ספרים וסיפורים

shno

New member
ספרים וסיפורים ../images/Emo63.gif

אתם מקריאים לילדים ספרים? באיזה גיל (של הילד כמובן...) התחלתם להקריא? ואילו ספרים? אני כבר מקריא לקטנה (4 וחצי חודשים) ממבחר הספרים שהכנו לה מבעוד מועד. משתדל כל ערב, כשהיא משחקת באוניברסיטה, להקריא לה לפחות סיפור אחד. רוב (אם לא כל) הספרים שכרגע שולטים ביד רמה הם למעשה ספרי הילדות שלנו. אני לא מכיר (ולמען האמת, גם לא ממש רוצה להכיר) ספרים חדשים. אז מה שהולך אצלנו זה:
גן גורים
בוא אלי פרפר נחמד
ויהי ערב
שמוליקיפוד
איה פלוטו
מיץ פטל
בייגלה ואולי עוד שניים-שלושה שכרגע אני לא זוכר.
 

מחשבות

New member
לא מקריא ולא הקראתי. משעמם אותי.

כפי שאתם רואים בחתימה שלי, ספרי ילדים זה לא כוס התה שלי.
 
מקריאה גם לגדולה שקוראת לבד

אצלינו הקריאה היא מקור הנאה לכולם- בנים ובנות, גדולים וקטנים. מספרת הרבה פעמים סיפורים שאני מחברת, מקריאה ספר שהם בוחרים.לא חייב להיות ממש לפני השינה , לפעמים זה אחר הצהריים.
 

akavishon

New member
בוודאי. לא הולכים לישון בלי סיפור

לפני השינה. אני חושב שהתחלנו בגיל שנה וחצי וזה חלק מטקס השינה. אמבטיה -> סיפור --> מיטה. לפעמים הילדה בוחר את הספר, לפעמים אני ולפעמים ממציא לה סיפורים - בעיקר סיפורים על ילדה בת גילה שמשחקת עם כל החברים שלי (דמויות של פו, טיגר וכו') אחד הדברים הכי חשובים לי, זה שהיא תאהב לקרוא כשתגדל.
 
מקריאים מההתחלה והרבה

אם זכרוני אינו מטעני, התחלנו להקריא לו כבר בגיל חודש. היה זה "איה פלוטו" הקסום (לאה גולדברג), ומשם המשכנו אט אט וצברנו לנו ספריה נאה (שממשיכה לגדול כל העת). הקריאה, עבורי, היא חוויה אינטימית מאוד. כל ערב לפני השינה, אנחנו קוראים סיפור (זה כבר לא רק "מקריאים", כיוון שהוא שותף פעיל בקריאה, בפרשון הציורים, בהשלמת משפטים וכו') בסלון, ולרוב ממציאים לו סיפורים קצרים במיטה. הרבה מן הספרים האהובים עלינו הם ספרי הילדות שלנו, אך יש גם כמה חדשים מוצלחים מאוד, ובראשם - ספריה המקסימים וההזויים-לעתים של רינת הופר. אל תשלול על הסף ספרים חדשים, שכן בכך אתה מונע ממך וממנה את החוויה הזו. כדאי להתחיל עם אילת מטיילת (מתאים להתחיל אצלך כבר עכשיו, כיוון שיש שם הרבה חיות וציורים "נקיים" וברורים), ואחר כך המשך עם חנן הגנן הקצבי. בבלוג שלי יש מדור מיוחד שמוקדש לספרים. אני, אישית, רואה בכך חלק חשוב מן האישיות שלי, אך בטוח שמה שחשוב הוא לא רק הקריאה עצמה, אלא כל החוויה מסביב והאפשרות ליצור, מתוך הספרים והסיפורים ובאמצעותם, סיטואציות מרתקות, מרגשות ואינטימיות, שאחרת קשה היה ליצור (אם כי לא בלתי אפשרי). אני בהחלט חושב שזה לא "כלל" ושלא "כולם צריכים לעשות" כך. מי שזה לא מתאים לו - חבל שיכפה על ילדו משהו בניגוד לאמונתו. רק נזק יכול להיגרם מזה. ארנון
 

felagund

New member
כל מילה בסלע.

