אז ככה
ראשית - למיטב זכרוני "מלחמה וצחזוקה" הוא של פרופ´ ון-קרפלד מהאוניברסיטה העברית. המלצות: המלצה חמה - "ראשיתה של הדמוקרטיה הטוטליטרית" של פרופ´ יעקב טלמון. בדיוק גמרתי לקרוא אותו שוב לא מזמן, והתחזקתי בדעתי שזה מספרי ההיסטוריה הטובים יותר שיצא לי לקרוא. טלמון בוחן את ההיסטוריה של הרעיונות של המהפכה הצרפתית, בממהלך המהפכה עצמה. הוא משרטט בצורה יפה להפליא את מהלך המחשבה של המהפכנים ומראה איך מתוך העקרונות הנעלים ביותר של הפילוסופיה של המאה השמונה-עשרה צמחה הדיקטטורה של המהפכה. הוא מראה איך בשם השיוויון והחירות נוצר משטר שאסר אנשים והוציא אחרים להורג ללא משפט, החרים רכוש באופן שרירותי, הוציא אזרחים מחוץ לחוק והטיל צנזורה חמורה כל פרסום פומבי שהוא. שתי מלות "אזהרה": א. הספר מניח ידיעה מראש של מאורעות המהפכה, ואינו טורח להתעכב עליהם ולכן כדאי לרענן את הזכרון בכרונולוגיה של המהפכה; ב. הספר יצא באמצע שנות החמישים ולכן העברית שלו ארכאית משהו. מייקל הווארד "המלחמה בתולדות אירופה". ספר קצר יחסית הסוקר את התפתחות הלומה באירופה, ואת ההשפעה שהיו להתפתחויות בתתחום זה על ההיסטוריה של אירופה. אינו מעמיק בפרטים, אבל נותן מבט על מעניין מאוד, והוא אפילו כתוב היטב. יהושע אריאלי "היסטוריה ופוליטיקה". אסופה ממאמריו של אריאלי, שהוא היסטוריון מרתק. בספר ארבעה שערים: א. היסטוריה בין הוויה לתודעה; ב. העולם המודרני והמסורת הפרוטסטנטית; ג. העולם החדש; ד. פני ישראל לאן? סוף סוף יצא בעברית ספרו של קרל פופר "החברה הפוחה ואויביה". זה לא ספר היסטוריה, אלא ספר העוסק בפילוסופיה של הרעיונות ושל תורות מדיניות. הוא מומלץ משתי סיבות: ראשית זהו ספר מרתק וחשוב המנתח באופן יפהפה את הבסיס הרעיוני של תורתיהם של אריסטו, הגל ומרקס ותוקף אותן. שנית להיסטוריונים הוא מעניין במיוחד מכיוון שבחלקים גדולים של הספר פופר מטפל במה שהוא קורא לו "היסטוריציזם" שהוא הנסיון לזהות חוקים קבועים ומסלולי התפתחות ליניאריים בהיסטוריה.
