ספקות ספקות
כתבתי כאן לפני כמה חודשים, ובשאר הזמן רק עקבתי. תקציר- אני אוטוטו 30 בן זוגי תכף בן 42, בזמנו כתבתי על ירידה בתדירות יחסי המין ועל זה שהוא קצת אבוד, לא מרוצה, אולי משועמם. אנחנו קצת יותר משלוש שנים ביחד. בינתיים תדירות הסקס לא השתפרה אבל אני פחות מוטרדת מזה, אני כיום במצב אולי קצת אפאתי, אבל לא בגללו ,הוא דווקא הבסיס הבטוח שלי, אני עם עצמי בדילמות לא קלות (לא קל במקום העבודה) וקצת סוטה הצידה ממה שחשבתי שתמיד רציתי. העניין הוא כזה: לפני שבוע בערך מצאתי את עצמי מפנטזת על החבר הכי טוב שלי, וכשאני אומרת מפנזת זה ליטרלי לגמרי, במציאות לא הייתי רוצה אותו כבן זוג, אבל היחסים בינינו הולכים ומתהדקים , הוא (הידיד) בתקופה מחורבנת של דיכאון די מתמשך, ובסופו של דבר אני הבנאדם היחיד שגורם לו לצאת מהבית. אני מצידי אוהבת אותו אבל בתור בנאדם שפשוט עושה לי טוב, הוא מצחיק אותי טוב לי איתו, יש הרבה דברים משותפים שאנחנו אוהבים, בקיצור קצת החברה הכי טוב. ביום שפתאום רציתי אותו ידעתי שזה יעבור לי ובאמת תוך יומיים זה נגמר, אבל זה קצת עורר אותי לפחות. מאז שאני עם הבן זוג כל הזמן אמרתי לעצמי שזה בדיוק מה שאני רוצה- בן אדם כזה וכזה, ופתאום, נו אני לא בטוחה שזה מה שאני רוצה. אנחנו חיים חיים מאוד מבולגנים, ולפעמים אני מרגישה כמו אמא שלו, ואני מרגישה לבד. אני לא יודעת בדיוק מה ההגדרה הנכונה- אני נראה לי מכבדת יותר מדי את מושג החופש האישי, אני לא אגיד לו מה לעשות והוא לא יאמר לי, אבל החופש המוחלט הזה יוצר מצב של "אין גבול" , אני לא מתכוונת בעניין של בגידות, אני סומכת עליו והוא בסך הכל סומך עלי אם כי מקנא בידיד, אבל בגלל הפוליטיקלי קורקט- הוא לא יגיד לי שהוא מקנא אלא אם כן הוא ממש שיכור ולא יזכור את זה למחרת אני לא מצליחה להוציא ממנו מה חסר, מה הוא רוצה ומעל הכל מרחף העניין של העתיד- פעם הייתי בטוחה שזהו זה, הגעתי למקום הנכון, היום... אני לא יודעת, משהו חסר. העניין עם הידיד- עבר לי, אני אוהבת אותו אבל יודעת שלא רוצה להיות איתו וגם בימים שרציתי קצת פשוט נהניתי מזה כמה ימים של קצת ריחוף מטופש, אבל מה הלאה. יש בינינו ( אני והבנזוג) מערכת יחסים טובה אבל , כמו בההודעה הקודמת אנחנו נופלים לשגרה. דווקא דיברנו על זה לא מזמן והוא אמר "אני יודע אני מצטער אני מכיר את עצמי ויודע שאני מתרגל לשגרה ולא משקיע" אבל כמו כל שיחה זה מתמצה במין אימרות של אני מצטער ואני אשתפר אבל כלום לא קורה בפועל. אנחנו מתנהלים בתוך יומיום, וכאן המקום לציין שזה לא יומיום של עבודה וטלוויזיה אלא אצלו זה קצת עבודה הרבה אלכוהול, אצלי עבודה ו- או אלכוהול מהיר או סתם הימרחות בבית אל תמהרו לקטול *** ועכשיו יש לי שאלה בתור קוראת אדוקה- אני מבינה למה מריוס מודגש באדום, אבל למה גארוטה בתודה חלפיניו
