ספקות

[kilgore]

ספקות

בזמן האחרון, בעודי ממתין לתשובה מהפקולטה בירושלים, מנקרים בי ספקות אלימים בנוגע ללימודי רפואה. זו לא הפעם הראשונה שאני נתקף ספקות כאלה, לפעמים אני יותר בטוח ברצוני ללמוד רפואה, לפעמים פחות. יש לי את סיבותיי שלי למה כן ולמה לא. על כל פנים, רציתי לקבל קצת אינפוט מחברי הפורום, איך אתם מתמודדים עם הספק? איך, בעצם, אתם בטוחים כל כך שאתם רוצים להיות רופאים ולא שום דבר אחר? מה, לכל הרוחות, מושך אתכם ברפואה עד כדי כך שאתם מוכנים לשלם את המחיר הכבד כל כך שהמקצוע הזה יגבה מחייכם? ומה עם הכסף, אם כבר מדברים על מחיר? יש כאלה שיגידו, אם יש בי הספקות והשאלות האלה, למה בכלל נרשמתי ללימודים?! מה אני עושה בפורום הזה?! אבל אל תנסו לשפוט אותי, רק תספרו לי על עצמכם. אם מישהו/מישהי שותפים לתחושות ולספקות שלי, מוזמנים להצטרף למועדון. ובכלל, תרגישו חופשיים לכתוב כאוות נפשכם על עולמכם הפנימי והמחשבות שמטרידות אתכם, מה שיותר עמוק יותר כחול....

 

[HawkEmpire]

למרות

שאת רצוני עוד לא הוצאתי מן הכוח אל הפועל בצורת הרשמות לאוניברסיטה, ושההחלטה הזו שלי היא יחסית חדשה, ועוד לא עמדה במבחן הזמן, ההבנה הבסיסית שאני נעזר בה, היא שהספק הוא נוכחות תמידית, בכל פעולה. אין פעולה שביצעתי עם ידע מוחלט שהיא הנכונה - אני חי באמונה שידע מוחלט הוא לא מנת חלקו של האדם. אבל, אם ניתן לכל הספקות האלה לכרסם בהחלטותינו, שקיבלנו על פי מיטב ידיעתנו באותה נקודת זמן, מה נשיג? כל רגע נתחרט, ונשקול מחדש, ונחשוב, ולא נדע, ולא נעשה בסוף כלום. אני מאמין בקבלת החלטה שקולה, וביצוע ממוקד שלא חשוף לספקות (עד כמה שזה אפשרי). רק אחרי שהשקעת תקופת זמן מסוימת בביצוע, תבחן את עצמך מחדש. בסה"כ, בפני מה אתה עומד? תחילת לימודים? בסדר, בהנחה ובשאיפה שתתקבל, תתחיל. תראה שזה לא בשבילך, תעבור. אף אחד לא מת מזה. ככל שתתקדם עוד לתוך הדבר אליו אתה שואף, תאסוף עוד נתונים שיאפשרו החלטות חכמות יותר ויותר. מקווה שעזרתי.

 

[alice miau]

ספקות רצית..?

יצא לי לחשוב הרבה על הבחירה במקצוע הרפואה. וכן, יש המון חששות: אולי בכלל לא אהיה רופאה "טובה"? מה אם תהיה לי משכורת לא מספקת, במיוחד בהתחלה? איך אשרוד תורנויות של מעל 30 שעות, כשאני לא יכולה לעבור לילה עם פחות משמונה שעות שינה? וכמובן- אתחיל לימודי רפואה רק בגיל 24, מה שאומר שאסיים אותם רק בסביבות גיל 31, וזה עוד לפני ההתמחות. מה עם משפחה, ילדים, איך זה נכנס לתמונה, בחיים של רופאה צעירה? ועוד להוסיף לכל זה את העובדה שכל כך קשה להתקבל, ועוד לא התקבלתי אפילו. וגם כשאתקבל, מחכה לי מסע ארוך ובו לימודים עמוסים, ולא קלים בכלל. ( אגב, אם למישהו בא לענות לי על החששות, זה יכול להיות כיף

