ספסל אוהבים
ספסל אוהבים הירח החזיק בקרניו את הזמן, מכסיף באורו, על ספסל אוהבים שנשכח לבדו, בשדרת אורנים. והוא מביט בלבנה, ונזכר , איך ישבנו שם, את ואני, כפטרונים של ממש לאותו המושב. והוא איננו מבין, איך פתאום התייתם מהוריו, ללא סיבה נראית לעין, מתגעגע לערבי הסתיו, אז רוחות השקיעה ליטפו את רגליו, את רגלינו. ועכשיו, מביט אני מחלון שירי, בדיסטנס לא מובן, ורחמי נשפכים מידיי.
ספסל אוהבים הירח החזיק בקרניו את הזמן, מכסיף באורו, על ספסל אוהבים שנשכח לבדו, בשדרת אורנים. והוא מביט בלבנה, ונזכר , איך ישבנו שם, את ואני, כפטרונים של ממש לאותו המושב. והוא איננו מבין, איך פתאום התייתם מהוריו, ללא סיבה נראית לעין, מתגעגע לערבי הסתיו, אז רוחות השקיעה ליטפו את רגליו, את רגלינו. ועכשיו, מביט אני מחלון שירי, בדיסטנס לא מובן, ורחמי נשפכים מידיי.
