metalheart
New member
סקירה Helloween החדש !!!
הנה אני מביא לכם בעוד סקירה! Helloween: "Keeper Of The Seven Keys – The Legacy" – 2005 טוב, מי לא יודע מי זה HELLOWEEN? אני מקווה שאתם יודעים. לראשונה, לאחר שנפלה בידיי הידיעה כי האלבום הזה יהיה בעצם ההשמך לסאגת השומרי המפתחות, ישבתי על הכיסא והתפלאתי מהאומץ שיש לחבורה הגרמנית הזאת. מה הם מנסים לומר בעצם? שני אלבומי ה KEEPERS היו יריית פתיחה לתקופה שלמה או דור או סגנון אם תרצו. אלבומים כאלה, במעמד כזה, ניתן לספור על אצבעות של יד אחת. קלאסיקה של מטאל מאז ומעולם. אז חשבתי לעצמי, האם חברי הלווין עד כדי כך בטוחים בעצמם בכדי להכריז על אלבום זה כהמשך של ה KEEPERS? צריך הרבה אומץ וביטחון עצמי על מנת להכריז זאת. ולעניינינו. אחרי השמיעה הראשונה, לדעתי, לא קיבלנו פה שום המשך ולא בטיח. הסיבה היא פשוטה, הצלחת ה KEEPERS הראשונים הייתה כולה תודות לקאי הנסן ומיכאל קיסקה שהיו אז בהרכב. חוץ מזה, אסור לשכוח שמה שהיה לפני 20 שנה כתגלית, היום נחשב כדבר שגרתי לגמרי. לכן, אני הייתי קורא לאלבום זה כיורש של ה KEEPERS. יורש צעיר, מודרני ועדכני. החברה לא התקמצנו ונתנו לנו כמעט 80 דקות של מטאל על שני דיסקים - אלבום כפול. האמת היא שציפיתי להרבה יותר, לא התאכזבתי אומנם, אך ציפיתי ליותר. לצורך העניין, יש פה בעצם המשך לשני האלבומים האחרונים של הלהקה. כל דיסק נפתח עם שיר אפי ארוך ועוצמתי - "The King For A 1000 Years" - שיר באורך של 14 דקות עם שאילתות פרוגרסיב ונגיעות סימפו-איטלקיות כאלה ו "Ocassion Avenue" בדיסק השני שאורכו כ 11 דקות ויש לו אינטרו די מעניין, כאילו מישהו יושב כזה ליד רדיו עתיק, מסובב את הידיות כדי למצוא תחנה שמשדרת הלווין. "The Invisible Man" - לא הכי מוצלח,מן HAPPY פאוור פשוט כזה, כששני שירים הבאים "Born On Judgement Day" ו "Pleasure Drone" הם באותו סגנון מעצבן של פאוור פשוט, קיטשי ולא מקורי בשיט. "Mrs.God"ו "Silent Rain" - זה פאקינ' הלווין, מלכים חזרו לעניינם. זהו הלווין במיטבו, עוצמתי, מתניע כבר מהריפים הראשונים. "Light The Universe" - בלדה יפה ומרגשת עם קנדיס נייט כזמרת אורחת, שירה יפה במיוחד, לבעלי לב רגיש. כאשר הבלדה הזאת מתחלפת עם שני שירים "Do You Know What You're Fighting For?" ו "Come Alive" די סטנדרטיים ושבלוני. איפה גודמיט היצירה חברה? ב "The Shade In The Shadows" מורגש חוסר אגרסיביות בשירה, שזה כבר לא אופייני לאנדי דריס. מעניין על מה הוא חשב כשהוא שר את זה. "Get It Up" - שוב, אותו הפי הלווין שהיה כל הזמן באלבומים שלהם, אין חידוש מיוחד, אין מטמון לחפש ולהתרגש ממנו. וקטע די מוצלח לסיום "My Life For One More Day", מהיר, עצבני ומעניין לאוזן. סה"כ אלבום עצמו ומעמדו נתונים לויכוח. מצד אחד, החבורה הגרמנית הזאת יצרה אלבום בוגר, מקצועי, מופק טוב, עם קטעי פרוגרסיב וטראש על מנת לגוון קצת וזה כבר מכובד. מצד שני, אלבום זה לוקה בחסר שש מקוריות ויצירתיות, כמו כן, לדעתי, אלבום זה אינו מועמד להמשיך את דרכיהם של ה KEEPERS האגדתיים ולא יפתח תקופה חדשה. השאלה המתבקשת היא, האם צריך בכלל? ציון 7/10
