ספרי ילדים.

[mishtal]

ספרי ילדים.

האם לילדים בני שנה וחודשיים יש סבלנות להאזין לסיפורים ארוכים יחסית? אני שואלת את השאלה כי הבת שלי לא ממש מקשיבה לסיפור אלא מעדיפה לדפדף בעצמה או שלפעמים סוגרת את הספר בכוח. . . נראה לי משום מה, שכשהיא היתה קטנה יותר היא האזינה ביתר קשב ובאורך רוח לסיפורים. ניסיתי לדוגמא להקריא לה את "תירס חם" ואחרי מספר דפים בודדים היא מאבדת את הסבלנות. האם זה קשור לשלב ההתפתחותי של התעניינות רבה במרחב, זחילה וכ'ו? אני מתחילה להלחץ שאולי היא לא תאהב ספרים. ( למרות שמגיל 0 חשפתי אותה לכך).

 

[nily של ליאל]

גם אצלי אותו דבר...

ליאל גם אוהבת מאד לדפדף בספר במהירות ולהגיע לסוף (גם עיתונים, ואלבומי תמונות) , אין לה סבלנות שאני אקריא לה מה שכתוב. אני חושבת שאולי זה באמת מוקדם מדי ובגיל הזה אוהבים יותר לזוז ולהשתולל. כשאני מקריאה לה אני יותר אומרת מילים ספורות: מה זה? הנה חתול וכו' . גם בקלטת אין לה סבלנות לשבת ורק לשמוע, תמיד זוחלת תוך כדי , קמה , יושבת וכדומה.. ואצל אחרים אני רואה ילדים מרותקים לטלויזיה ולא זזים... אולי זה עניין של אופי של טמפרמנט ... אך אני בטוחה שהכל בסדר אצל שתי הבנות שלנו.

 

[She Dolphin]

לבן שלי לא. רק לפני חודשיים בערך

כשמלאו לו שנה ו 10 חודשים אפשר היה להתחיל לדבר על זה. הוא הסכים לשמוע סיפור בלי לדפדף אותו למוות

, אבל רק את "מעשה בחמישה בלונים" (שוב ושוב

...). גם אני ניסיתי המון וממש לא היתה הענות, ותאמיני לי שמדובר בילד עם כושר ויכולת ריכוז די יוצאי דופן מגיל מאוד צעיר, אבל לא לספרים... נראה לי שזה מאוד אישי. עכשיו הוא כבר בא ומבקש "איפו" ומביא את הספר, ועדיין, הרבה פעמים אין לו סבלנות לשבת יותר מכמה דפים. לא נראה לי שיש לך מה לדאוג.

 

[limori]

קודם כל להפסיק להילחץ!

יש לי ילדה בת שנה וחודש עם "קוצים בטוסיק" וזה בילתי אפשרי להקריא לה סיפור אבל היא בהחלט אוהבת לשבת עם המון ספרים מסביבה ולדפדף ןלספר לעצמה סיפור כך שתירס חם לא מתאים לה. לעומת זאת הילד שלי בגיל שלה יכול היה לשבת ולהקשיב להקראה של אנציקלופדיה שלמה. כך שהענין מאד אינדיוידואלי. אל תילחצי אני מבטיחה לך שהיא תאהב להקשיב לסיפורים. אנחנו עדיין בשלב של הספרים הקטנים עבי הכריכה שהם ציבעוניים והם מאד מענינים את הקטנים. עוד דבר כל הסיפרונים שכביכול שמים לפעוטות סביב המיטה - זה הלהיט אצל נעה הבת שלי היא פשוט אוהבת לשבת לסגור אותם ולפתוח מחדש. ואל לחץ. אני לא מכירה ילדים שלא אוהבים לשמוע סיפורים. הילד שלי מאד אהב את הסידרה של פינוקי, תנסי אולי הבת שלך גם תאהב. בהצלחה לימור

 

[dana29]

נשמע מאד מתאים לגיל, בגיל הזה

לא לכולם יש סבלנות להתעמק בתוכן, אני במקרים כאלו, מתמקדת בתמונות שבסיפור, מכניסה פה ושם משפט מהספר, ו/או מנצלת רגעי הנקה/עיסוק של מור במשהו אחר כדי להקריא לו את הסיפור במלואו, אחרי מ"ס פעמים, הם כבר קצת מכירים ו/או גדלים כך שהם קצת יותר מתעניינים, ואם היא במסגרת כלשהי אפשר להקריא את הסיפורים שהיא מכירה משם ו/או להמחיש סיפורים אחרים- 5 בלונים עם בלונים בצבעים, קולות פרצופים, ואם עדיין היא רוצה להיות בעלת הבית, זכותה, אלו הספרים שלה, לא??? אני מאמינה שעצם קיומים של ספרים בנוכחות יעניקו לה אהבה לספרים.

