ספק ספיקא

[יהוהיסט בדימוס]

ספק ספיקא

פלמוני אחד שאין אני מכירו ואין הוא מכיריני, שאל אותי היום אם נסעתי לרשב"י.

עניתי לו שלא.

חזר ושאלני, ולמה לא הלא מקום קדוש הוא וזמן גדול הוא, שרשב"י ביום מותו זה גילה הרבה סתרי תורה..

עניתי לו שזה ספק ספיקא,
ספק ראשון מי אמר שזה מקום קדוש אולי האר"י סתם ברבר לתלמידו שכאן קבור רשב"י.
ספק שני, מי אמר שרשב"י מת ביום זה וגילה הרבה סתרי תורה, אולי את הזהר פיברק משה די ליאון.

הייתם חייבים לראות את השילוב של ההלם וחוסר ההבנה שלו, לפני שפשוט קמתי וירדתי בתחנת האוטובוס.

 

[שולי חי]

יום אחד יגלו שאתה אנוס. תזהר מהאינקוויזיציה(;

 

[יהוהיסט בדימוס]

את צודקת

אלא ששתי חברים שלי אנוסים שאני רגיל לומר להם את הגיגיי, לא פגשתי אותם בשבוע האחרון, אז נאלצתי לשפוך קצת על הפלוני ההוא.

מקווה ליזהר להבא.

 

[בינגi]

בכל שנה הנשמה מתעלית למקום יותר גבוה

כך לימדו אותי מוריי ורבותיי...
כי בכל פעם ביום השנה לבנאדם הנשמה עוגנת למקום גבוה יותר אי שם בגינזי המרומים, וכך בעצם מתרחקת מאיתנו יותר ויותר (וכך מובא בספרים הקדושים),

וכאן הבן תוהה...
נשמה בת אלפי שנים כמו של רשב״י, אדם שהיה שייך לדור צח ונקי ללא כל משוואה לדור שלנו, ואפילו אם לא, אבל לבטח שכבר הספיק לעלות ולהתעלות מאז שעלה ונתגנדר למרום אינספור מייל מאיתנו (במובן הווירטואלי כמובן) וכי למה נראה למישהו שעדיין מעניינים אותו החגיגות והריקודים שם בחוץ? הרי גם לפי האמונה.. הוא הרי כבר אוחז הרבה הרבה אחרי כל הענין הזה, משהו בעצם לא מובן כאן...


אתמהה...


אגב, אני מכיר אנשים שראו על ציונו ישועות גדולות, אז לא לזלזל...

 

[שולי חי]

בתניא כתוב להיפך,

צדיק שנפטר נמצא בכל העולמות יותר מאשר בחייו. גם בעולם הזה הגשמי יש לו יותר השפעה, והוא משפיע בגשמיות וברוחניות על תלמידיו ותלמידי תלמידיו וכל מי שלומד מספריו. זה פחות או יותר לפי מה שאני זוכרת. תניא, אגרת הקודש כ״ז. אם להאמין או לא זה כבר סיפור אחר כמובן.

 

[מבולבלונת]

המצאה של חסידים

לגמרי המצאה החג הזה.
ופסטיבל רבי שמעון, המסכן מתהפך בקבר. אם נשאר משהו. ואם לא נשמתו מתהפכת וצוחקת ובוכה לחילופין.

גמני אמרתי לאמי שזה חג ממוצא והתגובה שקיבלתי היתה כנראה לא רחוקה מהתגובה לדבר כפירה במציאות האל.

 

[ירא אדם]

הפוך, גוטה, הפוך

זה חג עממי וספונטאני,
בלי הלכות, אפילו בלי מצוות,
רק פולקלור.
רוצה על האש? תעשה,
רוצה מירון? בבקשה,
אבל לא חייב כלום.
כך צריך להיראות חג.
רק חסר שיהיה חופש ביום הזה והרי לך חג מושלם.