הנה אני מביא לכם בעוד סקירה! Helloween: "Keeper Of The Seven Keys – The Legacy" – 2005 טוב, מי לא יודע מי זה HELLOWEEN? אני מקווה שאתם יודעים. לראשונה, לאחר שנפלה בידיי הידיעה כי האלבום הזה יהיה בעצם ההשמך לסאגת השומרי המפתחות, ישבתי על הכיסא והתפלאתי מהאומץ שיש לחבורה הגרמנית הזאת. מה הם מנסים לומר בעצם? שני אלבומי ה KEEPERS היו יריית פתיחה לתקופה שלמה או דור או סגנון אם תרצו. אלבומים כאלה, במעמד כזה, ניתן לספור על אצבעות של יד אחת. קלאסיקה של מטאל מאז ומעולם. אז חשבתי לעצמי, האם חברי הלווין עד כדי כך בטוחים בעצמם בכדי להכריז על אלבום זה כהמשך של ה KEEPERS? צריך הרבה אומץ וביטחון עצמי על מנת להכריז זאת. ולעניינינו. אחרי השמיעה הראשונה, לדעתי, לא קיבלנו פה שום המשך ולא בטיח. הסיבה היא פשוטה, הצלחת ה KEEPERS הראשונים הייתה כולה תודות לקאי הנסן ומיכאל קיסקה שהיו אז בהרכב. חוץ מזה, אסור לשכוח שמה שהיה לפני 20 שנה כתגלית, היום נחשב כדבר שגרתי לגמרי. לכן, אני הייתי קורא לאלבום זה כיורש של ה KEEPERS. יורש צעיר, מודרני ועדכני. החברה לא התקמצנו ונתנו לנו כמעט 80 דקות של מטאל על שני דיסקים - אלבום כפול. האמת היא שציפיתי להרבה יותר, לא התאכזבתי אומנם, אך ציפיתי ליותר. לצורך העניין, יש פה בעצם המשך לשני האלבומים האחרונים של הלהקה. כל דיסק נפתח עם שיר אפי ארוך ועוצמתי - "The King For A 1000 Years" - שיר באורך של 14 דקות עם שאילתות פרוגרסיב ונגיעות סימפו-איטלקיות כאלה ו "Ocassion Avenue" בדיסק השני שאורכו כ 11 דקות ויש לו אינטרו די מעניין, כאילו מישהו יושב כזה ליד רדיו עתיק, מסובב את הידיות כדי למצוא תחנה שמשדרת הלווין. "The Invisible Man" - לא הכי מוצלח,מן HAPPY פאוור פשוט כזה, כששני שירים הבאים "Born On Judgement Day" ו "Pleasure Drone" הם באותו סגנון מעצבן של פאוור פשוט, קיטשי ולא מקורי בשיט. "Mrs.God"ו "Silent Rain" - זה פאקינ' הלווין, מלכים חזרו לעניינם. זהו הלווין במיטבו, עוצמתי, מתניע כבר מהריפים הראשונים. "Light The Universe" - בלדה יפה ומרגשת עם קנדיס נייט כזמרת אורחת, שירה יפה במיוחד, לבעלי לב רגיש. כאשר הבלדה הזאת מתחלפת עם שני שירים "Do You Know What You're Fighting For?" ו "Come Alive" די סטנדרטיים ושבלוני. איפה גודמיט היצירה חברה? ב "The Shade In The Shadows" מורגש חוסר אגרסיביות בשירה, שזה כבר לא אופייני לאנדי דריס. מעניין על מה הוא חשב כשהוא שר את זה. "Get It Up" - שוב, אותו הפי הלווין שהיה כל הזמן באלבומים שלהם, אין חידוש מיוחד, אין מטמון לחפש ולהתרגש ממנו. וקטע די מוצלח לסיום "My Life For One More Day", מהיר, עצבני ומעניין לאוזן. סה"כ אלבום עצמו ומעמדו נתונים לויכוח. מצד אחד, החבורה הגרמנית הזאת יצרה אלבום בוגר, מקצועי, מופק טוב, עם קטעי פרוגרסיב וטראש על מנת לגוון קצת וזה כבר מכובד. מצד שני, אלבום זה לוקה בחסר שש מקוריות ויצירתיות, כמו כן, לדעתי, אלבום זה אינו מועמד להמשיך את דרכיהם של ה KEEPERS האגדתיים ולא יפתח תקופה חדשה. השאלה המתבקשת היא, האם צריך בכלל? ציון 7/10
קבל ח"ח