 

[לאה_מ]

שני דברים:

ראשית, אני חושבת שלא כדאי להלחץ מכך שהיא לא תאהב ספרים. גם לי מאד חשוב שהילדים שלי יקראו, אבל אני מודעת לכך, שהבחירה היא בידיהם, שאם הם לא יקראו זה לא יעשה אותם אנשים טובים פחות, שהציפיה היא אצלי, והיא עלולה לגרום לי לאכזבה, ואכזבה מהילדים שלי זה דבר לא טוב עבורי ועבורם. שנית, למרות מה שאמרתי קודם, אני מאמינה שחשיפה מוקדמת לספרות ולספרים, יחד עם סביבה קוראת ותומכת קריאה, תניב גם ילדים קוראים. בגיל הרך של בתך, הרבה ילדים מעדיפים לזחול מסביב ולחקור את הסביבה, ולא לשבת במקום אחד ולהאזין לסיפור. מה שאני הייתי עושה הוא ממשיכה לקרוא גם אם הם לא יושבים ממש לידי ומעיינים בספר. כלומר, גם אם הם משחקים בקוביות לידי, או זוחלים למקום אחר בחדר - הייתי מסיימת את הסיפור שהתחלתי. אפשר גם לקרוא שירים, שהם קצרים יותר מסיפורים וגם החריזה והמשקל הופכים אותם, לטעמי, למושכים יותר עבור קטנטנים (טוב, נו, גם עבור גדולים

).

 

[mishtal]

גם אני

ממשיכה להקריא פעמים רבות את הסיפור עד תומו, בעוד טל זוחלת לה מסביב... חשבתי שאני עושה טעות כי כביכול אני מתעקשת לסיים את הסיפור למרות שהיא משדרת לי שהיא לא מעוניינת. .. אוסי של תומר צודקת במובן מסוים שלא צריך להגיע למצב בו הילד כועס. אז כשאני רואה שהמחאה של טל היא חד משמעית ופשוט לא בא לה לשמוע אפילו ברקע את המלל אני מפסיקה. עכשיו אנחנו באמת בשלב של יותר ספרי תמונות עם משפט קצר מקסימום. קניתי לה את הספר "גן חיות מפלסטלינה" (לא בטוחה שזה השם המדויק) והיא די אוהבת אותו. בכל תמונה היא אוהבת להצביע עם האצבע הקטנטנה והמתוקה שלה ומחכה שאני אשיים אותה. ניסיתי את "תירס חם" בעקבות המלצה של חברה שיש לה ילד בערך בגיל של טל. היא אמרה שהוא נורא אהב את השיר " בים בם בם..." אבל אצלנו זה לא כל כך הצליח. מה שמוכיח שלכל ילד יש משיכה לדברים שונים.

 

[לאה_מ]

צודקת. אני לא הרגשתי אצלם שדר

שהם לא מעוניינים. הם, למשל, לא היו סוגרים לי את הספר (ואם כן, מובן שלא הייתי ממשיכה), אלא פשוט מתרחקים ומתחילים לעסוק במשהו אחר, ואז חשבתי שנכון להמשיך לקרוא.

 

[אוסי של תומר]

אני הייתי נסוגה קצת

כי לדעתי יש כאן מסר קצת ברור של הקטנה שזה מרגיז אותה. ודרך אגב, לא כל בני השנתיים אפילו כבר מבינים את "תירס חם", יש שונות גדולה בילדים. תנסי לשים את הספרים הסיפוריים בצד לתקופה, ותעברי לספרי תמונות עם הסברים קצרים ושירים קצרים מאוד. דווקא המנוחה (של חודשיים שלושה לפחות) יכולה לגרום להתענינות מחודשת שלה לאחר מכן. עוד חודשיים שלושה היית מתחילה שוב עם סיפורת כמו "ברכבת נוסעת ארנבת", "את זה", "לילה טוב ירח" וכו', ורק אם יש רצון שלה (ילד שלוקח ספר ממך לא רוצה כרגע שתקראי לו). אני בטוחה שהיא תאהב ספרים אם תהיי קשובה לקצב שלה. בהצלחה, אוסי.