גם אנחנו מאמינים גדולים בקריאה, וגם אנחנו התחלנו להקריא את 'איה פלוטו' המיתולוגי בגיל חודש
וגם לי קפצה רינת הופר לראש איך שאמרת שאתה לא מחפש ספרים חדשים. מה שכן, יש הבדל ברור בין שני הילדים. הראשונה נכנסה לזה בכל הכוח, ומוכנה לשמוע סיפורים ללא הפסקה - מרגע שהתחלנו ועד היום (3.5). השני הרבה פחות אוהב את זה - אבל עדיין, אפשר להכניס אותו לעניין עם ספרים יותר חווייתיים. ספרי פינוקי (המנגנים) עובדים טוב, וספרים שמפעילים - הראשון שכדאי לנסות זה 'לפעמים' של פאול קור, הספר היחיד שלו שאני אוהב. הילד מתרגל לפעילות מסביב לספר, ואחר כך, לאט לאט, הוא לומד להעריך גם את הקריאה השקטה (כל זה, כמובן, בהנחה שאתם מסכימים שזה חשוב. כמו שארנון אמר, זה לא חובה).
 
"לפעמים" הוא מתוק למרות פשטותו

אני חושב שבעת קריאת הספר הזה, ההורה משועשע (מההבעות של הילד) לא פחות מן הילד עצמו... ארנון
 
אז ככה.....

הילד בקושי בן 11 חודשים ויש לו ספריה שלא הייתה מביישת את הספריה העירונית. ספרים מסודרים בשורות בערך עד גיל 12
אבל......הוא לא נותן לנו להקריא לו. ברגע שהוא רואה את הספר הוא מתחיל להשתולל ורוצה לבד להפוך דפים.... אז הוא הופך ואנחנו נהנים להסתכל עליו מהצד.
 

מחשבות

New member
אבל גם אם לא מקריא, מרגיל למוזיקה

ולא מעט קלאסית. מוכנות לשמוע ונהנות.
 
עוד מבחר ספרים קלאסיים

1. מעשה בחמישה בלונים 2. האריה שאהב תות 3. תירס חם 4. הבית של יעל 5. הטרקטור בארגז החול 6. אבא עושה בושות 7. איך האדם הקדמון המציא לגמרי במקרה את הקבאב הרומני 8. הכינה נחמה 9. גומות החן של זוהר 10. הדודה מיכל
 

shno

New member
../images/Emo45.gif

אמנם את חלקם אינני מכיר, אבל אאשים בכך את ילדותי הפרובינציאלית במושב...
 

מחשבות

New member
עד היום אני מתקשה להבין מה

הביג דיל במעשה בחמישה בלונים. נפלא מבינתי.
 

chompi XL

New member
אני אסביר לך.....

ספר פשוט ונחמד שילדים אוהבים ונהנים ממנו. זה מספיק לא ???
 
אז אולי עדיף ההסבר הזה...

(פרי המצאתי בזה הרגע) הספר "מעשה בחמישה בלונים" עוסק באובדן, אך מטפל בנושא בדרך מקורית, באמצעות אובדן של בלונים. הבלון, עבור כל אחד מן הילדים, הוא מטאפורה למישהו או משהו קרוב, אשר, כדרך הטבע, נפרד מן הילד לבלי שוב. הספר נותן בידי הילד וההורה כלים להתמודד עם האובדן, וכך - הילדים אשר בכו בתחילה על התפוצצות הבלון, מנופפים לשלום לבלון האחרון אשר עף לשמים, בבחינת השלמה עם האובדן וסיום של תהליך ההתבגרות שעברו. שזורים בו גם שמות הצבעים, אותם יכולים הילדים ללמוד, כמו גם פעולות יומיומיות אשר עלולות לגרום לתוצאות הרסניות (למשל: החיבוק השומר, אשר הופך למפוצץ בלון; החתול הרוצה להשתעשע ומפוץ, גם הוא, בלון). ומה שייקח מן הספר כל הורה (וגם כל ילד) הוא המשפט הפולני האלמותי: "זה סופו של כל בלון", אשר יכול להיות מושאל לסיטואציות אינספור בחיי הילדים וההורים.
 
למעלה