לא משהו ספציפי
כנראה שזו אווירת אי הוודאות המוחלטת שמלווה את כל הספר... בייחוד מכיוון שהעולם שם מאוד שונה מעולמות הפנטזיה הרגילים, ודומה רק ב"קליפה החיצונית" לעולם שלנו... כל דמות, כל אלמנט, הוצג כבוגדני. ובנוסף על כך לא הייתה הצגה של ה"כללים" על פיהם העולם עובד. מישהו כאן כתב שמרטין גורם לנו להרגיש ב"שיר של אש ושל קרח" שכל דמות היא לגמריי לבד בעולמו, אך בעולם של ששאו"ק לפחות נקודת המוצא ברורה. כללי העולם לנקודת זמן מסויימת ברורים (ואח"כ הקסם מתחיל לאט לאט להתעצם), יש היסטוריה שמוצגת לקורא וכל דמות יודעת את מקומה במארג... ואילו ב"מצפן" כל זה לא היה קיים. לכל אורך הספר התחושה הייתה של סיוט בהמשכים: בכל פרק כל הכללים נמחקים, כל האמיתות מתבדות, והדמות רצה שוב אל הלא נודע בבריחה מסכנה שמחליפה תדירות את פניה. הדמות הראשית שלו ראליסטית להחריד, ראיית העולם של הקורא מוגבלת ליכולת ראייתה, ועדיין היא לא מצליחה לעורר הזדהות של ממש.