סקירת ראשי ממשלה
סקירת ראשי ממשלה ---------------- בהקשר להסכם אוסלו מן הראוי לציין את החשיבות העצומה שהיתה לראשי הממשלה שהיו לישראל מאז רצח רבין. למרות ההשפלות וביקורות השטנה הקשות עליהם, הגיע בכל שלב בדיוק האדם הנכון ובזמן הנכון. הדבר המגוחך כאן הוא, מאחר שישראל היתה חסרת אונים ראשי הממשלה לא יכלו לעשות הרבה, והישראלים העיוורים המסכנים במקום להבין שלא ביבי אשם, לא ברק, ולא שרון (אולי ערפאת אשם?) מתכתשים כל הזמן בינם לבין עצמם וממשיכים לשחק לידי אויביהם. הם לא מסוגלים לעכל את העובדה שאין להם שום שליטה במתרחש. 1. נתניהו קדוש: לאחר שהפלשתינים התרגלו להאיץ את תהליך הכניעה של ישראל באמצעות פיגועים, בא נתניהו, ולמרות השמצות השמאל התוקפני הכריז: ברגע שיש פיגועים התהליך מוקפא. אז לראשונה התוודענו לכמה הפתעות: קודם כל גם לפלשתינים יש אינטרס בתהליך. הפלא ופלא גם להם יש אינטרס להמשיך ולקבל מתנות חינם, ולא רק ישראל צריכה למהר כל הזמן כדי להציל את התהליך מהתמוטטות. שנית, מי ששם לב, גם נוסח האיומים השתנה, הנוסח הישן והטוב לפיו: ``אם ישראל לא תעשה אחת שתיים שלוש זה יפגע בתהליך השלום``, זכה לרענון והפך להיות: אם ישראל לא תעשה אחת שתיים שלוש לא נוכל לשלוט בתגובות הזעם והתסכול של הציבור הערבי``. מאחר שאי אפשר להפחיד יונה ביין, אז כשביבי לא ממש פחד שהתהליך יפסק (נהפוך הוא, הוא בעצמו הקפיא אותו), אז צריך למצוא איומים חדשים. רעיונות מקוריים ברוך השם לא חסרים לפלשתינים, אבל מה שנחשף הוא ``ממשלת השלום`` במלוא עליבותה: כל מאמציה לרוץ מיד לכל פינה בה התהליך מראה סימנים של קריסה ולצאת מגדרה כדי להחיותו בכל מחיר הוכחו לא רק כמיותרים ומטופשים אלא מזיקים בצורה איומה. כאן אולי גם המקום להבהיר פעם אחד ולתמיד שלמרות כוונותיה הטובות של ``ממשלת השלום``, הנכונות שלה לספוג את הפיגועים ולשחק את המשחק של ערפאת היתה איומה ונוראה. בשלב מסוים הגיע נתניהו ואמר: סליחה, מה הפלא שערפאת אינו מפסיק את הפיגועים? יש לו אינטרס. מעכשיו אם יהיו פיגועים התהליך יעצר ויפגע גם האינטרס של ערפאת. ואכן הפלא ופלא העולם כנראה באמת עובד לפי אינטרסים, ומרגע זה ואילך חדלו הפיגועים בקצב ובמתכונת של ``ממשלת השלום``. (נכון שגם לנתניהו היו פיגועים, וכשהוא השתחצן ערפאת הראה לו מאיפה משתין הדג, בכל אופן את מה שממשלת השלום קיבלה במלמולים שונים כחבלי שלום הכרחיים שאין מה לעשות כנגדם, את הגל הנוראי הזה שאיש לא ידע איך לעצור, כשנתניהו הגיע זה הפסיק (קצת לפני. הם הפסיקו עם זה כדי לנסות לשכנע את הציבור שלא לבחור בנתניהו, אבל זה היה מאוחר מדי). איש אינו יכול לדעת מי היה