איזה יופי!
הדפסתי לי את המודל של קמבל, מצא מאד חן בעיני השורה שהוספת בקשר למבנה של המיתוס שמותאם לנפשו של האדם, מרגש משהו שהאמנות העכשוית או הקצת קדומה יותר מתבססת על הצלחת העבר- כמו שנהוג לומר: מודל מצליח שכבר הוכיח את עצמו, למה לשנות? מודה בהכנעה אינני חובבת סיפורי פנטזיה ולכן אינני מכירה את רוב היצירות המדוברות (בסרט שר הטבעות נרדמתי די בהתחלה והגיס שלי הפסיק מכאן להעריך אותי), אבל, כשאני קוראת את הדפוס של דרכו של הגיבור המיתי עולות במוחי מבחר דוגמאות של סרטים שכן אהבתי, הנסיכה הקסומה למשל (גם אם זה פארודיה, כמו גם הגביע הקדוש (אח, איזה סרט!) של מונטי פייטון שמוזכר כדוגמא). יהיה נחמד להציץ מדי פעם במודל ולהשוות לסרטים ניצפים, כמובן גם לספרים (בראש כבר השוואתי בין "דון קישוט" למודל). תודה- התעשרתי!