ספרים רבותי

[דש(א)-בורד]

סידהארתה הוא של קרלוס קסטנדה, נדמה

לי

 

[מרחפת בין העולמות]

לא

נזכרתי,זה של הרמן הסה הסופר המעולה.

 

[זכוכיות]

גם אני אוהבת את הכתיבה של איין ראנד

(כמה אני מתערבת..) במיוחד ב"כמעיין המתגבר". האידאלים שלה רחוקים ממני שנות אור, ולפעמים היא עושה רושם קצת ילדותי, אבל בכל זאת היא סוחפת ומעניינת... כיף איתה...

 

[iknow]

אם כבר איין ראנד, אז "מרד הנפילים"

הוא ספר טוב יותר, מאורגן יותר, מגובש יותר ובהחלט ניתן להגיע ללא מעט תובנות מהדמויות. האוורד רוארק, לדעתי, הוא דמות שטוחה מידי. הדמויות ב"מרד הנפילים" עשירות יותר עשרות מונים. כמובן שיש את עניין האידיאולוגיה, שהרבה אנשים שאינם מזהים איתה, יתקשו לקרוא את הספר להערכתי. למזלי, אני לא אחד מהם - ספר מצוין.

 

[זכוכיות]

קראתי גם את מרד הנפילים,

ואני מסכימה לגמרי עם כל מה שכתבת- הוא מאורגן יותר, עשיר יותר ובעיקר בוגר יותר, ובכל זאת "כמעיין המתגבר" עשה לי קצת יותר, זה גם עניין של טיימינג. אני לא מתקשה בכלל לקרוא ספרים שמציגים אידיאולוגיות שונות משלי, אם הם טובים, מאיין ראנד אני מסוגלת להנות גם כשאני לא מסכימה, זה אחד הדברים שהפכו אותה למוערכת בעיני.

 

[iknow]

יש גם רמות שונות של חוסר הסכמה

לא נראה לי שקיים בעולם אדם שממש מסכים עם כל מה שאיין ראנד כותבת (לא יעזור, הבחורה קיצונית מאוד), ככה שאני מתאר לעצמי שאת לא מסכימה במידה מועטה, לפחות באופן יחסי.

 

[מרחפת בין העולמות]

נכון...

יש לה אידיאלים מטורפים והיא ממש תקועה בגיל ההתבגרות..אבל בכל זאת הספר כשלעצמו פשוט ריתק אותי.. ואני מתעצלת לקרוא את מרד הנפילים..כאילו...ראיתם את האורך של הספר הזה??לא ייאומן D:

 

[iknow]

כפי שציינתי

אני לא יודע כמה קל זה יהיה לך לקרוא את מרד הנפילים אם זה מה שאת חושבת על תפיסת העולם שלה - היא מוזכרת שם בכל פינה (אחרי הכל, זו מהות הספר), כאשר השיא מגיע בנאום שמתפרש על משהו כמו 30 עמודים לקראת הסוף (ואני מודה - דילגתי על הרוב שלו, זה כבר פשוט היה יותר מידי טרחני).

 

[Musi© Gi®l]

השערת גולדבאך והדוד **תום** ../images/Emo12.gif../images/Emo6.gif

אה-ה. האמת שזה ספר ממש חמוד. ובכלל לא צריך לאהוב מתמטיקה בשביל להמשך אליו, הוא פשוט ספר חמוד . אתה בטח תהנה מספרי מדע פופולרי למיניהם- המשפט האחרון של פרמה, סודות ההצפנה, המוסיקה של המספרים הראשוניים [עכשיו אני בהתחלה-אמצע שלו], תורת המשחקים, דילמת האסיר, אם אתה מעדיף משהו סיפורי יותר אולי התיאורמה של התוכי. זה מה שעלה לי בטח יש עוד. ביקורות, ותקצירים לא חסר באינטרנט. [מה שכן,יש סיכוי לא קטן שקראת את כל אלה]

 

[דש(א)-בורד]

מצטער

אבל לקרוא את הספרים האלו, בתור סטודנט למתמטיקה, זה די... בזבוז זמן. כלומר, אני עושה עכשיו קורס שלם על תורת המספרים, אני לא חושב שספר שמספר *על* מספרים ראשוניים בלי ממש להראות נוסחאות והוכחות יתרום לי הרבה.

