ספרות ילדים בשואה

[אורית חן2]

ספרות ילדים בשואה

אני וחברתי עושות סמינריון על השואה ונשמח לשמוע על ספרי ילדים המעבירים את הסיפור כך שאפשר לדון עליו ולקרוא אותו .

 

[לאה_מ]

לאלו גילאים אתן מתכוונות?

 

[נעה גל]

יש די הרבה

קודם כל, יש את הספר המקסים "טומי" של הסופר הצ'כי (אני לא זוכרת איך קוראים לו, אני אבדוק בערב) בהוצאת יד ושם "אמא, המותר כבר לבכות" אורלוביץ-רזניק "את אמא של אילן?" -מניה הלוי "אל עיר נעורי" בנימין טנא "שמו היה פרידריך" ריכטר "בקצה היער" קופר "בגיא הצלמוות" אדלר "הילדים מרחוב מאפו" נשמית "האי ברחוב הציפורים" אורלב "אמא ספרי לי הלא היית שם" ארבן "צ'יקה הכלבה בגטו" בת שבע דגן "עוד תאצי מכאן" מלארון וזו רק רשימה חלקית ביותר. רשימה מלאה יותר אפשר למצוא בספר "הורים וילדים ומה שבינהם" מאת ד"ר כצנלסון.

 

[לאה_מ]

שכחת את יומנה של אנה פראנק

אבל כל הספרים האלה הם, כמובן, לא לגיל הרך. לכן שאלתי לאיזה גיל הן מתכוונות.

 

[נעה גל]

תומי (טומי?) כן מיועד לגיל הרך -

והוא ספר מקסים ללא קשר לשואה. האיורים של האבא מלאים הומור ולמעשה, אין ספר עלילה רק תיאור של סצינות מחייו של תומי (עכשיו נזכרתי! תומי מתומס) כילד. יש עוד הרבה ספרים (לא לגיל הרך) לא היה לי זמן להעתיק את כל הרשימה מתוך הספר. חלק מהספרים כמו "אמא ספרי לי הלא היית שם" של אוה ארבן יכול לדבר גם לילדים בכיתות נמוכות יחסית (בניגוד ליומנה של אנה פרנק שהוא עוד יותר מורכב). השאלה היא, מי בגיל הרך (נניח שאנחנו מדברים עד גיל 4) בכלל מדבר על יום השואה עם הילדים? אני מנסה לחשוב על הבן שלי והוא נראה לי כל כך רחוק מהנושא.

 

[נעה גל]

מצאתי את העותק שלנו

תומי מאת בדז'יך פריטה הוצאת יד ושם (אני רכשתי אותו דרכם). עכשיו כשדיפדפתי - הספר מיועד ממש לילדים קטנים, כי המלל בו מועט אבל, הסצנות המתוארות מוכרות לכל אחד. מצד שני, יש בו חוש הומור של הורים. הנה מה שכתוב בדף האחרון של הספר: עכשיו אספר עלי. אבל קודם אני רוצה לספר לכם, שאתמול בערב סיפרתי לקטיה הקטנה סיפור על גמדון שאיבד את הכובע שלו. קטיה היא קרובת משפחה שלי שגרה בירושלים. היא שמעה את הסיפור ונרדמה עם חיוך על השפתיים. אני אוהב לספר לילדים סיפורים יפים. לכל אחד מילדי הכנתי אלבום שבו כתבתי על הצעדים הראשונים, על המילים הראשונות, צירתי וגם הדבקתי תמונות. נולדתי רחוק מפה, בעיר פראג שבצ'כיה. עיר יפה שזורם בה נהר גדול ועליו עוברים גשרים רבים. עיר שיש בה הרבה בתים ישנים ובתי כנסת. בעיני העיר פראג דומה לערים שבאגדות. בפראג התגוררה המשפחה שלי - משפחת פריטה. סבא וסבתא, אבא - בדריך, אמא - הנזי, ואני. היה לנו בית יפה, ואני חושב שעד שכבשו החילים הנאצים את פראג כולם היו מאושרים.... [אני מקצרת כאן קצת] ... בגטו גרנו הורי ואני בחדר קטן. את אבא שלי, שהיה צייר, ואת חבריו הציירים, הכריחו החיילים הנאצים לצייר ציורים יפים בשבילם ובשביל המפקדים שלהם. אבל בערבים, בסתר, אבא וחבריו צירו ציורים אחרים. הם צירו את האנשים הסובלים בגטו, את הבתים בגטו ואת החילים הנאצים שהציקו כל כך ליהודים. אחרי שנתיים במקום הנורא הזה [גטו טרזין], התקרב יום הולדתי השלישי ואבא אמר: "עכשיו אני רוצה לציר ספר לבני תומי". אבא ציר לי ספר תמונות שמספרות עלי, על צבעים ומאכלים, על צפרים ובעלי חיים, ועל כלי רכב לנסיעה ברחבי העולם. תמונות מהן יכולתי ללמוד על החיים מחוץ לגטו טרזין, ועל החיים היפים שיהיו לי אחרי שהמלחמה תסתיים ואנחנו נצא מהגטו. אבל כשהסתיימה המלחמה ואני והיהודים יצאנו מהגטו, אבא ואמא כבר לא היו בחיים. ליאו האס שהיה חבר של אבא, ואשתו ארנה אמצו אותי לבן...."

