ספרי יסוד ?!?

[theodora]

ספרי יסוד ?!?

אשמח לקבל המלצות על ספרי יסוד (לא פשטניים, אך מכוונים לחסרי ידע קודם), עדיף בעברית, על ההיסטוריה של האסלאם ועל ההיסטוריה של ארץ ישראל תודה מראש +יום (או לילה) טוב!

 

[hastings]

אסלאם

כמה ספרים שצצים בזכרוני כרגע: שני ספרים של חוה לצרוס-יפה בהוצאת האוניברסיטה המשודרת "האסלאם" ו"עוד שיחות על דת האסלאם". כדרכם של הספרים האלה, מאאוד תמציתיים, אבל לצרוס-יפה הייתה אחת החוקרות הגדולות בתחום בארץ. מסכמת נושאים בסיסיים באופן יפה. נקודת פתיחה טובה. ספר נוסף בעריכתה "פרקים בתולדות הערבים והאסלאם". ספר מיושן משהו, אבל מכיל הרבה מידע בסיסי. אסופת פרקים בנושאים שונים שנכתבו בזמנו על-ידי מי שהם היום כמה מבכירי החוקרים בארץ. מעמיק יחסית, לעתים קצת כבד. ספרו של קלוד כאהן "אסלאם". אני אישית לא מת עליו כי אני לא מסכים עם הגישה הבסיסית של כאהן ללימוד היסטוריה, אבל הספר מכיל מידע רב ומהווה הקדמה יפה לנושא. מכיל גם לוח תאריכים נוח ובהיר להתפתחות האסלאם. ספרו של אלברט חוראני "היסטוריה של העמים הערביים". מכסה תקופה ארוכה מאוד (מהרקע להופעת האסלאם ועד לסביבות 1970). מכיל בסופו נספחים של שושלות שליטים. יש ספרים של האוניברסיטה הפתוחה בקורס "מבוא לדת האסלאם" שהם לא רעים, חוץ מהכרך הראשון. המהדורה שאני ראיתי בזמנו הייתה בעייתית בנושא האסלאם הקלאסי (עד סביבות במאה ה-10), אבל הכרכים האחרים היו בהחלט לא רעים. היו דיבורים על הוצאת מהדורה מתוקנת של הכרך הראשון. הספרים האלה עוסקים יותר בהתפתחות הדת, ופחות במאורעות פוליטיים.

 

[hastings]

בספר האחרון: במאה=המאה

 

[theodora]

תודה

תודה על התשובה המהירה! את אלו של לצרוס יפה כבר קראתי, ומצאתי אותם כתובים ברשלנות ולא ממצים..בעקבות עצותיך אנסה את השאר!

 

[עגנון]

ספרי יסוד

יש את "ההיסטוריה של א"י" 10 כרכים בהוצ´ כתר. אסלאם - מוחמד - מיקל קוק בהוצ´ מוסד ביאליק אסלאם מאוחר - המזרח הקרוב עד/למן מלחמת העולם הראשונה - שני ספרים בהוצ´ אב"ג ומוסד ביאליק נכתב ע"י מלקולם יאפ.

 

[hastings]

לגבי "מחמד" של קוק

קוק מייצג גישה מסוימת במחקר שנקראת "הגריזם" שהטענות שלה אינן מקובלות במלואן על ציבור החוקרים. זה ממש לא המקום להכנס לדיון בנושא, אבל יש לשים לב שכתיבתו מושפעת מהגישה הזו. למיטב זכרוני "מחמד" פחות מייצג גישה זו, אבל כדאי להשלים את הקריאה במקורות אחרים לשם האיזון.

 

[סרטוריוס]

למה לא המקום? ספר. מה זה הגריזם?

 

[hastings]