 

[anat30g]

לא חייבים לספר סיפור מספר

אפשר לשבת ולדקלם דיקלומים מהראש (מהזיכרון), להמציא סיפורים על תמונות מתוך כרטיסים או ספרי תמונה או להמחיז את הבובות... חשובה האינטראקציה המילולית, הספר הוא אמצעי חביב - אבל הוא לא היחיד.

 

[אמא של נוריאל ומאיה]

את מתארת משהוא שעבר עלינו

ואני הלכתי עם נוריאל. כלומר נתתי לו לדפדף. היתי מתחילה מילה בשורה ומוסיפה מילה מהאמצע עד שפשוט תארתי פרט בציור בדף או סתם דיפדוף דומם מצידי. היום הוא רוצה סיפור ומקשיב כמעט לכולו. עדיין אוהב לדפדף לחלקים אהובים עליו(עכשיו כבר יש לו דפים אהובים - כמו במעשה בחמישה בלונים, הקטע שאבא מנפח את הבלון). אל תילחצי, תני לה. לדעתי זה ממש לא מלמד על כך שהיא לא תאהב ספרים.

 

[חנה של ליאור]

אצלינו זה "שלום שלום בלון אדום" ../images/Emo13.gif

עוד לפני ששיר ידעה לאמר מילה אחת היא היתה מדפדפת לסוף ומנפנפת לשלום לבלון האדום. היה קשה לספר את הסיפור כולו ולחכות בסבלנות לעמוד האחרון.

 

[חנה של ליאור]

אצלינו יש הצלחה עם ספרים

שיר בת שנה ו 4 חודשים והיא מאוד אוהבת ספרים אבל בעיקר את המוכרים לה. כשמגיע ספר חדש היא מנסה לסגור אותו ולקחת ספר מוכר. אני מנסה להכיר לה את הספר בהזדמנויות שונות ואחרי כמה ימים היא כבר רוצה לשמוע אותו. לפעמים אני מקריאה כשהיא סתם מסתובבת סביבי, לפעמים אני מקריאה לה באמבטיה (מצב שלא מאפשר לה למשוך את הספר או לקרוע) וכך היא מתרגלת לספר ולומדת לאהוב אותו. כשאנחנו קוראים "סתם כך" ליד ארון הספרים שיר לא מצליחה להתרכז בספר עד הסוף ומיד אחרי שאני מתחילה להקריא היא מוציאה עוד ספר שאהוב עליה. לכן אני מעדיפה לקחת ספר אחד, להתרחק מארון הספרים, לקרוא אותו עד הסוף וללכת להביא עוד אחד. חלק ממה ש"הולך" אצלינו עכשיו: בוא אלי פרפר נחמד / פניה ברגשטיין ברכבת יושבת ארנבת / טובה שיינברג איה פלוטו / לאה גולדברג את זה! / נירה הראל (להיט היסטרי!) מעשה בחמישה בלונים / מרים רות (שיר לא תמיד שורדת עד הסוף) מרים והים / מיריק שניר (היינו השבוע פעמיים בים ושיר מאוד מרוצה לגלות אותו בספר) הצבע הכי יפה בעולם / פאול קור חנה

 

[mishtal]

תודה

על ההמלצות! רשמתי לי את שמות הספרים.

 

[עירית ל]

אני מצטרפת לדיון בשאלה קצת אחרת

יונתן בגיל שנה וחודשיים ידע יופי לשבת ולהאזין לספרים. דווקא בזמן האחרון זה קצת השתנה (הוא בן 2.5). אנחנו עדיין מתחילים הרבה ספרים, אבל מסיימים רק מעטים. נניח שהקשב שלו לסיפור אחד הוא 5 דקות (לא יודעת, לא באמת מדדתי, אבל נניח), אז בעבר הלא רחוק היינו קוראים ספרים די ארוכים בטווח הזמן הזה. היום הזמן הזה "מתבזבז" בדיונים ושיחות ואנחנו בקושי מגיעים לעמוד 3 בספר. למשל טרופותי, שהוא ספר אהוב עליו ביותר: כבר בהתחלה הוא מחלק הוראות "תקראי מהר כדי שאני לא אפחד מטרופותי

, פה רואים את טרופותי? איפה יראו אותו? העכבר מכיר אותו? איפה הציור של טרופותי הכי גדול (מדפדף אחורה)". בקיצור - השאלות נחמדות אבל לחלוטין לא מתחשבות בסיפור עצמו ונהיה קשה עד בלתי אפשרי לצלוח סיפור. כדאי לנסות לשכנע אותו להמשיך? יש לכם הצעות?