) שים לב שקיטלגתי את כל אלו תחת "חששות", ולא "ספקות". כי אמנם זה מציק, ומרתיע, ומפחיד, אבל זה לא מרפה את ידי מהבחירה במקצוע הזה. בכל מקצוע יש יתרונות וחסרונות, שצריך להתמודד עימם. אף אחד לא מבטיח לי שבחירה בקריירה של עורכת דין, למשל, תגרום לכך שאוכל לבלות יותר זמן עם הילדים שעוד אין לי. מרגיע אותי שאני הולכת עם הלב שלי, אל משהו שמעניין ומאתגר אותי. אל הדבר היחידי שאני רואה את עצמי עושה. אני לא מוכנה להתפשר על דבר כל כך קריטי, כמו בחירת מקצוע לחיים. ולפי דעתי, להכנע לכל מיני חששות זה "להתפשר". אז כן, אני לא מתעלמת מהצדדים השליליים, אני לוקחת אותם בחשבון, כחלק מה"דיל". מצד שני, ככה זה עבורי. זה אינדיבידואלי. יכול להיות שאצלך הרצון ללמוד רפואה, הוא אחר. רק אתה יודע איך אתה מרגיש לגבי זה. תחשוב על הסיבות של "למה כן". אם הן מספיק חזקות, ואתה מרגיש אותן מבפנים, נראה לי ששווה ללכת על זה. ואולי כדאי לדבר עם כמה רופאים צעירים וצעירים פחות, ולהתייעץ איתם לגבי הבחירה במקצוע הזה? אני יודעת שזה משהו שגם אני רוצה לעשות.

 

[johngalt2]

../images/Emo45.gif well said

 

[לטינית בנשמה]

הוצאת לי את המילים מהמקלדת../images/Emo45.gif

 

[kilgore]

בבקשה אמרי לי, למה רפואה?

 

[בן100]

ספק?

אין שום בעיה בזה. תתחיל ללמוד. אם לא יתאים לך, תמיד אפשר להפסיק ולעבור למשהו אחר.

 

[dnme]

אני לא חושב שזה פתרון כל כך טוב

השנים הקדם-קליניות לא יתנו תשובות לשאלות שהבחור שאל פה. הן אולי יסבירו לו מה התחושה "ללמוד רפואה" אבל זה רחוק מלהסביר מה זה אומר להיות רופא. סה"כ הלימודים הם אפיזודה קצרה ואחריהם יש קריירה רפואית ארוכה. רוצה לדעת מה לומדים ? פתח ספרי לימוד בנושא ותראה אם זה מעניין אותך או לא, צפה בסדרות תיעודיות, וואטאבר... אבל הכי טוב יהיה ללכת להתנדב בבי"ח או כל סידור אחר המאפשר לשהות בסביבה רפואית ולראות את העבודה עצמה. חוץ מזה יש פה נקודה רגישה - ישנם אנשים (ואני לא מתכוון לפותח השרשור חלילה) שהולכים ללמוד רפואה כי הם זורמים וזה נראה להם מגניב או כי הפסיכומטרי שלהם נורא גבוה ואז חבל לא לנצל אותו או כי האמא הפולניה שלהם דחפה אותם. בד"כ הם פורשים די מהר, אבל תופסים מקום של מישהו שזו שאיפת חייו (נניח). אז ברור, אדם צריך לחשוב קודם כל על עצמו, אבל להתחיל ללמוד רק כדי "לנסות" נראית שיטה קצת לא הוגנת כלפי אחרים. ובתשובה לשאלותיך, kilgore, אני לא יודע מה הסיבות לספקות שלך, אבל לא ממש הצלחתי להבין על איזה מחיר כבד אתה מדבר...? אם יש דברים ספציפיים, למשל שכר, או שעות, אפשר לברר. הצגת את זה קצת באופן קצת טראגי אולי... סה"כ קח בחשבון שהחיים ממילא אינם קלים ונולדנו לסבול, ומלבד זאת יש הרבה בעלי מקצוע אחרים שעובדים לא פחות קשה ולא פחות שעות.

