סטייה. כל עוד שני בני הזוג מסכימים על זה זה לא נחשב לסטייה. למילה סטייה יש קונוטציה שלילית. מי שיש לו מיניות שונה לא צריך להרגיש רע איתה, כדאי לו למצוא בת זוג שגם אוהבת את זה. פעם הומסקסואליות נחשבה לסטייה רצינית. והמסכנים עברו טיפולים פסיכולוגים של המוני שנים, מה שכמובן לא עזר. הומוסקסואליות היום היא כמעט נחשבת למיין סטרים. היום כבר לא קוראים למיניות שונה סטייות. מאז שהאינטרנט נגיש לכל אחד, ואתרי הסקס נפוצים כל כך, אין לדבר על סטייות. מלבד פדופיליות כמובן.
נקרופיליות, זו לא סטייה,האמנם? ויכולתי עוד למנות שורה ארוכה.להבנתי, למעט ההומו-לסביות,שכבר אינם נחשבים היום לסטייה ,פרט כמובן אצל חרדים. מרבית ההתנהגויות המיניות, הגם שנעשות בהסכמה הדדית,אינן לטעמי בגדר של התנהגות קונבנציונאלית.
ההגדרה של סטייה אינה יושבת על קיומה או אי קיומה של הסכמה, אלא מדובר על כל התנהגות מינית לא תקינה או חריגה הקשורה לאובייקט מיני (כמו בפטישיזם) או לפעילות המינית (כמו סדיזם, ספנקינג וכד'). מכיוון שההגדרה של התנהגות תקינה שונה בתרבויות שונות, יש אלמנט תרבותי חזק מאוד בהגדרות הללו וכמו שתרבויות עוברות שינוי כך גם ההגדרות או היחס אליהן משתנה במשך השנים - כמו הקונצנזוס (פלוס מינוס) הרווח כיום לגבי האוכלוסייה ההומו-לסבית. כמו בכל העניינים הקשורים לחברה ותרבות, לא מטפלים בהם אלא אם אותה סטיה גורמת לסבל לאדם או לסביבה. כאן אולי הבלבול שלך עם עניין ההסכמה. אם אנשים עושים את מה שהם עושים ולא מפריעים לשכנים, או לא סובלים מכך בעצמם - לא מפריעים להם להמשיך למרות שבהגדרה מה שהם עושים נחשב באותה תרבות לסטייה. מקווה שעכשיו יותר מובן.
האמריקאית, למעט המגזר החרדי, הקבלה של המגזר ההומו-לסבית בארץ חל כעשרים שנה אחרי ארה"ב. בארה"ב כל מה שאתם קוראים לו סטייה, בעיקר סאדו-מאזו נחשב לווירציה מינית. בעוד עשרים שנה זה יחשב לווריציה גם בארץ. למילה סטייה יש קונוטציה שלילית ולכן רק דברים ממש קיצוניים ניתן לכנותם אותם כסטייה היום.