סקוטלנד
ישבתי בשדה התעופה, חושבת לעצמי "מי בכלל היה צריך את הפרס הזה?" טוב, טוב אני אסביר. לפני חודש קרא לי הבוס שלי והודיע לי שנבחרתי לעובדת מצטיינת (נו, קדימה, תגידו "עובדת מזדיינת" כבר התרגלתי) והפרס שמגיע לי הוא חופשה זוגית בת 5 ימים ברומא, בפריז, בלונדון, במדריד או בסקוטלנד. אני רציתי סקוטלנד והוא אמר שמה כל כך מעניין בסקוטלנד, שעדיף לונדון כי יש שם כדורגל טוב, או לפחות רומא מאותה סיבה ממש. מכאן כבר התפתח ויכוח שהביא לריב גדול שבגללו החלטנו להיפרד. עכשיו יש את החופשה הזו ואני צריכה לנסוע לבד.. אוף. אחרי כל ההתלבטויות אמרתי לעצמי שיאללה, אם כבר אז כבר, רציתי סקוטלנד, אני נוסעת לסקוטלנד ושהוא יכול להתפוצץ. יום חמישי בבוקר, נתב"ג. ממתינה בתור לצ´ק אין. מסתכלת באנשים (יש לי מין תחביב כזה, להסתכל במישהו, לתת לו שם, מקצוע, וממש לספר לעצמי את כל סיפור חייו). משך את תשומת לבי בחור גבוה לא יפה במיוחד, אבל נעים מראה והיה בו משהו סקסי. החלטתי שהשם המתאים לו הוא ג´ף. נדף ממנו ריח מצוין. בטח לא ישראלי. הוא היה מנומס מדי. כשניגש לדלפק, הבחנתי שיש בעיה. הוא התווכח מעט עם הדיילת שאמרה לו להמתין בצד. הסתכלתי בו, הוא היה לחוץ. כשהגיע תורי ניגשתי לדלפק ורק אז שמתי לב שהדיילת שם היא אורלי, המפקדת שלי מהטירונות. אחרי כמה "היי יו.. מה העניינים איתך? מה את עושה? התחתנת? ילדים?" וכאלה.. שאלתי אותה מה הבעיה עם ג´ף. היא חייכה.. "מצא חן בעינייך הא? סוכן הנסיעות שלו טעה בתאריך הטיסה והטיסה שלנו מלאה כך שאני לא יודעת אם נצליח להעלות אותו לטיסה הזו. ננסה לעזור לו אחרי שכולם יעלו למטוס." חייכתי "מה עם הכרטיס השני שלי? זה יכול לעזור לו? את יכולה לשנות את השם על הכרטיס?" "כמובן" היא ענתה "רק שהוא היה אמור לחזור בעוד יומיים והכרטיס שלך הוא לעוד חמישה ימים, השאלה אם זה יתאים לו." "אני אשאל" אמרתי וניגשתי אליו. "היי" חייכתי אליו. הוא הרים מבט טרוד ואמר "היי" "הבנתי שיש בעיה עם הכרטיס שלך ואני יכולה לעזור" אמרתי וראיתי איך נדלק לו אור בעיניים "אלא שיש בעיה קטנה. תצטרך לחזור איתי ולא לפי התכניות שלך. אני חוזרת בעוד חמישה ימים. מה דעתך?" הוא חייך חיוך שחשף טור שיניים לבנות "את מלאך, אמרו לך את זה? איך אוכל לגמול לך על זה?" "לא צריך להודות לי, ממילא היה לי כרטיס ואתה נראית כזה אומלל." שעה אחר כך כבר ישבנו יחד במחלקת העסקים של בריטיש איירוויז ושוחחנו על ענייני עבודה. ג´ף התגלה כאמיר, עו"ד לענייני חברות. השיחה קלחה וממש לא הרגשנו שהגענו עד שהקברניט הורה להדק את החגורות לקראת נחיתה. גם בטיסת ההמשך ישבנו יחד וכשנחתנו באדינבורו, אמיר הזמין אותי לארוחת ערב. כמו בכל הסיפורים הסתבר שהוא לן במלון סמוך ואמר שיאסוף אותי בעוד שעה. כשהתקלחתי חשבתי על זה שהוא ממש מוצא חן בעיני. מצאתי את עצמי חושבת עליו ומהרהרת מה כדאי ללבוש כדי לפתות אותו. בחרתי בשמלה אדומה, מחמיאה, וסקסית, חשופה מספיק כדי להבטיח לו מבט על החזה השופע וקצרה מספיק כדי להראות זוג רגליים נאות (תמיד ידעתי שהרגליים שלי יפות) ונעליים בעקב גבוה שידגישו את הרגל, הזלפתי מעט בושם והמתנתי. דקה אחר כך