 

[IsraeliSecretToilets]

../images/Emo45.gif

ואחרי קורס בקריפטוגרפיה "סודות ההצפנה" לא נראה מושך במיוחד. בטח כשבכל תרגיל בית שני פורצים את RSA

 

[דש(א)-בורד]

חחחחחחחחחחחחחחח

איזה צ'יפס במוח... הדוד פטרוס... פטרוס

 

[Musi© Gi®l]

חשבתי שזה היה איזה

בדיחה גרועה מכוונת

וכן, יש משהו במה שאתה אומר. אבל הספרים האלה הם בכל מקרה לא ממש מלמדים אותך דברים, הם יותר נותנים לך מושג כללי, והיסטורי , ולא יודעת כמה עצם העובדה שאתה עושה קורס, מורידה מערך הקריאה של הספרים. אבל זה החלטה שלך, או נושא לדיון בפורום אחר

. בכל מקרה אם אתה רוצה ספר חובה שלא קשור למתמטיקה, אז החטא ועונשו של דוסטוייבסקי. ספר גדול. [[תרתי משמע

][ אבל באמת חזק.

 

[דש(א)-בורד]

תאמיני לי

שבקורס אלמנטרי כמו "תורת המספרים האלמנטרית" יש הרבה מאוד היסטוריה, וסיפורים פיקאנטיים. אפילו באינפי דואגים לספק לנו רקע היסטורי באו"פ, הם אוהבים לזיין את השכל שם.

 

[זכוכיות]

אין על ספרות רוסית ../images/Emo13.gif

 

[דש(א)-בורד]

יש גם את בולגאקוב ../images/Emo99.gif

 

[זכוכיות]

הוא עורר אצלי פחות אימפקט

מדויסטויבסקי וטולסטוי למשל, אבל נכון- יש גם אותו. הוא המשעשע שבחבורה

 

[iknow]

נראה לי שגם "החטא ועונשו"

יעשה את דרכו למדף הספרים שלי בקרוב. את לא הראשונה שממליצה עליו.

 

[זכוכיות]

גם אני ממליצה! מאוד מאוד!

 

[הבחורה של וורונסקי]

טוב..עכשיו אני אענה לך כמו בן אדם..

הספר האחרון שקניתי הוא "סיפורי מר קוינר"-של ברטולד ברכט. זה ספר עם סיפורים קצרים, מאוד מאוד חכמים, מן ספר פילוסופי כזה..יש יאמרו.. מאוד מומלץ! אה, וזה ספר שאחד המורים שלנו הביא לשיעור...ומשם קיבלתי את "ההשראה" לרכוש אותו..

וספרים שהשפיעו עלי? אממ... מאוד מאוד אהבתי את "התפסן בשדה השיפון"- אבל אני יותר ממליצה לקרוא אותו באנגלית. חוץ מזה, אני אוהבת גם מחזות..אם למישהו יש סבלנות לקרוא את "אנטיגונה"- אז אני גם ממליצה..באמת. אה, וכמובן, איך אפשר בלי הרוקי מוריקמי

- "קורותיה של הציפור המכנית" (קצת קשה, אבל שווה להתאמץ) ו"יער נורווגי" המצויין... יש לו גם את "ספוטניק אהובתי"- אבל אותו קצת פחות אהבתי.. האמת שאין לי כל כך כוח להרחיב על הספרים. אבל מכיוון שהסופר הוא יפני, אז גם הספרים עצמם מאוד מאוד משקפים את ההווי ואת החיים ביפן..זו תרבות ממש מעניינת

.