אצלי:
טוב, אז מאחר ואני צריכה לעשות לעצמי סדר בראש אני אעשה אותו בכתיבה
אבן החכמים- ההתחלה. יש בספר הזה משהו...קסום? ולמרות שכבר בקריאה הראשונה
הוא נראה לי ילדותי וקצת קיטשי הוא עדיין מעניין ויש בו קטעים מצחיקים ותובנות (וציטוטים מגניבים
)
בסה"כ הוא נותן פתיחה לא רעה. אהבתי במיוחד את הפרק הראשון (כיף לקרוא קטעים במבט מלמעלה, לא מנ'
המבט של הארי)
חדר הסודות-הוא ממשיך את סיגנון האגדה של הראשון+התמימות, אבל חסר בו משהו. משהו שיש
בספר הראשון ובזה אין... חוץ מזה שהוא לא עד כדי כך מעניין. וץ מבשיעורים של לוקהארט (שהיה דמות חשובה בספר הזה)
שום שיעור לא עניין אותי במיוחד...
האסיר מאזקבאן-
, יש משהו שאני מאוד אוהבת בספר הזה... גם הכתיבה פה הרבה
יותר מעניינת מספרים אחרים וגם העלילה עצמה. חוץ מזה, כמו שאמרו לפני הספר הזה כבר פחות ילדותי מהקודמים אבל
עדיין לא אפל כמו הבאים. (והיתרון הכי גדול:
אין וולדמורט!)
אהבתי את הדמויות החדשות (סיריוס, לופין ופטיגרו) + הפרקים שבצריף המצווח היו בין המעניינים בסדרה כולה...
גביע האש- באמת שאני לא מבינה מה יש לאהוב בו... הטורניר לא מעניין (וזה היה לגמרי צפוי שהארי
ישתתף בו). אמנם הדמויות החדשות (מודי וקארקוף) + הקטעים עם סנייפ וסיריוס + הנאום של וולדמורט היו מעניינים,
שום דבר מעבר לזה לא ריגש אותי.
אה! והקוודיץ'
.
בספר הזה מתחילה מתיחת הביקורת של רולינג על דברים כמו שיעבוד גמדוני בית וההתנהלות של משרד הקסמים,
בקריאות חוזרות של הסידרה מפריע לי שאין את זה בספרים הראשונים כשזה כלכך מרכזי באחרונים.
מסדר עוף החול- היתרון הכי גדול שלו הוא הגודל
(כמה שיותר ה"פ!!)
האמת שהוא אחד האהובים עליי. העצבים של הארי לא הפריעו לי עד כדי כך... יש פה הרבה קטעים מצחיקים
ואהבתי את הקטעים עם אמברידג' (
, פשוט כיף לשנוא אותה) והמסדר.
הארי סובל מתסביך הגיבור יותר מתמיד, אבל זה נסבל...
אהבתי את הביקורות על העיתונות ועל משרד הקסמים ואת הסוף שמרגיש כמו התחלה של משהו חדש (אגב, גם הספר
הרביעי נגמר ככה כשבעצם זה לא התקדם לשום מקום. לעומתו בסוף החמישי *תחילת השישי
* הורגש שינוי
בהתנהלות של עולם הקוסמים. השישי *לפחות לי* הרגיש כמו סוף).
+אהבתי את ההתחלה עם הדראסלים וגברת פיג (?)
הנסיך חצוי אדם- כיף לראות שנה יחסית נורמלית בהוגוורטס, לפחות בחצי הראשון של הספר
הארי מתנהג כמו אדם רגיל לחלוטין!
על כל הקטעים הבית-ספריים שלו
על רוב הקטעים עם דמבלדור.
הסיפור של רידל מעניין וחיוני אבל פשוט משעמם! (במיוחד בקריאות חוזרות), חוץ מכמה יציאות טובות של דמבלדור שהיו
חגמרי שוות את זה.
כל הקטעים עם רון וג'יני (והוויזלים בכללי, כשחושבים על זה) היו מצחיקים יותר מתמיד.
הפרקים של המערה נמתחו (לפחות אצלי) יותר מידי, אבל מהרגע שהם מגיעים להוגסמיד מתחיל האקשן האמיתי.
המוות של דמבלדור היה מצמרר (
לסרטים, שהוסיפו את סצנת השרביטים+המוזיקה) וגם ההלוויה שלו.
אוצרות המוותאני אוהבת אותו. אני יודעת שיש אנשים שלא אוהבים את הסוף אבל מבחינתי הוא בסדר.
היה הרבה יותר ריאלי עם הארי היה מת וולדמורט היה מושמד על ידי מישהו אחר אבל לא מתאים לרולינג להרוג את הדמות
ה
ראשית אחרת איך יהיה סוף טוב...?
האפילוג נחמד אבל הייתי מעדיפה שהוא היה נכתב אחרת...
הקטעים עם סנייפ ופיניאס ניגלוס
ואהבתי את המעבר ממקום למקום (במקום להיות תקוע בהוגוורטס כל הזמן...
טוב, נראה לי שסוף סוף אני מוכנה לדרג:
1.הנסיך חצוי הדם
2.האסיר\המסדר (פשוט לא יכולה להחליט)
3.אוצרות המוות
4.אבן החכמים
5.גביע האש
6.חדר הסודות
*סוף חפירה*