צריך להיהרג בפיגוע שביבי מנע, ולכן כל אחד שמבקר את ביבי צריך לנשק את רגליו, לבקש סליחה, ולאמר: אולי ביבי הציל אותי. נתניהו עצר את הריצה לאבדון, האט את הקצב, הכניס קצת שפיות בתהליך המטורף הזה, הקטין את מגיפת הפיגועים והציל ישראלים רבים ממוות מיותר. לכן הוא קדוש. יש עקרון פשוט ביותר: אם הפיגועים מדרבנים את ממשלת ישראל להתקדם מהר יותר בתהליך (כלומר לתת לערפאת יותר שטחים בפחות זמן), אז כדאי לו לעשות פיגועים (שלא לדבר על מורל הנקמה שהביא לעמו עם הפיגועים הנפלאים ששמחו לבבות פלשתינים רבים). ואם לא כדאי לו, אז הוא יתאפק כמה שנים. אינטרסים. העולם עובד לפי אינטרסים. הגיע הזמן שהשמאל יגלה את האינטרסים. אם יש מישהו שרוצה להתווכח איתי על חוק הטבע הזה, למה הוא מחכה? נתניהו, תודה. 2. ברק חשף את פרצופו האמיתי של ערפאת אז כפי שכבר פירטנו השמאל הישראלי הצליח לשבור כל שיא של אבסורד בהיסטוריה האנושית מאז בריאת האדם, וזה גם לא הפריע לו להביט בזלזול אל ה``אספסוף`` שחשב אחרת ממנו. אם נסכם שוב, אז מה היה לנו? 1) חתימה על הסכם בלנקו מתוך אמונה ש``יהיה בסדר``, 2) אח``כ אימוץ משנתו של האויב ומלחמה למענה מעמקי הנשמה, 3) הרעיון המקורי החדשני הגאוני והמרענן לפיו הסכם אוסלו צריך להיות ההסכם הראשון בהיסטוריה שצריך להתבצע חד צדדית, 4) התפיסה המרעננת לפיה אם נתחנף לאויב אולי הוא ירחם עלינו, 5) התפיסה הנאורה שפוליטיקה עושים בעזרת יחסים אישיים דחקה לפינה את חוק הטבע העתיק לפיו העולם פועל על פי אינטרסים, והנה התווסף לנו עוד רעיון מקורי: 6) ישראל תשלם את כל כלי המיקוח שלה לשלום מראש, ובסוף כשהיא תישאר בלי כלום היא תקווה, תתחנן, תבקש, תצפה שעכשיו ערפאת יואיל בטובו להתחיל לעשות את חלקו או לפחות להראות קצת סימני פיוס. ברק הבין שמשהו פה יותר מדי מסריח ואמר לעצמו: אם כבר שילמנו כל כך הרבה עדיף לשלם עוד קצת אבל לפחות נקבל תמורה. בואו נלך עם תעוזה, נציע הצעות אמיתיות, קשות, ונתחיל לקבל תמורה אמיתית. נפסיק את השיטה הזו שכל פעם ישראל נותנת עוד קצת ועוד קצת ולא מקבלת כלום. ערפאת, שהתכניות המקוריות שלו (כפי שהוא מעולם לא הסתיר והן פורסמו בגלוי באמנה הפלשתינאית) היו לקחת כמה שיותר בטוב ואז להתחיל להכות, כמובן סירב, משום שלא היה יכול להסכים לסיום הסכסוך. הוא חי סכסוך, נושם סכסוך, מה פתאום להפסיק? אז הוא סירב, וברק שהיה נדיב מאוד במילים לא נתן בסוף כלום מעשית, אבל הודות לנכונות שלו הוא גם חשף את פרצופו האמיתי של ערפאת, וגם שיפר את דעת הקהל העולמית של ישראל בעולם (כי היא הוצגה כרודפת שלום, וערפאת כסרבן שלום). אז צריך להגיד לברק: תודה רבה. אבל