 

[מפה לאוזן]

ממש לא בזבוז

הדיונים והשיחות האילו חשובים מאוד להתפתחות השפה והחשיבה, לפיתוח הדיאלוג, ומעבר לכך, זה חשוב ליונתן. אם הוא עסוק במשהו אחר, באמת אין טעם להמשיך ולקרוא את הסיפור, הרי הוא כבר לא איתך. הפעילות של קריאת סיפורים היא נפלאה בעיני כי אפשר להגיע איתה לכל כך הרבה דברים ומקומות. זו לא פעילות רק של העברת תכני הסיפור. למשל, מתוך הדוגמא שלך, "איפה הציור של טרופותי הכי גדול?" הרי שיונתן (מבחינה קוגנטיבית) יודע לעסוק ביחסי השוואה בין פריטים, יחסי גודל. שאלה כמו "איפה יראו אותו?" מאפשרת לו לנבא ולחזות אירועים, גם אם את מספקת את התשובה, הרי שאת למעשה מספקת מודל לחשיבה ותשובה מסוג זה. שאלות כמו "העכבר מכיר אותו?" ממש מאפשרת ליונתן לעשות עיבוד של האירועים בסיפור. ילדים שואלים המון המון המון שאלות תוך כדי הקראת סיפורים. לשאלות שלהם יש ערך רב, פיתוח שפה, פיתוח דיון, ביקורת עצמית על הבנת הדברים. נכון שלעיתים הם מאוד אסוציאטיבים, התמונה הזכירה משהו אחר והסיפור כבר נשכח לגמרי, אני מכירה את התיסכול הזה, אבל מתוך נסיוני, באמת אין טעם להמשיך בקריאה והתעסקות "בשטויות שמסביב" תהיה יותר פרודוקטיבית.

 

[נעה גל]

אני בכלל לא בטוחה שהייתי מנצלת

את זמן סיפור לשאלות מבחן כמו "איפה X הכי גדול" - למה צריך להבחן בכל מקום? בכל מקרה, עירית, מהניסיון שלי עם הילדים שלי יש להם גלים בהקראת סיפורים. אני חושבת שכבר סיפרתי כאן (בטח יותר מפעם אחת..) שאני לא יוזמת בכלל הקראות של סיפורים, אני מחכה לבקשות שלהם. רוב הזמן אני מוצאת את עצמי מקריאה 3 ספרים אחד אחרי השני - אבל, יש תקופות שאני גם לא מקריאה בכלל כי הם עסוקים בדברים אחרים ולא מבקשים. בפעם הראשונה שזה קרה, התלבטתי מאוד אם לעבור לקריאה יזומה. בסוף, עצרתי את עצמי והזכרתי לעצמי שאני סומכת עליהם והם באמת חזרו מעצמם לבקש שאני אקריא.

 

[מפה לאוזן]

הילד הוא זה ששאל, לא האמא!

וסתם קוריוז, היו צמד חוקרים שעקבו אחרי 2 ילדים בסיטואציות של קריאה משותפת עם ההורה בגיל הרך. מצאו שכל ילד שאל מעל ל- 1000 (!) שאלות (במצטבר).

 

[נעה גל]

אז הבנתי לא נכון - סליחה

 

[לאה_מ]

אני מסכימה שזה לא בזבוז.

זה המקום שיונתן רוצה היום לקחת את הסיפור הזה. מחר אולי הוא ירצה לקחת אותו למקום אחר. ופעם גם תחזרו לקרוא את כל הסיפור. ואני חושבת שזה בסדר גמור. אם זה מאד מטריד אותך, אתם יכולים לעבור לקרוא שירים, שהם קצרים יותר, ולכן כנראה "תספיקו" יותר. אגב, הלהיט ההיסטרי אצלנו (גיליתי אתמול

) הוא "בארץ סין" הנפלא של לאה גולדברג. אורי ממתין בקוצר רוח לבואו של הדרקון ולהבסתו, ואתמול, אחרי בערך 3 פעמים שדיקלמתי לו את זה, ראיתי אותו עומד עם חרב שלופה וצועק "את אחותי לא תקבל, הזד!"