מספרת.....
בוקר טוב, מועדים לשמחה, ושבת שלום! ליל הסדר, היה מתיש ומעייף, עד בלי די, בירושלים. במיוחד, במגזר החרדי, לא מספיק שעייפים מהנקיונות, אלא מענים ומענים אותנו, באריכותה של "ההגדה". פירושים ופרשנויות, עד בלי סוף...כאשר סוף סוף מגיעים "לארוחה", אוכלים אותה "בחפזון", כדי להספיק "לאכול" את האפיקומן, לפני שעת "חצות". בלי האפיקומן, איני יודעת אם ניתן לסיים את סדר פסח "כהלכתו". לפעמים, בא לי החשק, לגנוב להם את "האפיקומן", ולא להחזיר. אני מתאפקת. (אם כי, קרה פעם אחת, "בגלגולי הקודם", שאני זוכרת אותה היטב, אחד האחים שלי, מצא את האפיקומן, ואכל אותו. אבי כעס מאוד מאוד, כהרגלי אני, כבר אז בימים ההם, לא הייתי מוותרת, כעסתי עליו בחזרה. לא קרה כלום והשמים לא נפלו.....). איני רוצה להתעכב יותר מדאי, בכל מיני סיטואציות, עצובות ואף במצחיקות באותה מידה, עד אשר מגיעים לאפיקומן. אני אספ-ר, את אשר התרחש ביני לבין זוגתי, אחרי "ליל הסדר", כאשר למעשה הוא הוא "ליל הסדר" שלנו. בד"כ, כאשר אנו מגיעות לירושלים, אני תמיד דואגת, היכן שתינו "נלון", במיטה אחת. עדיין, יש לי חברות "טובות", עוד מהימים ההם, תמיד מסדרות לנו "דירה" פנויה, של שכנים וקרובים, אשר נסעו לשבת וחג אל משפחה אחרת. אף אני עושה כך, כאשר הן באות לחיפה. כך, היה אף "בליל הסדר" הזה. לתומי, חשבתי, כי אחרי ליל הסדר, נלך אל אחת הדירות. אלא, ריקי עשתה לי הפתעה נעימה. במקום ללכת לאותה דירה, ריקי, משכה אותי רגלית, אחרי שעת חצות, אל "מלון הייאט", אשר בהר הצופים, שבירושלים. למי שמכירה את "ירושלים", משכונת רמת אשכול, להר הצופים, המרחק אינו רב. מה גם, כשאני עייפה, קל מאוד "לפתות" אותי. במיוחד, אם "המפתה" אותי, היא ריקי זוגתי. ישר, אני פותחת לה את "הרגליים". אף בשעה שאחר חצות, פתחתי לה את הרגליים, וצעדנו ברגליים "פתוחות", בצעדים קלילים ומהירים, אל "בית המלון". בימים אלה, לא קל "לשתי נשים", לצעוד רגלי בלילה, בחשיכה ובאפלה, באיזור שעל הגבול. העיקר, שם, עשינו לעצמנו "סדר" של פסח, כהלכתו. כהרגלנו בקודש, אין שתינו "פוסחות" על אף טיפה אחת של עונג. עד כדי כך, ששכחנו את עצמנו "במלון", באנו לארוחת הצהרים, רק אחרי "האפיקומן" (הקינוח...). בלי כל תכנון, רק אתמול בערב, חזרננו לחיפה... שתינו, טיילנו במחוזות ילדותינו... אף, הספקנו להיות בברכת הכהנים, בכותל המערבי. יחד עם "נועה" הקטנה, אשר היא היא, חלק ניכר ובלתי מבוטל, באהבתינו, זו את זוז, ואף את זו. בייייייייייי.
בוקר טוב, מועדים לשמחה, ושבת שלום! ליל הסדר, היה מתיש ומעייף, עד בלי די, בירושלים. במיוחד, במגזר החרדי, לא מספיק שעייפים מהנקיונות, אלא מענים ומענים אותנו, באריכותה של "ההגדה". פירושים ופרשנויות, עד בלי סוף...כאשר סוף סוף מגיעים "לארוחה", אוכלים אותה "בחפזון", כדי להספיק "לאכול" את האפיקומן, לפני שעת "חצות". בלי האפיקומן, איני יודעת אם ניתן לסיים את סדר פסח "כהלכתו". לפעמים, בא לי החשק, לגנוב להם את "האפיקומן", ולא להחזיר. אני מתאפקת. (אם כי, קרה פעם אחת, "בגלגולי הקודם", שאני זוכרת אותה היטב, אחד האחים שלי, מצא את האפיקומן, ואכל אותו. אבי כעס מאוד מאוד, כהרגלי אני, כבר אז בימים ההם, לא הייתי מוותרת, כעסתי עליו בחזרה. לא קרה כלום והשמים לא נפלו.....). איני רוצה להתעכב יותר מדאי, בכל מיני סיטואציות, עצובות ואף במצחיקות באותה מידה, עד אשר מגיעים לאפיקומן. אני אספ-ר, את אשר התרחש ביני לבין זוגתי, אחרי "ליל הסדר", כאשר למעשה הוא הוא "ליל הסדר" שלנו. בד"כ, כאשר אנו מגיעות לירושלים, אני תמיד דואגת, היכן שתינו "נלון", במיטה אחת. עדיין, יש לי חברות "טובות", עוד מהימים ההם, תמיד מסדרות לנו "דירה" פנויה, של שכנים וקרובים, אשר נסעו לשבת וחג אל משפחה אחרת. אף אני עושה כך, כאשר הן באות לחיפה. כך, היה אף "בליל הסדר" הזה. לתומי, חשבתי, כי אחרי ליל הסדר, נלך אל אחת הדירות. אלא, ריקי עשתה לי הפתעה נעימה. במקום ללכת לאותה דירה, ריקי, משכה אותי רגלית, אחרי שעת חצות, אל "מלון הייאט", אשר בהר הצופים, שבירושלים. למי שמכירה את "ירושלים", משכונת רמת אשכול, להר הצופים, המרחק אינו רב. מה גם, כשאני עייפה, קל מאוד "לפתות" אותי. במיוחד, אם "המפתה" אותי, היא ריקי זוגתי. ישר, אני פותחת לה את "הרגליים". אף בשעה שאחר חצות, פתחתי לה את הרגליים, וצעדנו ברגליים "פתוחות", בצעדים קלילים ומהירים, אל "בית המלון". בימים אלה, לא קל "לשתי נשים", לצעוד רגלי בלילה, בחשיכה ובאפלה, באיזור שעל הגבול. העיקר, שם, עשינו לעצמנו "סדר" של פסח, כהלכתו. כהרגלנו בקודש, אין שתינו "פוסחות" על אף טיפה אחת של עונג. עד כדי כך, ששכחנו את עצמנו "במלון", באנו לארוחת הצהרים, רק אחרי "האפיקומן" (הקינוח...). בלי כל תכנון, רק אתמול בערב, חזרננו לחיפה... שתינו, טיילנו במחוזות ילדותינו... אף, הספקנו להיות בברכת הכהנים, בכותל המערבי. יחד עם "נועה" הקטנה, אשר היא היא, חלק ניכר ובלתי מבוטל, באהבתינו, זו את זוז, ואף את זו. בייייייייייי.
)