האינטלקטואליה הישראלית (השמאל) הם כל כך חכמים אז תמיד כשיש כשלון הם יודעים להגיד למה. אז גם את ברק הם ביקרו בקטלנות: מה פתאום זבנג וגמרנו? למה ללחוץ על הפלשתינים? תן להם להתרגל לשלום, זה לא קל. (לשמאל הישראלי יש תמיד כישרון להבין את האחר. כישרון מדהים נוסף היא אידאולוגיית ה``כן ולא``: אין להם בעיה מצד אחד לרצות שלום עכשיו ביד ומיד, ומאידך לאמר בהשתאות, כאילו אין דבר מובן מאליו יותר: למה לא לתת לפלשתינים קצת יותר זמן לעכל את השלום?). אבל אולי התודה הגדולה יותר שצריך לאמר לברק היא דחיית המלחמה. ברק התאפס מהר מאוד, הבין את הסכנות, הבין שמובראק רק מחכה לתירוץ ולכן הוא אימץ מדיניות של איפוק, ואף שלח את הצוללות הגרעיניות של ישראל למפרץ הפרסי. מי יודע, אולי בעוד חמישים שנה נדע, אולי המהלך הזה מנע פריצה של מלחמה כוללת? ימים יגידו. ברק, תודה. 3. שרון מתאפק פחות גם שרון מבין היטב את הסכנה של מלחמה כוללת, והוא נזהר מאוד שלא לבצע פעולה גדולה מדי ש``תפתור את הבעיה הפלשתינאית . . .``, אבל הוא מבין שמדיניות האיפוק של ברק היתה מאופקת מדי. הגיע הזמן להתאפק קצת פחות. גם הוא כמובן, כמו ברק, וכמו כל ראש ממשלה ישראלי, חסר אונים ולא יכול לעשות כלום, ואכן בדיוק כפי שניחשתי, כאשר הוא הגיע, היאוש רק ילך ויגבר משום שלאט לאט העם יבין שכל התקוות שתלו בשרון יתבדו משום שהמצב עדין מאוד. התקשורת השמאלנית, מאחר שאת חשבון הרפש היא עוד לא עשתה, אז היא ממשיכה כהרגלה להשמיץ. (לבקר ולהשמיץ ולהסביר למה נכשלים תמיד, זה המומחיות שלהם). אבל שרון התגלה במלוא הדרו: גם הוא התנהג בצורה הטובה ביותר למדינה, לא שיחק לידיו של ערפאת, לא נתן לו תירוץ להביא את כל העולם לפה, ומאידך הגיב בצורה קשה יותר. האמת, לו ברק היה נשאר גם הוא היה נאלץ להחריף את התגובות. הכי טוב היה לו ברק היה נשאר להיות שר הבטחון של שרון, אבל אוכלי השיירים במפלגת העבודה העיפו אותו. למה אוכלי שיירים? (נמנעתי מלהשתמש בביטוי קיצוני יותר) כי אותם מעניין רק נצחון, ואם הוא הפסיד בבחירות אפשר לתת לו בעיטה בתחת, מה זה חשוב אם הוא הציל את המדינה ממלחמה. השמאלנים לא רק משמיצים את שרון, הם גם משמיצים בפראות (כהרגלם) את אנשי מפלגת העבודה שלא עוזבים את ממשלת שרון. העובדה שמדינת ישראל נמצאת בשעתה הקשה ביותר וזקוקה יותר מכל לאחדות מבית, זה לא ממש מטריד את האינטיליגנטים שלנו. שרון, תודה. סיכום: עד שאני יחשוב על סיכום תסתפקו בסיכום שנמצא במאמר הראשי: ``מחדל אוסלו - חשבון הרפש``. יאללה חבר`ה, הגיע הזמן להתחיל לחשוב לבד. אתר הנורמות אתר לאנשים שלא צריכים שהאנשים החכמים יגידו להם איך לחשוב http://go.to/normot
