Thessalian
New member
סצנות של קנאה
בקבוצה בה אני משחקת את סיטרה, הצועניה הנחמדה חובבת הרעלים שלי, הגעתי למצב משונה מאוד, ורציתי לשאול את דעתכם בנוגע לדרך הטיפול במצב. סיטרה, למי שלא מכיר אותה, הינה צועניה מקסימה, בת 20 ואלמנה, לצערה. היא נשבעה לאהוב אך ורק את בעלה המנוח, ואף נקמה את נקמת מותו במו ידיה ופגיונו של בעלה האהוב. מאז עברו שנתיים וחצי בערך, סיטרה הסתובבה ביבשות השונות ועסקה בהכנת ומכירת רעלים וסמי-נגד לבעלי הממון. לפני מספר חודשים, בזמן משחק, היא הצטרפה לקבוצת ההרפתקנים הנוכחית שלה, לאחר שהחליטה להגיע ליבשת חדשה ולפתוח חיים חדשים עם אנשים חדשים. בזמן הזה, הקבוצה הספיקה להישאב לעולם של רייבנלופט, שם הצטרף לקבוצה חבר חדש בשם טובוק. לאחר שסיטרה התרגלה לנוכחותו של טובוק בסביבה, הם נהיו ביחסים טובים (לא משהו מיוחד, יחסים רגילים בין בני חבורה). בשלב מסוים הצטרפה לקבוצתנו דב"שית בשם ת'יאה, אשר מכל הבחינות נראה כי היא עליונה עלינו בכמה וכמה דרגות. כבר מההתחלה בני החבורה סמכו על ת'יאה, ורק סיטרה הפגינה כלפיה עוינות וחוסר אמון, שכן ת'יאה לא הוכיחה את עצמה בפני סיטרה. העניין הגיע כבר כמה וכמה פעמים למצב של כמעט-דו-קרב בין שתי הבנות (ואם עלה בדעתכם המונח cat fight - הסירו אותו בזה הרגע בבקשה), שכן ת'יאה מאמינה במה שקרוי בעיניה כבוד, וסיטרה מאמינה שת'יאה היא מתחזה מסוג כלשהו שאולי מנסה להוביל את הקבוצה למלכודת. לא עוזרת העובדה שכל הקבוצה "התמכרה" לת'יאה, לפי הגדרת סיטרה. בייחוד טובוק, או לפחות זה מה שסיטרה רואה. בשלב מסוים בפגישה האחרונה, סיטרה הגיעה למצב שבו היא לא יכולה להישאר באותו מקום עם טובוק או עם ת'יאה (או עם חלק ניכר משאר הקבוצה, מסיבות של בעיות אגו בין חברים אחרים שסיטרה פשוט לא יכלה לסבול) ותיארה את הקבוצה כ"שני קירות" (שני בעלי האגו), "אלילה וזנב" (ת'יאה וטובוק). על כך אמרה אחת הדמויות שסיטרה "סתם מקנאת" על זה שטובוק נמצא כל הזמן עם ת'יאה. התגובה המיידית, שלי כשחקנית, היתה "אני? מה פתאום? הא!!", ותוך כדי התגובה פשוט קלטתי שזה נכון... מסתבר שהצדק היה עם ניהאו, כשנאמר שיש דברים שהדמות יודעת והשחקן לא תמיד. בקיצור, עכשיו אני לא בדיוק יודעת להתמודד עם המצב הזה של קנאה-מול-צורך להישאר ביחד בקבוצה. סיטרה לא תעזוב את הקבוצה, וטובוק לא יעזוב את סיטרה, בין השאר בגלל שהוא הבטיח לה לא לעשות כן. השאלה היא - איך הולכים מכאן?
בקבוצה בה אני משחקת את סיטרה, הצועניה הנחמדה חובבת הרעלים שלי, הגעתי למצב משונה מאוד, ורציתי לשאול את דעתכם בנוגע לדרך הטיפול במצב. סיטרה, למי שלא מכיר אותה, הינה צועניה מקסימה, בת 20 ואלמנה, לצערה. היא נשבעה לאהוב אך ורק את בעלה המנוח, ואף נקמה את נקמת מותו במו ידיה ופגיונו של בעלה האהוב. מאז עברו שנתיים וחצי בערך, סיטרה הסתובבה ביבשות השונות ועסקה בהכנת ומכירת רעלים וסמי-נגד לבעלי הממון. לפני מספר חודשים, בזמן משחק, היא הצטרפה לקבוצת ההרפתקנים הנוכחית שלה, לאחר שהחליטה להגיע ליבשת חדשה ולפתוח חיים חדשים עם אנשים חדשים. בזמן הזה, הקבוצה הספיקה להישאב לעולם של רייבנלופט, שם הצטרף לקבוצה חבר חדש בשם טובוק. לאחר שסיטרה התרגלה לנוכחותו של טובוק בסביבה, הם נהיו ביחסים טובים (לא משהו מיוחד, יחסים רגילים בין בני חבורה). בשלב מסוים הצטרפה לקבוצתנו דב"שית בשם ת'יאה, אשר מכל הבחינות נראה כי היא עליונה עלינו בכמה וכמה דרגות. כבר מההתחלה בני החבורה סמכו על ת'יאה, ורק סיטרה הפגינה כלפיה עוינות וחוסר אמון, שכן ת'יאה לא הוכיחה את עצמה בפני סיטרה. העניין הגיע כבר כמה וכמה פעמים למצב של כמעט-דו-קרב בין שתי הבנות (ואם עלה בדעתכם המונח cat fight - הסירו אותו בזה הרגע בבקשה), שכן ת'יאה מאמינה במה שקרוי בעיניה כבוד, וסיטרה מאמינה שת'יאה היא מתחזה מסוג כלשהו שאולי מנסה להוביל את הקבוצה למלכודת. לא עוזרת העובדה שכל הקבוצה "התמכרה" לת'יאה, לפי הגדרת סיטרה. בייחוד טובוק, או לפחות זה מה שסיטרה רואה. בשלב מסוים בפגישה האחרונה, סיטרה הגיעה למצב שבו היא לא יכולה להישאר באותו מקום עם טובוק או עם ת'יאה (או עם חלק ניכר משאר הקבוצה, מסיבות של בעיות אגו בין חברים אחרים שסיטרה פשוט לא יכלה לסבול) ותיארה את הקבוצה כ"שני קירות" (שני בעלי האגו), "אלילה וזנב" (ת'יאה וטובוק). על כך אמרה אחת הדמויות שסיטרה "סתם מקנאת" על זה שטובוק נמצא כל הזמן עם ת'יאה. התגובה המיידית, שלי כשחקנית, היתה "אני? מה פתאום? הא!!", ותוך כדי התגובה פשוט קלטתי שזה נכון... מסתבר שהצדק היה עם ניהאו, כשנאמר שיש דברים שהדמות יודעת והשחקן לא תמיד. בקיצור, עכשיו אני לא בדיוק יודעת להתמודד עם המצב הזה של קנאה-מול-צורך להישאר ביחד בקבוצה. סיטרה לא תעזוב את הקבוצה, וטובוק לא יעזוב את סיטרה, בין השאר בגלל שהוא הבטיח לה לא לעשות כן. השאלה היא - איך הולכים מכאן?