האורחים המקומיים הגיבו נפלא לתיגר מה שגם עודד את פעילות המטבח ובהתאם את הבר..... עוד בירה ועוד קוקטייל.... עוד איטית ועוד מהירה עוד סטרייט ועוד און דה רוקס...... ערב מתיש...... אבל ......משהו באויר אמר כנראה לכולנו...... להחזיק מעמד.... שתיים לפנות בוקר מוכרחים לסגור הפקח של עירית תל-אביב כבר עבר וכבר שתה את הבירה עם הדוח הקבוע.... שוב חייך בפעם המליון ושוב אמר תשמעי ילדונת.....את הכי מופרעת שאני מכיר.. שוב חייכתי במיטב החיוך התמים שברשותי ושלחתי אותו לדרכו... עם שניט בכוס שתמיד הוציא בארגז האופנוע שלו... מתקפלים לקראת סגירה - אחרוני האורחים כבר יוצאים החוצה המוסיקה אט אט נדמה אני סוגרת קופת הבר - הכל מתאים לי פיקס... נפרדת מאילן הבעלים שמבסוט הערב שואל לאן..... עונה לים.....כמובן עם האיש והכלי...... אחחחחחח אם לא היית אחות של החבר הכי טוב שלי.....אםםםםםם....... חוף תל אביב ממש אמצע הטילת.. שתיים ומחצה - נכנסת למים השארתי ג´ינס וגופיה על החוף עלי רק תחתונים - רצה מורידה מעלי את אדי הפאב - את אדי האנשים שעיניהם הטביעו בי חותם ריח הביל את אדי הנשימה שנגעו בתוי גופי ולא נעמו לי... שחיה קלה - ניעור קוצים והחוצה.... על החוף - יושב כבר עופ כנראה שהקדים אותי בשניות ביציאה מהמים שערות ראשו הארוכה כמרד קבוע למשתחררים מקבע ערום כביום היוולדו והכלי... היוצא מהקופסא... זהוב - נוצץ - מקומר כאישה דשנה ומופלא... נעמד עופ על מורד החוף סיגריה מוצת בימינו - הכלי בשמאלו - מלקק שפתיו מארגן נשימתו.. ואז זה יצא.... הצלילים החמים והמופלאים של הסקסופון.... העוצמה הזו הפילה אותי אל החול - חרש שכבתי שם צוללת בים של צלילים שחזרו ובאו עם אקוסטיקה מופלאה של בריזת לפנות בוקר של יום תל אביבי חם שנגמר - ועמד לקום מחדש... והיה ברור לי - שזה לא עומד להסתיים... באחת קמתי משוכבי וטיילתי על החוף אבי כבר מזמן נעלם עם מי מאלו שמצא בפאב ורק עופ עוד עומד ומנגן... הבל הסיגריה שהניח בסקסופון כמו היה מקומה מוכן לכך וצדודית גופו הערום אל מול הרגעים המכושפים הללו... קצוות של חוטים ושרוכי נעליים שאריות רשת דייגים ויוטה מפרידה... אספתי איתי וקשרתי על ידי השמאלית אט אט התקדמתי חזרה אל עופ וחזרתי אל גופו נדחפת בינו לבין הסקסופון - מקשיבה לצלילים הבוקעים מראותיו עבור בגרונו ואפו חרש שומעת את שריריו לוחצים את המניעים... מוטרפת מעוצמת היצירה מכושפת ממה שידעתי שעומד להגיע....... עוד בקבוק בירה שנותר שחה בבריכת מים שהכינו ילדים שהיו על החוף בבוקר שמר על הקרירות אספתי - פתחנוהו..... עופ אמרתי לו - אתה אינך שיכור עדין.... אבל זה עומד להגיע... חרש קשרתיו כמוצלב תחת סוכת המציל ושם - בין חולות גלים וסקסופון מלא בבירה גרמתי לו להשתכר מעוצמת התחושה..... טש
הפאב השכונתי ברחוב יהודה המכבי עדיין פועל - עדיין פעיל... בימים בהם געגועי רווקותי וימים מוטרפים של פעם עולים באפי, אני מוצאת את עצמי חוזרת לשם... ולו כדי לשתות כוס בירה - מהצד האחר של הבר... זה היה פאב שהחליף שוב ושוב ידיים, ואני, שגרתי בסביבה - ובהיותי בקשר מופלא עם כל חבריו של אחי הבכור, ואהבתי הבלתי מוסברת מגיל צעיר לערבוב המשקאות.... פשוט זרמה בטבעיות והביאה אותי אל מאחורי דלפק ההגשה בפאב השכונתי... אותה תקופה - עבדתי בבקרים במשרה מכובדת אך, די מוזרה בבקרים המוקדמים הייתי קודחת בליזר ביהלומים ולעת צהריים - עולה למשרדים - לובשת חליפה גברית לכל דבר עולה על עשרה סנטימטרים של עקבים לא שוכחת עניבה ואיפור מהוקצע... ויוצאת בצייד - ממש כמו מסע ובלילות, עת הייתי משכיבה לישון את שותפי לדירה וחברי לחיים (שניים שונים הם) הייתי פונה במורד הכביש ישירות בגלישה לפאב שחיכה וזימן לי לא אחת הרפתקאות חיים נדירות.... החיים מאחורי הדלפק בעמדת המוזגת בפרט בימים דאז - לבחורה.... אהמממממ - עדיין מעלים בי חיוך מזכרון מופלא זה או אחר... ובאחד הערבים - כבר מזמן אחר חצות... הגיע לפאב, מי שהיה לימים אחד השותפים שלי בדירת המגורים ומי שלמעשה גדל איתי בחבר נעורים... ואיתו חבר מעין הוד - מושב התמהונים האומנים (חחח) יושבים אל הדלפק אבי ועופ... (עופר מעין=הוד) יושבים ומחליקים בירות לגרון בקיץ ההביל של תל-אביב מזמן אחר חצות - כל מי שחשוב לה להראות מסתובבת בחוצות..... עוד שעתיים לסיום המשמרת - אני פתאום נזכרת - ואבי מספר לי שהפעם עופ לא שכח להביא את הכלי..... מממממממממממ הכלי הזה.... אני מרימה כוסית של "שניט".....(בירה במזיגה מהירה) נעמדת על דלפק הבר ומכריזה כי האחרון מבין השלושה שישתכר הערב..... ינגן את מנגינת חייו בכלי האמור..... עופ - שולף את הכלי ומנופנף בו בהתלהבות יתרה... ואני כבר מדמיינת איך אני מוזגת לשם משקה ומתוכו - משקה את אחרון המשתכרים...... כשברור לי - שהקלפים לחלוקה.... הם ממש ממש שלי.... מוסיקה רועמת חזק יותר בפאב האורחים המקומיים הגיבו נפלא לתיגר מה שגם עודד את פעילות המטבח ובהתאם את הבר..... עוד בירה ועוד קוקטייל.... עוד איטית ועוד מהירה עוד סטרייט ועוד און דה רוקס...... ערב מתיש...... אבל ......משהו באויר אמר כנראה לכולנו...... להחזיק מעמד.... שתיים לפנות בוקר מוכרחים לסגור הפקח של עירית תל-אביב כבר עבר וכבר שתה את הבירה עם הדוח הקבוע.... שוב חייך בפעם המליון ושוב אמר תשמעי ילדונת.....את הכי מופרעת שאני מכיר.. שוב חייכתי במיטב החיוך התמים שברשותי ושלחתי אותו לדרכו... עם שניט בכוס שתמיד הוציא בארגז האופנוע שלו... מתקפלים לקראת סגירה - אחרוני האורחים כבר יוצאים החוצה המוסיקה אט אט נדמה אני סוגרת קופת הבר - הכל מתאים לי פיקס... נפרדת מאילן הבעלים שמבסוט הערב שואל לאן..... עונה לים.....כמובן עם האיש והכלי...... אחחחחחח אם לא היית אחות של החבר הכי טוב שלי.....אםםםםםם....... חוף תל אביב ממש אמצע הטילת.. שתיים ומחצה - נכנסת למים השארתי ג´ינס וגופיה על החוף עלי רק תחתונים - רצה מורידה מעלי את אדי הפאב - את אדי האנשים שעיניהם הטביעו בי חותם ריח הביל את אדי הנשימה שנגעו בתוי גופי ולא נעמו לי... שחיה קלה - ניעור קוצים והחוצה.... על החוף - יושב כבר עופ כנראה שהקדים אותי בשניות ביציאה מהמים שערות ראשו הארוכה כמרד קבוע למשתחררים מקבע ערום כביום היוולדו והכלי... היוצא מהקופסא... זהוב - נוצץ - מקומר כאישה דשנה ומופלא... נעמד עופ על מורד החוף סיגריה מוצת בימינו - הכלי בשמאלו - מלקק שפתיו מארגן נשימתו.. ואז זה יצא.... הצלילים החמים והמופלאים של הסקסופון.... העוצמה הזו הפילה אותי אל החול - חרש שכבתי שם צוללת בים של צלילים שחזרו ובאו עם אקוסטיקה מופלאה של בריזת לפנות בוקר של יום תל אביבי חם שנגמר - ועמד לקום מחדש... והיה ברור לי - שזה לא עומד להסתיים... באחת קמתי משוכבי וטיילתי על החוף אבי כבר מזמן נעלם עם מי מאלו שמצא בפאב ורק עופ עוד עומד ומנגן... הבל הסיגריה שהניח בסקסופון כמו היה מקומה מוכן לכך וצדודית גופו הערום אל מול הרגעים המכושפים הללו... קצוות של חוטים ושרוכי נעליים שאריות רשת דייגים ויוטה מפרידה... אספתי איתי וקשרתי על ידי השמאלית אט אט התקדמתי חזרה אל עופ וחזרתי אל גופו נדחפת בינו לבין הסקסופון - מקשיבה לצלילים הבוקעים מראותיו עבור בגרונו ואפו חרש שומעת את שריריו לוחצים את המניעים... מוטרפת מעוצמת היצירה מכושפת ממה שידעתי שעומד להגיע....... עוד בקבוק בירה שנותר שחה בבריכת מים שהכינו ילדים שהיו על החוף בבוקר שמר על הקרירות אספתי - פתחנוהו..... עופ אמרתי לו - אתה אינך שיכור עדין.... אבל זה עומד להגיע... חרש קשרתיו כמוצלב תחת סוכת המציל ושם - בין חולות גלים וסקסופון מלא בבירה גרמתי לו להשתכר מעוצמת התחושה..... טש