סקירת ראשי ממשלה ---------------- בהקשר להסכם אוסלו מן הראוי לציין את החשיבות העצומה שהיתה לראשי הממשלה שהיו לישראל מאז רצח רבין. למרות ההשפלות וביקורות השטנה הקשות עליהם, הגיע בכל שלב בדיוק האדם הנכון ובזמן הנכון. הדבר המגוחך כאן הוא, מאחר שישראל היתה חסרת אונים ראשי הממשלה לא יכלו לעשות הרבה, והישראלים העיוורים המסכנים במקום להבין שלא ביבי אשם, לא ברק, ולא שרון (אולי ערפאת אשם?) מתכתשים כל הזמן בינם לבין עצמם וממשיכים לשחק לידי אויביהם. הם לא מסוגלים לעכל את העובדה שאין להם שום שליטה במתרחש. 1. נתניהו קדוש: לאחר שהפלשתינים התרגלו להאיץ את תהליך הכניעה של ישראל באמצעות פיגועים, בא נתניהו, ולמרות השמצות השמאל התוקפני הכריז: ברגע שיש פיגועים התהליך מוקפא. אז לראשונה התוודענו לכמה הפתעות: קודם כל גם לפלשתינים יש אינטרס בתהליך. הפלא ופלא גם להם יש אינטרס להמשיך ולקבל מתנות חינם, ולא רק ישראל צריכה למהר כל הזמן כדי להציל את התהליך מהתמוטטות. שנית, מי ששם לב, גם נוסח האיומים השתנה, הנוסח הישן והטוב לפיו: ``אם ישראל לא תעשה אחת שתיים שלוש זה יפגע בתהליך השלום``, זכה לרענון והפך להיות: אם ישראל לא תעשה אחת שתיים שלוש לא נוכל לשלוט בתגובות הזעם והתסכול של הציבור הערבי``. מאחר שאי אפשר להפחיד יונה ביין, אז כשביבי לא ממש פחד שהתהליך יפסק (נהפוך הוא, הוא בעצמו הקפיא אותו), אז צריך למצוא איומים חדשים. רעיונות מקוריים ברוך השם לא חסרים לפלשתינים, אבל מה שנחשף הוא ``ממשלת השלום`` במלוא עליבותה: כל מאמציה לרוץ מיד לכל פינה בה התהליך מראה סימנים של קריסה ולצאת מגדרה כדי להחיותו בכל מחיר הוכחו לא רק כמיותרים ומטופשים אלא מזיקים בצורה איומה. כאן אולי גם המקום להבהיר פעם אחד ולתמיד שלמרות כוונותיה הטובות של ``ממשלת השלום``, הנכונות שלה לספוג את הפיגועים ולשחק את המשחק של ערפאת היתה איומה ונוראה. בשלב מסוים הגיע נתניהו ואמר: סליחה, מה הפלא שערפאת אינו מפסיק את הפיגועים? יש לו אינטרס. מעכשיו אם יהיו פיגועים התהליך יעצר ויפגע גם האינטרס של ערפאת. ואכן הפלא ופלא העולם כנראה באמת עובד לפי אינטרסים, ומרגע זה ואילך חדלו הפיגועים בקצב ובמתכונת של ``ממשלת השלום``. (נכון שגם לנתניהו היו פיגועים, וכשהוא השתחצן ערפאת הראה לו מאיפה משתין הדג, בכל אופן את מה שממשלת השלום קיבלה במלמולים שונים כחבלי שלום הכרחיים שאין מה לעשות כנגדם, את הגל הנוראי הזה שאיש לא ידע איך לעצור, כשנתניהו הגיע זה הפסיק (קצת לפני. הם הפסיקו עם זה כדי לנסות לשכנע את הציבור שלא לבחור בנתניהו, אבל זה היה מאוחר מדי). איש אינו יכול לדעת מי היה צריך