ספר חדש סופר חדש

[דן גבע]

ספר חדש סופר חדש

היי ג'ו מאת אהוד ברזילי - מפתיע היי ג'ו הברמן החושף את סודותיהם של לקוחותיו. הסיפורים מוגשים בשפה ידידותית קולחת שוטפת וקצבית. מומלץ.

 

[גרומיט]

שפה ידידותית קולחת שוטפת וקצבית

זו שפה שנמנעת משימוש בפסיקים?

 

[Arana]

ומה בדיוק מפתיע?

הסופר, הספר, או השפה הידידותית (למי?), הקולחת, השוטפת והקצבית?

 

[גרומיט]

משהו אחר שמטריד אותי

זה שמו של הספר. כעורך "בלי פאניקה" וכעורך משנה בכתב העת "חלומות באספמיה", אני מפרסם לא מעט סיפורים קצרים, ונאבק תוך כדי כך קשות במגמת האינגלוז של השפה ושל התודעה בספרות המקור שלנו. בזמנו, כאשר תרגמתי את "לקסיקון טרקי-סיטי" (אוסף של כללי עזר לכותבי סיפורים קצרים), אף הוספתי בו שני ערכים שהצביעו על בעיה אחת גדולה בכתיבת המקור בארץ - ה"אנגרית": הנטיה של כותבים מתחילים לאנגלז את שפתם ואת נושאי העיסוק של ספריהם/סיפוריהם. מבלי שקראתי את הספר עצמו, "היי ג'ו", לפחות על פי שמו, נראה לי כעוד דוגמה לסוג הספציפי הזה של חוסר השראה. האם אין ברמנים דוברי עברית שהכותב יכול להבין טוב יותר מאשר את הדימוי הבנלי של "ג'ו" כלשהו? בעיניי זה נראה כרומנטיות מזויפת של כל מה שאמריקני, שפוטרת את הכותב מלבנות לעצמו עולם ודמויות אמיתיים, שהוא והכותבים יוכלו להבין ולהזדהות עימם.

 

[Rivendell]

יפה אמרת.

מצד שני אגב, יש לך את "מיי פירסט סוני"

אמנם לא קראתי את זה, אבל שמעתי ביקורות טובות על הספר. גם אליו אני אגיע בשלב כלשהו כנראה. אני גם שונאת את התרגום הישיר מדי של ביטויים מקובלים באנגלית.. אין לי דוגמא כרגע, אבל בספר שאני קוראת בימים אלה ("סיפורה של דודה") יש כמה דוגמאות לזה, ואני אודיע כשאתקל שוב באחת. זה פשוט תרגום ישיר, בלי עריכה או מחשבה. אותי מטרידה גם הרמה של הפרסומים. אני חושבת שאם אדם כתב ספר ומנסה לפתות את הקהל אליו, הוא יכול להשקיע קצת יותר בהודעות הפרסום (שלא לדבר על לפסק אותן כראוי). לספר לקורא על מה הספר שלו ולמה כדאי לו לקרוא את זה. לפי רמת ההודעות, אני אישית מסיקה גם על רמתו של האדם שכותב אותן. פרסומת כמו זאת לא ממש מעוררת בי חשק לקרוא את הספר הזה, או אפילו לשמוע עליו יותר. היא רק מחזקת את דעתי על העולם הגרפומאני שאנחנו חיים בו.

 

[cuckingfunt]

הספר קשור להנדריקס?