בתמצית

התמציתיות נובעת בעיקר מכך שעבר זמן רב מאז עסקתי בנושא לאחרונה, ואני לא בטוח שאני זוכר את כל הפרטים. הגישה המקובלת (במסורת ובמחקר) לתיאור צמיחת האסלאם מדברת על גוף אחיד שנוצר על ידי הנביא, ואשר שמר על אחדותו לאחר מותו. הפיצולים השונים שהופיעו באסלאם הם מאוחרים [והכוונה כאן אינה דווקא לפיצול השיעי אלא גם לדברים אחרים]. ב"גזע" מקורי זה של אמונה למחמד מקום מרכזי מאז ומעולם. ההגריזם טוען שההתפתחות הייתה שונה. הם טוענים שלאחר מותו שלהנביא היו מספר "גרסאות" של האסלאם, ורק לאחר זמן מה הצליחה קבוצה אחת להשליט את דרך החשיבה והאמונה של כאותודוקסיה. [אפשר לראות כאן דמיון מה לדפוס של קיום כנסית ירושלים לצד הכנסיה הפאולינית ו"נצחונה" של זו האחרונה.] רק בשלב מאוחר יותר זה ניתן למחמד מקום מרכזי שאי אפשר לערער עליו. הם מסתמכים, בין השאר, על העובדה שאין (או כמעט ואין) כתובות המזכירות את הנביא מהמאה הראדשונה לאסלאם, והמקורות הכתובים המוקדמים ביותר שלנו הם מאוחרים יחסית. הגישה עוררה את כעסם של רבים (בעיקר מסמלמים) מכיוון שהיו שטעו ופירשו אותה כאילו הם טוענים שמחמד מעולם לא חי והוא המצאה מאוחרת. זו לחלוטין לא הטענה ההגריסטית, הם לא מפקפקים בקיומו של מחמד אלא רק במקומו באסלאם המוקדם מאוד.

 

[hastings]

אם אנחנו כבר בנושא זה...

עוד קצת על תיאוריות חלופיות ליצירת האסלאם. אחד המאפיינים הכי בולטים של נבואתו של מחמד (בעיקר הנבואה המוקדמת שלו) היא תחושת הדחיפות של יום הדין הקרב ובא. הרוח המפעמת בנבואות אלה היא שיום הדין הוא ממש "מעבר לפינה", מאורע העומד להתרחש בכל רגע. כמו כל תנועה משיחית כזו, ככל שיום הדין בושש להופיע המאמינים ניצבו בפני בעיה הולכת למחריפה, שהודגשה עם מותו של הנביא. הפתרון הסטנדרטי של תנועות כאלה הוא לדחות את יום הדין למועד לא ידוע, ולהאשים את המאמינים/העולם בכך שהם אינם מוכנים. אני בטוח שכולנו מכירים דוגמאות לדפוס זה. חוקר בשם פול קזנובה (בספרו mohammed et la fin du monde משנת 1911) הציע פתרון מעניין שננקט אולי בראשית האסלאם. החליף השני באסלאם, עמר בן אל-ח´טאב, מכונה "אל-פארוּק". מדרש השם הרגיל אומר שהוא כונה כך מכיוון שהוא "פַרַקַ בַיְןַ אל-חַק ואל-בַטְל" כלומר "הבחין (או הבדיל) בין האמת והשקר". מדרש שם זה מסתמך על תפקידו החשוב של עמר בקביעת ההלכה והמנהג האסלאמיים, ועל משמעות השורש פ.ר.ק. של הבחנה או הבדלה (שקיימת גם בעברית). אבל לשורש משמעות נוספת, מעניינת יותר לענייננו. משמעות זו היא משמעות של גאולה והבאת הגאולה. אחד השמות של הקראן (בקראן עצמו) הוא "פֻרְקָאן" ספר הגאולה. במשמעות זו של השורש, משמעות הכינוי של עמר הוא "הגואל" או "המשיח". ההשערה של קזנובה הייתה שעם מותו של הנביא (ויכול להיות שעוד קודם לכן) הוא נתפס כמי שנועד למעשה לבשר את בואו של הגואל האמיתי, המשיח, הלא הוא עמר. לכן קיבל עמר את הכינוי הזה, ורק לאחר מותו הוצמד לכינוי מדרש השם המוכר. שתי הערות למען ההגינות המחקרית. ראשית – אני לא קורא צרפתית. את התיאוריה הזו של קזנובה אני מכיר מכלי שני, דברים ששמעתי ממורים שלי והתייחסות לספרו במאמרים שקראתי. שנית – ספרו של קזנובה עוסק בנושאים רבים ומגוונים הקשורים לנביא ולנבואותיו על קץ העולם הקרב ובא, ותיאוריה זו היא רק חלק ממנו ואינה ממצה את הספר כולו.

 

[Cornamenta]

ספר שעוד לא הוזכר הוא

"מחמד והח´ליפות" של יו קנדי, המתחיל מעליית האיסלאם (אפילו קצת קודם) ומגיע עד המאה ה-11.