להיהרג בפיגוע שביבי מנע, ולכן כל אחד שמבקר את ביבי צריך לנשק את רגליו, לבקש סליחה, ולאמר: אולי ביבי הציל אותי. נתניהו עצר את הריצה לאבדון, האט את הקצב, הכניס קצת שפיות בתהליך המטורף הזה, הקטין את מגיפת הפיגועים והציל ישראלים רבים ממוות מיותר. לכן הוא קדוש. יש עקרון פשוט ביותר: אם הפיגועים מדרבנים את ממשלת ישראל להתקדם מהר יותר בתהליך (כלומר לתת לערפאת יותר שטחים בפחות זמן), אז כדאי לו לעשות פיגועים (שלא לדבר על מורל הנקמה שהביא לעמו עם הפיגועים הנפלאים ששמחו לבבות פלשתינים רבים). ואם לא כדאי לו, אז הוא יתאפק כמה שנים. אינטרסים. העולם עובד לפי אינטרסים. הגיע הזמן שהשמאל יגלה את האינטרסים. אם יש מישהו שרוצה להתווכח איתי על חוק הטבע הזה, למה הוא מחכה? נתניהו, תודה. 2. ברק חשף את פרצופו האמיתי של ערפאת אז כפי שכבר פירטנו השמאל הישראלי הצליח לשבור כל שיא של אבסורד בהיסטוריה האנושית מאז בריאת האדם, וזה גם לא הפריע לו להביט בזלזול אל ה``אספסוף`` שחשב אחרת ממנו. אם נסכם שוב, אז מה היה לנו? 1) חתימה על הסכם בלנקו מתוך אמונה ש``יהיה בסדר``, 2) אח``כ אימוץ משנתו של האויב ומלחמה למענה מעמקי הנשמה, 3) הרעיון המקורי החדשני הגאוני והמרענן לפיו הסכם אוסלו צריך להיות ההסכם הראשון בהיסטוריה שצריך להתבצע חד צדדית, 4) התפיסה המרעננת לפיה אם נתחנף לאויב אולי הוא ירחם עלינו, 5) התפיסה הנאורה שפוליטיקה עושים בעזרת יחסים אישיים דחקה לפינה את חוק הטבע העתיק לפיו העולם פועל על פי אינטרסים, והנה התווסף לנו עוד רעיון מקורי: 6) ישראל תשלם את כל כלי המיקוח שלה לשלום מראש, ובסוף כשהיא תישאר בלי כלום היא תקווה, תתחנן, תבקש, תצפה שעכשיו ערפאת יואיל בטובו להתחיל לעשות את חלקו או לפחות להראות קצת סימני פיוס. ברק הבין שמשהו פה יותר מדי מסריח ואמר לעצמו: אם כבר שילמנו כל כך הרבה עדיף לשלם עוד קצת אבל לפחות נקבל תמורה. בואו נלך עם תעוזה, נציע הצעות אמיתיות, קשות, ונתחיל לקבל תמורה אמיתית. נפסיק את השיטה הזו שכל פעם ישראל נותנת עוד קצת ועוד קצת ולא מקבלת כלום. ערפאת, שהתכניות המקוריות שלו (כפי שהוא מעולם לא הסתיר והן פורסמו בגלוי באמנה הפלשתינאית) היו לקחת כמה שיותר בטוב ואז להתחיל להכות, כמובן סירב, משום שלא היה יכול להסכים לסיום הסכסוך. הוא חי סכסוך, נושם סכסוך, מה פתאום להפסיק? אז הוא סירב, וברק שהיה נדיב מאוד במילים לא נתן בסוף כלום מעשית, אבל הודות לנכונות שלו הוא גם חשף את פרצופו האמיתי של ערפאת, וגם שיפר את דעת הקהל העולמית של ישראל בעולם (כי היא הוצגה כרודפת שלום, וערפאת כסרבן שלום). אז צריך להגיד לברק: תודה רבה. אבל האינטלקטואליה