סליחה שאני מגיב
כי באמת שאין לי זכות להגיב.
כי אני בכלל לא במקום שלך, ולעולם לא אהיה.
אבל לדעתי אין כאן כלל נסיבות מקילות.
טוב, אני לא סבור שיש מוסר מחייב, כך שכל המונחים "מותר" ו"אסור", או "נכון" ו"לא נכון" למעשה תלויים באוויר ואין להם על מה שיסמוכו.
אבל אם נשים רגע בצד את הנקודה הזו, ונניח שאנו מקבלים כללי מוסר אנושיים בסיסיים אז -
אין לך בכלל נסיבות מקילות.
גם התוכנית שלך לעזוב את אשתך כאשר היא תהיה בערך בת 60 - זו תכנית בלתי מוסרית. אם תתגרשו היום יש לה סיכוי למצוא מישהו ולחיות איתו ולהזדקן איתו (ובגיל זקנה הזוגיות חשובה מאוד). ומה אתה עושה - מרמה אותה עשרות שנים, ברמאות הכי גדולה שאפשר להעלות על הדעת, ואז זורק אותה כמו נייר טואלט.
לדעתי הבחירה שלך להיות אנוס היא בחירה שלך. זה לא כורח. אתה יכול לבחור לצאת, וכמובן שתסבול מכך מאוד, אין ספק. אבל זה שאתה ממשיך לחיות עם אשתך (ה"מטומטמת" כהגדרתך) - זו בחירה שלך. *בחירה*, לא שום דבר אחר.
ואם בכך אתה בוחר - אז זו עסקת חבילה. החלטת לחיות כך - אז זה מחייב אותך להמשיך "לשחק במגרש המשחקים" שבו בחרת לחיות.
מעניין שרבים שיוצאים בשאלה טוענים (ובצדק, פעמים רבות) שהם לא פחות מוסריים, ואפילו יותר מוסריים מהמוסריות של החברה הדתית/חרדית.
במקרה שלך - המוסר האלמנטרי ביותר פשוט נזרק לאשפתות. קשה להעלות על הדעת חוסר-מוסר גרוע יותר ממה שאתה מציג פה.
אני שוב מתנצל. אני יודע שאני כותב באופן מאוד חריף ובוטה, וזו כלל לא דרכי. אני שונא להטיף מוסר לאחרים. בטח כאשר אני כלל לא מתקרב להתלבטות שבה הם נמצאים.
אז סליחה מראש. מקווה שתקבל את הדברים בהבנה.