חייבת לשתף לגבי הספר של אריקה לנדאו
ראשית, הכותרת כבשה אותי: "האומץ להיות מוכשר". וואו. כמה שזה נכון. צריך כל כך הרבה אומץ לעמוד מול הקינאה וחוסר הפרגון. חוויתי את זה בעצמי, אני חווה את זה כעת עם בני. הפתיחה היתה מבטיחה מאוד - הסיפור על הילדה שניצחה בתחרות הפסנתר, ולאחר שניצחה הפנו לה חבריה עורף. ההמשך, אני מודה, היה מאכזב. הספר אקדמי, לא קל לקריאה, עם כמה איורים שלא הצלחתי להבין, אולי כי אני לא מתחום מדעי הרוח והחברה אלא מתחום מדעי החיים בהשכלתי. לא יצאתי ממנו עם תובנות על איך לגייס את האומץ להיות מוכשר. כן יצאתי עם כמה תובנות כמו שעד החטיבה כדאי לילד להשאר בכתה הרגילה שלו כדי שיוכל להכיר היטב את כלל האוכלוסיה, שהאינדיבידואליזם חשוב מהקונפורמיזם, שאם תהיה לי אי פעם בת והיא תהיה מחוננת (יותר מדי תנאים שצריכים להתקיים) אדע איך לעודד אותה ועוד, אבל אני מודה שהציפיות שלי היו גבוהות מדי. ציפיתי שיהיה ספר שייתן לי יותר תשובות, אבל אולי זו לא היתה המטרה שלו. אשמח לשמוע את דעתם של מי מכם שקרא את הספר.