הישראלית (השמאל) הם כל כך חכמים אז תמיד כשיש כשלון הם יודעים להגיד למה. אז גם את ברק הם ביקרו בקטלנות: מה פתאום זבנג וגמרנו? למה ללחוץ על הפלשתינים? תן להם להתרגל לשלום, זה לא קל. (לשמאל הישראלי יש תמיד כישרון להבין את האחר. כישרון מדהים נוסף היא אידאולוגיית ה``כן ולא``: אין להם בעיה מצד אחד לרצות שלום עכשיו ביד ומיד, ומאידך לאמר בהשתאות, כאילו אין דבר מובן מאליו יותר: למה לא לתת לפלשתינים קצת יותר זמן לעכל את השלום?). אבל אולי התודה הגדולה יותר שצריך לאמר לברק היא דחיית המלחמה. ברק התאפס מהר מאוד, הבין את הסכנות, הבין שמובראק רק מחכה לתירוץ ולכן הוא אימץ מדיניות של איפוק, ואף שלח את הצוללות הגרעיניות של ישראל למפרץ הפרסי. מי יודע, אולי בעוד חמישים שנה נדע, אולי המהלך הזה מנע פריצה של מלחמה כוללת? ימים יגידו. ברק, תודה. 3. שרון מתאפק פחות גם שרון מבין היטב את הסכנה של מלחמה כוללת, והוא נזהר מאוד שלא לבצע פעולה גדולה מדי ש``תפתור את הבעיה הפלשתינאית . . .``, אבל הוא מבין שמדיניות האיפוק של ברק היתה מאופקת מדי. הגיע הזמן להתאפק קצת פחות. גם הוא כמובן, כמו ברק, וכמו כל ראש ממשלה ישראלי, חסר אונים ולא יכול לעשות כלום, ואכן בדיוק כפי שניחשתי, כאשר הוא הגיע, היאוש רק ילך ויגבר משום שלאט לאט העם יבין שכל התקוות שתלו בשרון יתבדו משום שהמצב עדין מאוד. התקשורת השמאלנית, מאחר שאת חשבון הרפש היא עוד לא עשתה, אז היא ממשיכה כהרגלה להשמיץ. (לבקר ולהשמיץ ולהסביר למה נכשלים תמיד, זה המומחיות שלהם). אבל שרון התגלה במלוא הדרו: גם הוא התנהג בצורה הטובה ביותר למדינה, לא שיחק לידיו של ערפאת, לא נתן לו תירוץ להביא את כל העולם לפה, ומאידך הגיב בצורה קשה יותר. האמת, לו ברק היה נשאר גם הוא היה נאלץ להחריף את התגובות. הכי טוב היה לו ברק היה נשאר להיות שר הבטחון של שרון, אבל אוכלי השיירים במפלגת העבודה העיפו אותו. למה אוכלי שיירים? (נמנעתי מלהשתמש בביטוי קיצוני יותר) כי אותם מעניין רק נצחון, ואם הוא הפסיד בבחירות אפשר לתת לו בעיטה בתחת, מה זה חשוב אם הוא הציל את המדינה ממלחמה. השמאלנים לא רק משמיצים את שרון, הם גם משמיצים בפראות (כהרגלם) את אנשי מפלגת העבודה שלא עוזבים את ממשלת שרון. העובדה שמדינת ישראל נמצאת בשעתה הקשה ביותר וזקוקה יותר מכל לאחדות מבית, זה לא ממש מטריד את האינטיליגנטים שלנו. שרון, תודה. סיכום: עד שאני יחשוב על סיכום תסתפקו בסיכום שנמצא במאמר הראשי: ``מחדל אוסלו - חשבון הרפש``. יאללה חבר`ה, הגיע הזמן להתחיל לחשוב לבד. אתר הנורמות אתר לאנשים שלא צריכים שהאנשים החכמים יגידו להם איך לחשוב http://go.to/normot