ברגע שאנו משליכים את ספר החוקים שלנו, שנבנה על פי החלום של הורינו ושל מחנכינו, משפחתנו, דתנו וכו' אנו צריכם לבטוח בעצמנו. ארבעת ההסכמות מסייעות לנו לפעול על פי היושרה שלנו. האין זה יותר קשה? מהו הקוד החלופי שלפיו אנו נוהגים בהיעדר ספר החוקים שלנו? מהי אותה היושרה הזו?
בעיני זה הרבה יותר קשה. משום שמרגע שאני פועלת על פי ספר החוקים שקבעתי לעצמי (ולצורך העניין, ארבע ההסכמות), אני למעשה לוקחת אחריות על החיים שלי. כל המשא נופל על כתפי ואין לי יותר את מי "להאשים" בצרות שלי. אולי בגלל זה עוד לא הצלחתי להיפטר מ"ספר החוקים" שקיבלתי ממשפחתי, מחנכי, דתי וכו'. ביום בו אצליח לחיות לפי ארבע ההסכמות באופן שיניח את דעתי, רק אז אדע לומר מהי אותה יושרה.
ומה בעצם נדרש ממך כדי להפטר מספר החוקים הישן? למה בעצם עדיין לא נפטרת ממנו? דון מיגל רואיס אומר שמעשינו, הפעולות שלנו הן שמדברות בעד עצמן ולא צריך בכלל להגיע למקום של אשמה. הרי הוא מבטיח גן עדן עלי אדמות בעת יישום ההסכמות ובגן העדן אין מקום לאשמה. אז רק כח רצון חזק נדרש כדי לישם את ארבעת ההסכמות. יש לך הצעה כיצד היית מחזקת בחייך את יישומן של ארבעת ההסכמות בחיינו? ההצעה שלי לעצמי היא להקפיד ולשנן את ארבעת ההסכמות כל בוקר ובכל הזדמנות. כפי שנאמר: "והגית בו יומם ולילה..."
זה לא כל כך פשוט לזרוק את כל החוקים שחונכתי וגדלתי על פיהם. כמו שאמרת: "רק כח רצון חזק נדרש". יתרה מכך, אני עדיין לא בטוחה שאני מעוניינת בכך. לגבי יישום ארבע ההסכמות: אני מנסה להתייחס לזה בקלילות ובכיף. כמו משחק תפקידים. להיות בסיטואציה מסויימת ובו זמנית להשקיף עליה כצופה מהצד. לבחון את המצבים בהקשר יותר רחב (כמו שכתבת בהודעה אחרת שלך בפורום). אני לא מכריחה את עצמי ולא מחוייבת לזה. משום שמנסיוני, ברגע שאצטרץ להכריח את עצמי, לא אהיה שם.
יש לי הרגשה שיש לך תובנה שאינה קשורה לארבעת ההסכמות ושתוכלי לשתף אותנו בה... אני צודק? בכלל מעניין אותי לדעת מה הכלים הנוספים שאת משלבת בעבודה העצמית שלך מלבד ארבעת ההסכמות...
אני מנסה לקבוע את גבולות האחריות שלי כלפי סביבתי. בעיקר כלפי ההורים שלי. בינתיים לא הגעתי לתובנה בעניין זה שראוי לשתף בה. בקשר לכלים הנוספים, שלחתי אליך מסר.