סקירה- אשכבה.
אני חושב שאני יכול להגיד ש"אשכבה" שכתב וביים חנוך לוין ז"ל, היא בהחלט אחת מהחוויות התיאטרליות המרגשות ביותר שחוויתי בחיי. קודם כל, ההצגה כולה עוסקת במוות, ובאותו זמן שחנוך לוין ביים את זה, הוא גסס, מצמרר ביותר. אני חושב שרק מנקודת מבט של בן אדם שרואה את המוות בעיניים יום- יום דרך מחלתו, אפשר ליצור כזאת עבודת אומנות. אין טעם להרחיב בנושא העלילה, מכיוון שפוקוס ההצגה הזאת הוא לא העלילה. בהצגה זאת ישנם שבירות מוחלטות של "חוקי התיאטרון". לדוגמא, התפאורה מורכבת מאנשים. למשל הבית של הזקן הוא בן אדם על קביים עם גג על הראש ו-2 כיסאות מחוברים לרגליים. הירח, הוא בן אדם לבוש בשחור עומד על הבמה ומחזיק- ירח. אפשר לראות שחנוך לוין עושה כאן דהומניזציה לאנשים, הוא משווה חיי אדם לחפצים דוממים ולחיות (יש סוס שהוא בעצם בן אדם). הוא עושה השוואה זאת בשביל (לדעתי) לנסות להעביר לקהל כמה חיי אדם יכולים להיות סתמיים וחסרי ערך כמו איזה חפץ דומם. העצים- בני אדם. השלג- בני אדם. זה נותן לך הרגשה יחודית שכל ההצגה, לא רק השחקנים- חיים ונושמים. ניסיתי לחשוב למה ההצגה ריגשה אותי כל כך והגעתי למסקנה שזה בדיוק מהסיבה שהכל חי ונושם, ההצגה כולה, והרבה יותר קל להתחבר ולהרגיש משהו אל משהו חי מאשר משהו דומם. ניתן לראות כאן השפעות רבות מז'אנר הקומדיה דל ארטה. לדוגמא, ישנם שני בחורים בהצגה (אין לאף דמות בהצגה שם, עוד דוגמא של דהומניזציה) שבמשך כל ההצגה מטרתם היחידה היא למצוא זונות. וחנוך לוין הראה זאת על-יד הבלטת אברי מינם, הגדילו אותם פיזית, וכל הדמות ממש יצאה מהאיזור הזה, כולל היציבה. ישנם עוד כל כך הרבה דברים בתוך ההצגה הזאת, שאני בטוח שלא ראיתי את כולם, אתה מקבל כל כך הרבה לעולם הפנימי והאינטלקטואלי שלך בשעה וחצי הזאת, ואי אפשר לקלוט הכל. אני לאמסגול להעביר לכם את הגדולה של ההצגה הזאת כאן. חייבים לראות אותה בשביל להבין..... יום נעים לכולנו!
אני חושב שאני יכול להגיד ש"אשכבה" שכתב וביים חנוך לוין ז"ל, היא בהחלט אחת מהחוויות התיאטרליות המרגשות ביותר שחוויתי בחיי. קודם כל, ההצגה כולה עוסקת במוות, ובאותו זמן שחנוך לוין ביים את זה, הוא גסס, מצמרר ביותר. אני חושב שרק מנקודת מבט של בן אדם שרואה את המוות בעיניים יום- יום דרך מחלתו, אפשר ליצור כזאת עבודת אומנות. אין טעם להרחיב בנושא העלילה, מכיוון שפוקוס ההצגה הזאת הוא לא העלילה. בהצגה זאת ישנם שבירות מוחלטות של "חוקי התיאטרון". לדוגמא, התפאורה מורכבת מאנשים. למשל הבית של הזקן הוא בן אדם על קביים עם גג על הראש ו-2 כיסאות מחוברים לרגליים. הירח, הוא בן אדם לבוש בשחור עומד על הבמה ומחזיק- ירח. אפשר לראות שחנוך לוין עושה כאן דהומניזציה לאנשים, הוא משווה חיי אדם לחפצים דוממים ולחיות (יש סוס שהוא בעצם בן אדם). הוא עושה השוואה זאת בשביל (לדעתי) לנסות להעביר לקהל כמה חיי אדם יכולים להיות סתמיים וחסרי ערך כמו איזה חפץ דומם. העצים- בני אדם. השלג- בני אדם. זה נותן לך הרגשה יחודית שכל ההצגה, לא רק השחקנים- חיים ונושמים. ניסיתי לחשוב למה ההצגה ריגשה אותי כל כך והגעתי למסקנה שזה בדיוק מהסיבה שהכל חי ונושם, ההצגה כולה, והרבה יותר קל להתחבר ולהרגיש משהו אל משהו חי מאשר משהו דומם. ניתן לראות כאן השפעות רבות מז'אנר הקומדיה דל ארטה. לדוגמא, ישנם שני בחורים בהצגה (אין לאף דמות בהצגה שם, עוד דוגמא של דהומניזציה) שבמשך כל ההצגה מטרתם היחידה היא למצוא זונות. וחנוך לוין הראה זאת על-יד הבלטת אברי מינם, הגדילו אותם פיזית, וכל הדמות ממש יצאה מהאיזור הזה, כולל היציבה. ישנם עוד כל כך הרבה דברים בתוך ההצגה הזאת, שאני בטוח שלא ראיתי את כולם, אתה מקבל כל כך הרבה לעולם הפנימי והאינטלקטואלי שלך בשעה וחצי הזאת, ואי אפשר לקלוט הכל. אני לאמסגול להעביר לכם את הגדולה של ההצגה הזאת כאן. חייבים לראות אותה בשביל להבין..... יום נעים לכולנו!