הוא כבר דפק בדלת "מממ... אני אוהבת גבר שמדייק" חשבתי ופתחתי את הדלת. כשנכנס נשק ללחי שלי. הלב שלי קפץ. התגובה הזו הפתיעה אותי.. הרי רק עכשיו סיימתי מערכת יחסים... "את נראית נפלא" אמר וחייך חיוך של מיליון דולר. ארוחת ערב איטלקית, בקבוק יין, נרות, קצת ריקודים וכל זה יחד עם העייפות של הטיסה. למרות הכל החלטנו ללכת ברגל חזרה למלון. בדרך החלטתי לחלוץ נעליים. קשה ללכת על עקב כל כך גבוה. התיישבנו על ספסל צוחקים ואמיר התחיל לעסות את הרגל שלי. לפתע שמתי לב שאני משחררת אנחות קטנות כאלה.. ומדריכה אותו איפה ללחוץ יותר, יותר חזק, פחות חזק. היד שלו החלה לעלות במעלה הרגל שלי. לא אמרתי מילה, רק אנחה ארוכה. קמתי והתיישבתי עליו. בלי מילה נצמדתי אליו והתכופפתי לנשיקה. הלשון שלו נכנסה עמוק לתוך הגרון שלי והלהיטה את החושים שלי. רציתי אותו כאן ועכשיו. לא חיכיתי, היד שלי חפרה בתוך המכנסיים שלו ומצאה אותו קשה ומוכן. אין לי מושג מאיפה היה לי האומץ או המיומנות, אבל תוך רגע, הייתי מפושקת מעליו, מסיטה את התחתונים שלי הצידה ומחדירה אותו אל תוכי. הוא היה בשוק.. היינו ממש באמצע הרחוב, כל מי שעבר יכול היה לראות מה הולך שם, אבל הוא לא רצה לוותר על זה. "את מפחידה ומטריפה אותי" הוא לחש והתחיל לנוע מתחתיי. שני בחורים הופיעו לידנו ואנחנו קפאנו. המשכנו להתנשק בלהט עד שהלכו וכשהלכו סוף סוף, נדרשו רק כמה תנועות קטנות להביא את שנינו לשיא. "בבוקר חשבתי שאת מלאכית" הוא אמר "אבל נראה לי שאת שדה קטנה... בואי, בואי נלך למלון ונראה מה אפשר לעשות בשבילך...
ישבתי בשדה התעופה, חושבת לעצמי "מי בכלל היה צריך את הפרס הזה?" טוב, טוב אני אסביר. לפני חודש קרא לי הבוס שלי והודיע לי שנבחרתי לעובדת מצטיינת (נו, קדימה, תגידו "עובדת מזדיינת" כבר התרגלתי) והפרס שמגיע לי הוא חופשה זוגית בת 5 ימים ברומא, בפריז, בלונדון, במדריד או בסקוטלנד. אני רציתי סקוטלנד והוא אמר שמה כל כך מעניין בסקוטלנד, שעדיף לונדון כי יש שם כדורגל טוב, או לפחות רומא מאותה סיבה ממש. מכאן כבר התפתח ויכוח שהביא לריב גדול שבגללו החלטנו להיפרד. עכשיו יש את החופשה הזו ואני צריכה לנסוע לבד.. אוף. אחרי כל ההתלבטויות אמרתי לעצמי שיאללה, אם כבר אז כבר, רציתי סקוטלנד, אני נוסעת לסקוטלנד ושהוא יכול להתפוצץ. יום חמישי בבוקר, נתב"ג. ממתינה בתור לצ´ק אין. מסתכלת באנשים (יש לי מין תחביב כזה, להסתכל במישהו, לתת לו שם, מקצוע, וממש לספר לעצמי את כל סיפור חייו). משך את תשומת לבי בחור גבוה לא יפה במיוחד, אבל נעים מראה והיה בו משהו סקסי. החלטתי שהשם המתאים לו הוא ג´ף. נדף ממנו ריח מצוין. בטח לא ישראלי. הוא היה מנומס מדי. כשניגש לדלפק, הבחנתי שיש בעיה. הוא התווכח מעט עם הדיילת שאמרה לו להמתין בצד. הסתכלתי בו, הוא היה לחוץ. כשהגיע תורי ניגשתי לדלפק ורק אז שמתי לב שהדיילת שם היא אורלי, המפקדת שלי מהטירונות. אחרי כמה "היי יו.. מה העניינים איתך? מה את עושה? התחתנת? ילדים?" וכאלה.. שאלתי אותה מה הבעיה עם ג´ף. היא חייכה.. "מצא חן בעינייך הא? סוכן הנסיעות שלו טעה בתאריך הטיסה והטיסה שלנו מלאה כך שאני לא יודעת אם נצליח להעלות