 

[בן100]

מה הקשר?

רפואה הוא מקצוע כמו כל מקצוע אחר. אני לא מאמין בהילה ששמים סביב המקצוע. אז נכון... שתהליך ההכשרה הוא ארוך. ונכון..... שהלימודים לא פשוטים (כי הם דורשים בעיקר שינון ולא הבנה) ונכון..... שחלומם של רבים וטובים הוא להתקבל (אבל להם אין את הנתונים!) ונכון.... שלאדם בעל מוטיבציה, יהיה אולי קל יותר לשרוד את השנים האלו. עם זאת, אני לא חושב שזה ייעוד. יש מי שמתאימים להיות רופאים ויש מי שאינם מתאימים, הדבר לא קשור לא למוטיבציה ולא לציונים גבוהים. אני לא חושב שהמטרה מקדשת את האמצעים. לא חסרים מקצועות אחרים במשק בעלי הכשרה קצרה יותר ותגמול כספי מעולה יותר. אם מישהו מתחיל ללמוד וסובל, כנראה שזה לא מתאים. ומי שמך להחליט מה הוגן ומה לא הוגן כלפי אחרים? אדם שם את עצמו במרכז עולמו.

 

[dnme]

גם אני לא חושב שזה ייעוד

אבל אני גם לא חושב שרפואה זה מקצוע כמו כל מקצוע אחר. אגב, יש עוד מקצועות כאלה : למשל, אי אפשר לומר שלהיות שוטר זה כמו כל מקצוע אחר, אבל גם זה לא ייעוד אלא בחירה שמתאימה לאופי ולתחומי העניין של הבנאדם. ובכל מקרה מה שניסיתי לומר זה שעד לשנים הקליניות אין הרבה מה לנסות, ולכן כדאי לחוות את המקצוע בדרכים אחרות, שהן טובות יותר הן למועמד עצמו והן למועמדים אחרים שיותר בטוחים בעצמם.

 

[moran f]

ואיזה מקצוע כן "כמו כל מקצוע אחר"?

 

[johngalt2]

פקיד בבנק, נניח

או טכנאי, או בעל חנות מכולת, או עובד מדינה וכן הלאה... ברור, בכל אחת מהעבודות האלו יש את העניין שלהן. אבל מה שניתן להגיד עליהן בוודאות, זה שמעטים מאוד הולכים לעסוק בכך כי זה מה שהם חלמו עליו כשהם היו ילדים, או שהם עוסקים בהם למען העבודה עצמה, ולא בתור אמצעי מחיה גרידא. לעומת זאת, רפואה זה כן. גם להיות שוטר זה כן, במידה מסויימת. ישנן הרבה עבודות יותר קלות מלהיות שוטר שמרוויחים בהם אותו כסף, וששוטרים מסוגלים לבצע.

 

[moran f]

ומה עם

רופא שלא חלם להיות רופא כשהוא היה ילד? (כן, תאמינו או לא - יש כאלו). הם כן "כמו כולם"? שלא לדבר על העובדה שלא הבנתי את החלוקה שלך לעבודה בשביל עבודה או בשביל המחייה. שוב - רופא שלא נהנה מהעבודה הוא כמו כולם בעיניך יותר מאשר בעל חנות מכולת שכן נהנה ממנה? יש גם עבודות יותר קלות מלהיות פקיד בבנק או טכנאי. מה זה קל? אני יכולה להבטיח לך שלא יהיה לי קל להיות מזכירה, בדיוק כמו שלא יהיה לי קל להיות שוטרת.