כתבתי כאן לפני כמה חודשים, ובשאר הזמן רק עקבתי. תקציר- אני אוטוטו 30 בן זוגי תכף בן 42, בזמנו כתבתי על ירידה בתדירות יחסי המין ועל זה שהוא קצת אבוד, לא מרוצה, אולי משועמם. אנחנו קצת יותר משלוש שנים ביחד. בינתיים תדירות הסקס לא השתפרה אבל אני פחות מוטרדת מזה, אני כיום במצב אולי קצת אפאתי, אבל לא בגללו ,הוא דווקא הבסיס הבטוח שלי, אני עם עצמי בדילמות לא קלות (לא קל במקום העבודה) וקצת סוטה הצידה ממה שחשבתי שתמיד רציתי. העניין הוא כזה: לפני שבוע בערך מצאתי את עצמי מפנטזת על החבר הכי טוב שלי, וכשאני אומרת מפנזת זה ליטרלי לגמרי, במציאות לא הייתי רוצה אותו כבן זוג, אבל היחסים בינינו הולכים ומתהדקים , הוא (הידיד) בתקופה מחורבנת של דיכאון די מתמשך, ובסופו של דבר אני הבנאדם היחיד שגורם לו לצאת מהבית. אני מצידי אוהבת אותו אבל בתור בנאדם שפשוט עושה לי טוב, הוא מצחיק אותי טוב לי איתו, יש הרבה דברים משותפים שאנחנו אוהבים, בקיצור קצת החברה הכי טוב. ביום שפתאום רציתי אותו ידעתי שזה יעבור לי ובאמת תוך יומיים זה נגמר, אבל זה קצת עורר אותי לפחות. מאז שאני עם הבן זוג כל הזמן אמרתי לעצמי שזה בדיוק מה שאני רוצה- בן אדם כזה וכזה, ופתאום, נו אני לא בטוחה שזה מה שאני רוצה. אנחנו חיים חיים מאוד מבולגנים, ולפעמים אני מרגישה כמו אמא שלו, ואני מרגישה לבד. אני לא יודעת בדיוק מה ההגדרה הנכונה- אני נראה לי מכבדת יותר מדי את מושג החופש האישי, אני לא אגיד לו מה לעשות והוא לא יאמר לי, אבל החופש המוחלט הזה יוצר מצב של "אין גבול" , אני לא מתכוונת בעניין של בגידות, אני סומכת עליו והוא בסך הכל סומך עלי אם כי מקנא בידיד, אבל בגלל הפוליטיקלי קורקט- הוא לא יגיד לי שהוא מקנא אלא אם כן הוא ממש שיכור ולא יזכור את זה למחרת אני לא מצליחה להוציא ממנו מה חסר, מה הוא רוצה ומעל הכל מרחף העניין של העתיד- פעם הייתי בטוחה שזהו זה, הגעתי למקום הנכון, היום... אני לא יודעת, משהו חסר. העניין עם הידיד- עבר לי, אני אוהבת אותו אבל יודעת שלא רוצה להיות איתו וגם בימים שרציתי קצת פשוט נהניתי מזה כמה ימים של קצת ריחוף מטופש, אבל מה הלאה. יש בינינו ( אני והבנזוג) מערכת יחסים טובה אבל , כמו בההודעה הקודמת אנחנו נופלים לשגרה. דווקא דיברנו על זה לא מזמן והוא אמר "אני יודע אני מצטער אני מכיר את עצמי ויודע שאני מתרגל לשגרה ולא משקיע" אבל כמו כל שיחה זה מתמצה במין אימרות של אני מצטער ואני אשתפר אבל כלום לא קורה בפועל. אנחנו מתנהלים בתוך יומיום, וכאן המקום לציין שזה לא יומיום של עבודה וטלוויזיה אלא אצלו זה קצת עבודה הרבה אלכוהול, אצלי עבודה ו- או אלכוהול מהיר או סתם הימרחות בבית אל תמהרו לקטול *** ועכשיו יש לי שאלה בתור קוראת אדוקה- אני מבינה למה מריוס מודגש באדום, אבל למה גארוטה בתודה חלפיניו