אותו לטיסה הזו. ננסה לעזור לו אחרי שכולם יעלו למטוס." חייכתי "מה עם הכרטיס השני שלי? זה יכול לעזור לו? את יכולה לשנות את השם על הכרטיס?" "כמובן" היא ענתה "רק שהוא היה אמור לחזור בעוד יומיים והכרטיס שלך הוא לעוד חמישה ימים, השאלה אם זה יתאים לו." "אני אשאל" אמרתי וניגשתי אליו. "היי" חייכתי אליו. הוא הרים מבט טרוד ואמר "היי" "הבנתי שיש בעיה עם הכרטיס שלך ואני יכולה לעזור" אמרתי וראיתי איך נדלק לו אור בעיניים "אלא שיש בעיה קטנה. תצטרך לחזור איתי ולא לפי התכניות שלך. אני חוזרת בעוד חמישה ימים. מה דעתך?" הוא חייך חיוך שחשף טור שיניים לבנות "את מלאך, אמרו לך את זה? איך אוכל לגמול לך על זה?" "לא צריך להודות לי, ממילא היה לי כרטיס ואתה נראית כזה אומלל." שעה אחר כך כבר ישבנו יחד במחלקת העסקים של בריטיש איירוויז ושוחחנו על ענייני עבודה. ג´ף התגלה כאמיר, עו"ד לענייני חברות. השיחה קלחה וממש לא הרגשנו שהגענו עד שהקברניט הורה להדק את החגורות לקראת נחיתה. גם בטיסת ההמשך ישבנו יחד וכשנחתנו באדינבורו, אמיר הזמין אותי לארוחת ערב. כמו בכל הסיפורים הסתבר שהוא לן במלון סמוך ואמר שיאסוף אותי בעוד שעה. כשהתקלחתי חשבתי על זה שהוא ממש מוצא חן בעיני. מצאתי את עצמי חושבת עליו ומהרהרת מה כדאי ללבוש כדי לפתות אותו. בחרתי בשמלה אדומה, מחמיאה, וסקסית, חשופה מספיק כדי להבטיח לו מבט על החזה השופע וקצרה מספיק כדי להראות זוג רגליים נאות (תמיד ידעתי שהרגליים שלי יפות) ונעליים בעקב גבוה שידגישו את הרגל, הזלפתי מעט בושם והמתנתי. דקה אחר כך הוא כבר דפק בדלת "מממ... אני אוהבת גבר שמדייק" חשבתי ופתחתי את הדלת. כשנכנס נשק ללחי שלי. הלב שלי קפץ. התגובה הזו הפתיעה אותי.. הרי רק עכשיו סיימתי מערכת יחסים... "את נראית נפלא" אמר וחייך חיוך של מיליון דולר. ארוחת ערב איטלקית, בקבוק יין, נרות, קצת ריקודים וכל זה יחד עם העייפות של הטיסה. למרות הכל החלטנו ללכת ברגל חזרה למלון. בדרך החלטתי לחלוץ נעליים. קשה ללכת על עקב כל כך גבוה. התיישבנו על ספסל צוחקים ואמיר התחיל לעסות את הרגל שלי. לפתע שמתי לב שאני משחררת אנחות קטנות כאלה.. ומדריכה אותו איפה ללחוץ יותר, יותר חזק, פחות חזק. היד שלו החלה לעלות במעלה הרגל שלי. לא אמרתי מילה, רק אנחה ארוכה. קמתי והתיישבתי עליו. בלי מילה נצמדתי אליו והתכופפתי לנשיקה. הלשון שלו נכנסה עמוק לתוך הגרון שלי והלהיטה את החושים שלי. רציתי אותו כאן ועכשיו. לא חיכיתי, היד שלי חפרה בתוך המכנסיים שלו ומצאה אותו קשה ומוכן. אין לי מושג מאיפה היה לי האומץ או המיומנות, אבל תוך רגע, הייתי מפושקת מעליו, מסיטה את התחתונים שלי הצידה ומחדירה אותו אל תוכי. הוא היה בשוק.. היינו ממש באמצע הרחוב, כל מי שעבר יכול היה לראות מה הולך שם, אבל הוא לא רצה לוותר על זה. "את מפחידה ומטריפה אותי" הוא לחש והתחיל לנוע מתחתיי. שני בחורים הופיעו לידנו ואנחנו קפאנו. המשכנו להתנשק בלהט עד שהלכו וכשהלכו סוף סוף, נדרשו רק כמה תנועות קטנות להביא את שנינו לשיא. "בבוקר חשבתי שאת מלאכית" הוא אמר "אבל נראה לי שאת שדה קטנה... בואי, בואי נלך למלון ונראה מה אפשר לעשות בשבילך...