 

[ליליה והגמדים]

../images/Emo140.gifתודה נעה (למרות שלא אני בקשתי)

 

[רונית הסנאית]

../images/Emo31.gif../images/Emo31.gifחמור מאוד ../images/Emo70.gif ../images/Emo70.gif ../images/Emo70.gif

לא מקובל בכלל. * מבחינת הילדים- המסר שעובר הוא שהקקי הוא איכסה, מגעיל, מזוהם ולפיכך גם הם. מה עם מגע אנושי? היא מטפלת בילדים או בזבל? אני ממש מזועזעת! במקרה שמדובר בבעיה זמנית כגון פצע ביד, יש להסביר לילדים מדוע הגב' משתמשת בכפפות אבל רק לזמן מוגבל. * מבחינת זיהומים- זה הדבר הטפשי ביותר ששמעתי! והתמודדות עם זיהומים היא חלק מהותי מעבודתי. רק אם היא מחליפה כפפות בין ילדים (אני בספק) וגם שוטפת ידיים אחרי הסרת הכפפות ולפני לבישת זוג חדש. גם אני נוהגת כך בין פציינטים- השימוש בכפפות אינו מבטל את הצורך בשטיפת ידיים! העור מתייבש ומתבקע? יש קרם ידיים! כשמשתמשים בכפפות יש נטייה שלא לשטוף ידיים או להחליף כפפות(מרגישים 'מוגנים')- ואז הזיהומים וההדבקות חוגגים... זוהי הסיבה שבמטבחים צבאיים למשל אסור להשתמש בכפפות! הגברת נגעלת מקקי? בטח גם מנזלת... שתחליף עיסוק!!!!!!! המסר שמועבר לילדים הוא לא בריא ובעייתי מאוד. סיפרתי לאימי (שהיא גננת מדהימה כבר 30 שנה) על השרשור. לטענתה אשה כזו (אם לא מדובר בבעיה שמחייבת אותה לעטות כפפות), לא הייתה מועסקת אצלה בחיים כי התנהגות כזו מראה על יחס בעייתי לילדים ועל תפישה לקויה של מה נכון וטבעי עבורם.

לא להסכים בשום אופן.

 

[רונית הסנאית]

אופס, טעות. שולחת שוב.

 

[ליליה והגמדים]

נבהלתי לרגע ../images/Emo6.gif

 

[אמא שרון]

וי זוי קימט הויידע די קיש ../images/Emo6.gif

ברוח השירשור

 

[אורית חן2]

תודה רבה על התגובות

זה עזר המון כי מה שמצאנו היה של המחברת דוד קטי ספר שמכיל ספורים מפי ילדים ניצולים על החוויות שעברו בין אם הם יהודים ובין אם לא. תודה רבה רבה!!!!