ספרות גותית

טאסנים

New member
ספרות גותית

יובל הבהיר לי את הקשר בין סיפורי פנטזייה של היום לסיפורי אפוס מימי הביניים. במסגרת אותה ספרות פנטזייה הגעתי גם לסוגה של הספרות הגותית (שלמעשה חוזרת לימי הביניים) האם לספרות הגותית יש קשר ל- סיפורים מיתיים? או שעשיתי פה סלט שלם.
 

Y. Welis

New member
הספרות הגותית קשורה יותר לאוירה של המקום

כלומר זה מקור השם - כנסיות עתיקות וטירות, יערות חשוכים ומקומות עזובים. חלק מהיצירות הראשונות (מסוף המאה ה-18) עסקו בימי הביניים, אבל רובן מודרניות יותר (לתקופתם). הספרות הזו היתה תחילת הרומנטיזם והנסיון הראשון להקביל בין נופים ומקומות לרגשות ודברים תת-הכרתיים. בזכותה הרומנטיזם החל ובהמשך גם חזר העניין בתקופת ימי הביניים. כך שאין קשר הכרחי לסיפורים מיתיים - זה בא מאוחר יותר (בשליש האחרון של המאה ה-19), עם החייאת ימי הביניים ונסיון ליצור מיתוסים מודרניים דומים.
 

טאסנים

New member
החזרה לתקופת ימי הביניים

בסוף המאה ה-18, הכוונה היא לתנועת "הסער והפרץ"? (שהזכרת במקום אחר..) לגבי השורה האחרונה, האם התייחסת ל- "פנטזיה הקלאסית"? (שוב, שכבר הזכרת) אתה מדבר על מיתוסים מודרנים דומים, אמנות חדשה, אתה יכול לתת דוגמא? ואיך זה הופך ליצירה מיתית?
 

Y. Welis

New member
'הסער והפרץ' היה הכינוי הגרמני לרוח התקופה

וכן - פנטסיה על בסיס ימי-ביניימי, שכתובה כמו אפוס היא 'קלאסית' וגבוהה. ההגדרה של היצירה כמיתית היא מהות האפוס והמיתוס - אלה דברים שהוגדרו בצורה ברורה דווקא במחצית המאה העשרים, ולא ב-19 שבה החלה התחיה. זה קרה אחרי שהוקם תחום הספרות ההשוואתית, ופרייז'ר ואחרים החלו לקבץ לראשונה מידע על תרבויות מרחבי העולם ולחפש יסודות דומים בינהן (כמו ב'קדירת הזהב'). בשנות הארבעים ויליאם קמפבל המשיך את ההשוואות האלה וגילה שיש עשרה מאפיינים דומים שניתן למצוא ב*כל* סיפור אפי שהוא - http://www.starbase972.com/modules.php?name=Content&pa=showpage&pid=86 (וכן במאמרים נוספים של בר-מוחה באתר הזה עם דוגמאות מתוך ספרים וסרטים ידועים) ושיש בכולם גיבור קבוע 'בעל אלף פנים'. קמפבל הגדיר לראשונה בצורה ברורה וסכמטית איך בנוי הקסם האפי והמיתי, ומה מושך אותנו לקרוא יצירות כאלה (והשפיע במידה רבה על לוקאס, שקרא אותו בזמן שהחל לכתוב את 'סטאר וורז'), אבל כמובן שלפניו היו יוצרים שנמשכו לצורה הזו של הסיפור (החל ממוריס שהזכרתי במסר), וקלטו את הרעיון באופן אינטואיטיבי, כמו מקדונאלד, הלורד דאנסני, אדיסון, ו-ווייט וידעו לבנות אותו מחדש בסיגנון עכשווי. השיא היה כמובן עם טולקין (שניסח בעצמו את הגישה שלו במאמר בשם 'על סיפורי אגדות', כמעט באותן שנים שקמפבל עבד על התיאוריה שלו, וציין אלמנטים נוספים כמו האמונה והצורך האנושי בהבטחת הגאולה) ושרה"ט שהחיה באופן רציני את הז'אנר הזה ובעצם יצר סטנדרט ברור וקל לחיקוי, שממנו מושפעת (או בורחת) כמעט כל הפנטסיה הקלאסית שנכתבה מאז.
 

Y. Welis

New member
ומה שמשתמע מזה, הוא שהטעם הספרותי

הביקורתי (בעיקר זה שהיה באמצע המאה העשרים), לא קשור לחלוטין לטעם הקהל, ואילו טעם הקהל (הצלחת שרה"ט בספרים וסטאר וורז בקולנוע) קשור מאוד לגילויים על הקסם של המיתוס, שמסתבר שהוא עניין כמעט אינסטינקטיבי אצל בני אדם.
 

טאסנים

New member
איזה יופי!

הדפסתי לי את המודל של קמבל, מצא מאד חן בעיני השורה שהוספת בקשר למבנה של המיתוס שמותאם לנפשו של האדם, מרגש משהו שהאמנות העכשוית או הקצת קדומה יותר מתבססת על הצלחת העבר- כמו שנהוג לומר: מודל מצליח שכבר הוכיח את עצמו, למה לשנות? מודה בהכנעה אינני חובבת סיפורי פנטזיה ולכן אינני מכירה את רוב היצירות המדוברות (בסרט שר הטבעות נרדמתי די בהתחלה והגיס שלי הפסיק מכאן להעריך אותי), אבל, כשאני קוראת את הדפוס של דרכו של הגיבור המיתי עולות במוחי מבחר דוגמאות של סרטים שכן אהבתי, הנסיכה הקסומה למשל (גם אם זה פארודיה, כמו גם הגביע הקדוש (אח, איזה סרט!) של מונטי פייטון שמוזכר כדוגמא). יהיה נחמד להציץ מדי פעם במודל ולהשוות לסרטים ניצפים, כמובן גם לספרים (בראש כבר השוואתי בין "דון קישוט" למודל). תודה- התעשרתי!
 

Y. Welis

New member
ה-צ הוא דווקא מגרמנית (שם C נהגית כך)

אבל אני מעדיף הגיה 'עברית' יותר.
 

0Pandemonium0

New member
אוקיי, אבל בכל-זאת לא רומנטיזם.

ואכן רומנטיסיזם יפה יותר. אני רגיל לגרמנית.
 

Y. Welis

New member
אולי כי זה נשמע כמו 'ראומטיזם'...

בכלל המילה רומנטיקה כ"כ נשחקה בעברית בשנים האחרונות, שקשה לחבר אותה מחדש למקור שלה.
 
כשתגדל תבין ../images/Emo3.gif

(בעברית זה נקרא שיגרון - כאבים בשרירים ובעצמות, אם כתוצאה ממחלה ואם כתוצאה מגורמים שונים כמו שינויי מזג אויר).
 
למעלה