כך נראו חגינו בעבר,
כשהם היו חגים חקלאיים\עממיים.

נכון שבאופן אישי הייתי מעדיף
שחג יהיה קשור למשהו אמיתי ולא לאיזה דמות קדושה הזויה,
שגם אין לקיומה שורשים היסטוריים,
וכל מציאותה מבוססת על אווילות הציבור,
אבל זה עדיף על חג שאתה יודע חמש שנים מראש
כמה ארוחות תאכל בו וכמה תפילות תמלמל ומה תעשה ומה חלילה לא תעשה.

 

[mister xy]

צודק אבל

מה לעשות שאנחנו התרגלנו לחגים בעלי משמעות היסטורית ברורה וחוקים נוקשים עד כדי קוצו של יוד.

 

[ולנטינו 10]

החג הזה דווקא מוכיח

ההיפך ממה שכתבת מבולבלונת,את הדינמיות של היהדות כיוון שעד המאה ה-12 בכלל לא הכירו לא רק את החג אלא תאריך לג' בעומר היה חסר משמעות כל שהיא. ההמצאה איננה של החסידים, אלא הרבה קודם להופעת הבעש"ט. והחסידים רק אימצו תאריך שבעלי התלמוד כלל לא הכירו וגם לא החכמים שבאו אחריהם. היהדות במקורה היא דת מאוד דינמית, שפשוט נתקעה וקפאה בשלהי המאה ה-18 .
מה שבטוח שרוב הילדים היהודים בארץ, בלי הבדל גזע מין או השקפה דתית אוהבים את החג הזה מאוד. ובארץ ישראל הוא הפך מזמן לחג ישראלי לחלוטין

 

[זוגי2]

לייתר דיוק - ל"ג בעומר היה יום צום

בתקופת הגאונים י"ח אייר (ל"ג בעומר) היה יום צום על פטירת יהושע בן נון, ועל רעש אדמה כלשהו.

 

[ולנטינו 10]

נכון

אבל לא היה ליום הזה משמעות מיוחדת, הוא היה עוד יום איזכור או תענית בין הרבה ימים כאלה. המשמעות הדתית שמייחסים ליום הזה החלה רק במאה ה-12 ורק אז החלו לקשר בינו לבין הפסקת מותם של תלמידי ר"ע , או הקשר לאבלות של הספירה.
הגאונים בבבל לא ידעו על קשר כזה בינו לבין ספירת העומר.

 

[תולעת הגשם]

למה עושים הילולה למת?

 

[קורטמן]

מעולה!

לעולם לא יוצא לי דבר שכזה. אני נמצא רק עם אנשם שמכירים אותי...

אם תמשיך ככה להדיח אנשים באוטובוס, אנשי דרכא אחרינא יורו שיש לשבת רק ליד אשה...

 

[שוימר נגיעה]

אתה מזכיר לי סיפור יפהפה על הזוהר

פעם, בטרם היה נפוץ הסלולארי, שוחחתי איזה לילה עם חברי בלהט, מהטלפון הציבורי בשכונתנו. הנושא היה, הזוהר ה"הקדוש": רבי שמעון או משה די לאון?.

תוך שאני מתפלמס עם חברי בלהט נעורים, חלף לו איזה מזרוחניק, כזה ציניקן ומשועשע, מהסוג של אברום בורג וכיו"ב.

"זה כלל לא משנה אם הזוהר של בר יוחאי או לא", נשמע קולו, "העיקר שיש שם כמה דברים מעניינים", וצחוקו המשועשע התגלגל במורד הרחוב הירושלמי הצונן.

בהמשך, כשבגרתי, הבנתי שכלל לא משנה אם ערך מקודש כלשהו נחשב כמיתוס או כעובדה, הדבר העיקרי שעומד לנגד כולם הוא המטרה (והמטרה מקדשת וכו').


זהו עולמנו המשעשע.