 

[johngalt2]

אני לא חלמתי להיות רופא

כשהייתי ילד. וזה לא קשור להנאה מהעבודה ולא לקושי. אם לא הסברתי את עצמי מספיק טוב קודם לכן, אני אבהיר זאת עכשיו: 99% מבעלי חנות מכולת, טכנאי המזגנים או הכבלים או המחשבים או אני לא יודע מה, ובדרך כלל פקידי הבנק, לא בחרו במקצועות האלו משום שהם רואים בהם מיצוי והגשמה עצמית, ומשום שהם לא רואים את עצמם עושים שום דבר אחר, אלא כדי להרוויח את לחמם, כדי שיהיה להם איך להאכיל את הילדים שלהם וכדי לחיות בכבוד. לא נראה לי שיש טכנאי מזגנים שאומר לעצמו "אני רואה את עצמי בתור טכנאי מזגנים. זה מה שאני. לא אכפת לי מהכסף, אני לא עושה את זה בשבילו. אני עושה את זה בשביל הסיפוק העצמי שבלהתקין מזגן". לעומת זאת, רוב האנשים שהולכים ללמוד רפואה, במיוחד בארץ, כי בארץ בוודאי לא עושים את זה בשביל הכסף (ואני לא מדבר על אלו שרוצים מלכתחילה להיות מנתחים פלסטיים. אני מדבר על הרוב), כן אומרים זאת. ומבחינת הקושי בלהיות שוטר - התייחסתי אליו לא מההיבט הכללי, אלא מהאידווידואלי: את מסכימה איתי שייתכן מצב שבו אדם יגיד לעצמו "יותר קל לי לעבוד בתור איש תחזוקה במשרד ממשלתי, לשבת רוב היום ולא לעשות כלום ולהרוויח את אותו הכסף, מאשר לצאת לרחובות, לעשות משמרות, להתמודד עם כל הזבל של החברה ולסכן את עצמי, אבל אני בוחר לעשות את זה בכל זאת, כי אני מאמין בזה שצריך להלחם בפשע ולהפוך את החברה שלנו לבטוחה יותר"? אני אישית מכיר אדם כזה, גיס שלי, והוא בהחלט מסוגל להיות יותר מעובד תחזוקה במשרד ממשלתי. לזה אני מתכוון שאני מדבר על קושי. אולי היה יותר נכון לומר "וויתורים אישיים למען העבודה".

 

[moran f]

אז רגע

מצד אחד, "כמו כולם" מוותרים על הגשמה אישית, אבל מצד שני, בעיניך "לא כמו כולם" הם אלו שעושים את הוויתורים? טוב, אין בעיה.

 

[johngalt2]

את אומרת בציניות,

או שבאמת הבנת אותי עכשיו?

 

[אנכרוניסט]

מה שאתה אומר הוא מעט מצחיק...

לפי הגישה שלך כל מקצוע שלא דורש השכלה (חוץ משוטר אולי...) הוא מקצוע שאינו מגשים את רצונותיו של בעליו, לעומת כמעט כל המקצועות האוניברסיטאיים שכן מגשימים את רצונות ההגשמה העצמית של בעליהם (הרי גם מי שהולך לסיים דוקטורט בלימודי מזרח אסיה עושה זאת להגשמת עצמית ולא ע"מ להרוויח את לחמו בכבוד בעבודה מסויימת). יש לי הכרות עם יותר ממועמד, סטודנט ורופא אחד שלמד את המקצוע ע"מ להרוויח את לחמו בכבוד, ואפילו יותר מבכבוד. הגישה לפיה לומדים רפואה מבלי באמת לצפות לתמורה מפילה כל מודל כלכלי של ראציונליות צרכנית, כך שמובן שאין זה כך. עם זאת, מעטים האנשים שיודו בפומבי שלשם כך הם לומדים רפואה, הרי כל כך הרבה זמן חונכנו שרפואה זה כי "אני רוצה לעזור ולצרום לחברה", כ"כ הרבה נטחנות המנטרות הלעוסות של הדילמות המוסריות, שאין, פשוט אין מספיק אנשים שיהיה להם האומץ לומר "אני רוצה רפואה כי אני יודע שהעתיד הכלכלי שלי מובטח ויותר מכך...". אבל אם כל מועמד ינבור בנפשו, כל השיקולים הללו יעלו, ואם לא עכשיו, אז בטיפול הפסיכולוגי...

