המפוזרת מכפר אזר
New member
ספרים, רבותי, ספרים
היום נסעתי לחנות אחת, שמוכרת עשרה ספרים בעשרה שקלים הודות לבנק אחד, שמחליט לעשות מצווה כל שנה. קנינו ארבעה ספרים, את השאר יש לנו, ואני נסעתי לי הביתה מאושרת. חשוב לציין, כל הספרים הם ספרי ילדים ונוער. אחד מהם הוא "אבא ארך רגליים". את הספר קראתי בילדותי בערך מאה וחמישים פעם. אני זוכרת המון דברים ממנו בע"פ עד היום, אבל היום, כשראיתי אותו בתרגום חדש, לא התאפקתי וקראתיו בפעם המאה חמישים ואחת. הספר הזה ממלא אותי שמחה ורומנטיקה ואהבה, הוא לא רק ספר ילדים פשוט, הוא יצירת מופת בעיני . אז קראתי אותו שוב. ואמרתי לילדה: זה ספר מצויין. יופי, שברה הילדה את ליבי, אז תקראי אותו. אמרה ופנתה למחשב ולטיוי.......תוך שהיא משאירה את אמא שלה שבורת לב ועגומה משהו. אמא שלה [אני] יושבת וחושבת איך להביא את הילדה אל הספרים, איך להביא את הספרים אל הילדה, איך להביא את העושר שהיא [האמא] גילתה דרך הספרים אל הילדה חובבת המהיר והלא נשאר בזיכרון [טיוי , מחשב, וכל מיני ג'אנק פוד]. ואמא שלה [אני] מתחילה להתייאש קמעא, כי מול הויזואלי הנע ומרצד, אפילו הספר המופלא ביותר הופך למעמסה לא נחוצה בעיני הילדה [למה להתאמץ לקרוא כשלא צריך?]. רבותי, אמא של בתי חושבת שהגיע הזמן להתנתק מן המלבן המשעמם ולהכריח את הילדים לבחור בערוץ דמיון אחר, כתוב, מה דעתכם? בייאוש מסויים - מפוזרת. [נכתב בפורום אחר, אבל מעניין מה תאמרו אתם, שני המגיבים היחידים בפורום הזה]
היום נסעתי לחנות אחת, שמוכרת עשרה ספרים בעשרה שקלים הודות לבנק אחד, שמחליט לעשות מצווה כל שנה. קנינו ארבעה ספרים, את השאר יש לנו, ואני נסעתי לי הביתה מאושרת. חשוב לציין, כל הספרים הם ספרי ילדים ונוער. אחד מהם הוא "אבא ארך רגליים". את הספר קראתי בילדותי בערך מאה וחמישים פעם. אני זוכרת המון דברים ממנו בע"פ עד היום, אבל היום, כשראיתי אותו בתרגום חדש, לא התאפקתי וקראתיו בפעם המאה חמישים ואחת. הספר הזה ממלא אותי שמחה ורומנטיקה ואהבה, הוא לא רק ספר ילדים פשוט, הוא יצירת מופת בעיני . אז קראתי אותו שוב. ואמרתי לילדה: זה ספר מצויין. יופי, שברה הילדה את ליבי, אז תקראי אותו. אמרה ופנתה למחשב ולטיוי.......תוך שהיא משאירה את אמא שלה שבורת לב ועגומה משהו. אמא שלה [אני] יושבת וחושבת איך להביא את הילדה אל הספרים, איך להביא את הספרים אל הילדה, איך להביא את העושר שהיא [האמא] גילתה דרך הספרים אל הילדה חובבת המהיר והלא נשאר בזיכרון [טיוי , מחשב, וכל מיני ג'אנק פוד]. ואמא שלה [אני] מתחילה להתייאש קמעא, כי מול הויזואלי הנע ומרצד, אפילו הספר המופלא ביותר הופך למעמסה לא נחוצה בעיני הילדה [למה להתאמץ לקרוא כשלא צריך?]. רבותי, אמא של בתי חושבת שהגיע הזמן להתנתק מן המלבן המשעמם ולהכריח את הילדים לבחור בערוץ דמיון אחר, כתוב, מה דעתכם? בייאוש מסויים - מפוזרת. [נכתב בפורום אחר, אבל מעניין מה תאמרו אתם, שני המגיבים היחידים בפורום הזה]