 

[johngalt2]

מה?? עתיד כלכלי מובטח?

דבר ראשון, אם אני לא טועה הוא ביקש סיבות *אישיות* לרצון ללמוד רפואה. אם הסיבות שלך אחרות, סבבה. אבל כיצד אתה מתיימר לדעת שאם אנבור בנפשי אגלה את הסיבה האמיתית, שאני בעצם רוצה להיות עשיר, זה אין לי מושג. וגם אם נעשה הכללה גסה לגבי כל המועמדים לרפואה כפי שעשית, ונצא מנקודת הנחה זו, על סמך מה אתה בכלל אומר שרפואה מבטיחה את העתיד הכלכלי? אולי אם אתה חי בישראל של שנות ה- 60, או בארה"ב. אבל פה בארץ? איזה מבטיחה ואיזה נעליים? בוא נעשה השוואה קלה: 1. אני, ליאור, בעל פסיכומטרי 750 (נניח, זה יהיה ככה באוקטובר) ובגרויות 11, הולך ללמוד הנדסת חשמל ופיזיקה בטכניון. בגיל 25 אני יוצא עם תואר, מתחיל אולי בעבודות שבהם אני מרוויח בסביבות ה- 10,000, כדי לצבור נסיון, ותוך שנתיים שלוש אני מתחיל להרוויח כ- 15,000. בגיל שלושים אני כבר מרוויח 20-25 בכיף, ועד הפרישה המשכורת שלי (תלוי עד כמה אני אתקדם) תגיע ל- 30,000. זה המודל הטיפוסי של בעל תואר הנדסה יוקרתי (והתואר הנ"ל הוא הכי יוקרתי שאני מכיר). ואני מכיר את זה מבערך כ- 30 דוגמאות כאלו שנתקלתי בהם בעצמי. 2. אני, ליאור, בעל הציונים הנ"ל, הולך ללמוד רפואה. עד גיל 26 אני לא מרוויח כלום, או גרושים בעבודות סטודנטים (בזמן הזה, חישוב מהיר יראה, הליאור הקודם הרוויח כ- 240,000-360,000 ש"ח). לאחר מכן אני מרוויח כ- 5000 בחודש בתור סטאז'ר, ולאחר מכן כ- 5 שנים התמחות, שבה אני לא יודע בדיוק מה המשכורת, אבל למיטב ידיעתי היא לא עולה על 10,000 ש"ח. סה"כ, עד גיל 30 הפסדתי כ- 600,000-700,000 ש"ח. (גרושים...) לאחר מכן, המשכורות מתחילות להשתוות, אך אך ורק אם אני אהיה רופא מספיק טוב ואתקדם במערכת ו/או אפתח קליניקה, מובטח לי שארוויח את המשכורות הגבוהות באמת, שהן אכן עולות על זה של מהנדס ממוצע. אבל אף אחד לא מבטיח לי שזה יקרה... הרבה יותר קשה לנבא מי יוכל להיות רופא טוב מאשר מי יוכל להיות מהנדס טוב. באותה מידה, ניתן לעשות את ההשוואה הזאת עם ראיית חשבון ומשפטים, וכן הלאה. אז איזה עתיד כלכלי מובטח לי, בדיוק, כאשר יש אלטרנטיבות קלות ובטוחות הרבה יותר? וד"א, אני עדיין מנסה, ללא הצלחה, להבין איך הסקת ממה שאמרתי שבעיני כל המקצועות האוניברסיטאיים (מה הכוונה? גם זה לא הבנתי בדיוק) מגשימים את רצונות ההגשמה העצמית של העוסקים בהם, והשאר לא.

 

[morancho1]

אני חושבת

שהוא התכוון בקטע של מקצוע בטוח..לא ראיתי הרבה רופאים שלא מצאו עבודה! (בניגוד למדענים למשל..). הנדסאים גם כן נדיר שלא ימצאו עבודה. ממממ... תזכיר לי למה לא הלכתי להיות מהנדסת ????!!!

 

[johngalt2]

אני שואל את עצמי אותה שאלה...