המשך...
מהו שורש העניין כל אחד מאיתנו ניסה לעזור למישהו בפתרון בעיה – ידיד, שותף לחדר, קולגה, בן דוד... הבנאדם כולו מבולבל ומדופרס – "אני לא שווה כלום, אני חסר כל כישרון, אני אפס...!" אתה תומך בו, מעודד אותו, עוזר לו להיות מוכן להתמודד בחיים, ואז.... הוא שוב קורס למחרת בבוקר. הבעיה היא שלא הצלחנו לייצב אותו במציאות. אמנם הצלחנו לתפור טלאי, אבל התפרים התרופפו במהירות. על מנת להצמיד מישהו למציאות, צריך לרדת אל שורש העניין. לא לאלתר פתרונות קוסמטיים. צריך לחפש מתחת לפני השטח ולמצוא את חוסר המידע שמוביל להתנהגות השלילית. מהו הנושא הבסיסי שעוצר אותו? נחפש את עקב אכילס – את הצעד האסטרטגי היחידי, שיצליח להפוך אותו, לשחרר את הפוטנציאל שלו ולהוליך אותו בכיוון הנכון. על מנת שנצליח להביא את הבעיה לפיתרון יציב, קבוע ויעיל. לדוגמא: נדמיין אבא של בחור בגיל העשרה, המתוסכל מכך שהבן שלו אינו מקשיב לעצתו. יש ביניהם מתח מתמיד ומריבות. מהו הפיתרון? להביא את האבא להכיר בעיקרון בסיסי: "לעולם לא תוכל לומר לאנשים מה לעשות. אתה יכול רק להראות להם מדוע זה חשוב ובעל משמעות." בדרך זו, עזרת לאב לעצב מחדש את התפישה שלו ולסלק מכשול גדול בדרך ליחסים נינוחים במשפחה. נרחיק הלאה, כל אחד מאיתנו צריך לוודא שהוא אכן מתמודד עם בעיה אמיתית ולא רק באשליה של 'מהי בעצם הבעיה'. נניח שבדוגמא שלנו, הבן משוכנע שהאבא שלו שונא אותו. נעזור לו להתמקד בתיאור הבא: הוא נוסע לחו"ל, נפגע בתאונת דרכים ומפונה לבית חולים. מי ייסע אלפי קילומטרים על מנת לראות אותו, לשבת לידו ולדאוג שיזכה לטיפול הרפואי הטוב ביותר? הוא יודע בדיוק מי יבוא – אבא שלו. "ועדיין אתה חושב שאבא שלך שונא אותך?!" נמקד את תשומת הלב שלו: הוריו מסורים אליו לחלוטין ואין שום אפשרות להעלות על הדעת שהם שונאים אותו. כך נצליח להעניק לו מבט בהיר ואמיתי. לפחות עד לפעם הבאה שבה אבא שלו יעצבן אותו. פתרון בעיות אישיות אין פתרונות בזק! בדיוק כמו שכל אדם שונה במראהו, כך בני האדם שונים גם במניעיהם ובצרכיהם. אדם אחד עשוי להיות מונע על ידי אידיאלים, בה בשעה שאחר יונע מהצורך בביטחון, אדם אחד ישאף למעמד כלכלי איתן והאחר ירדוף אחר הכבוד. כך, שאפילו אם הצלחנו למצוא פיתרון שעבד מצוין אצל החבר, סביר מאוד שהוא לא יתאים לכולם. (מצד שני, ישנם מניעים שהם אוניברסאליים, כגון: השאיפה להיות טוב, לממש פוטנציאל, לעזור לאחרים וכיו"ב). הפיתרון הטוב ביותר לבעיה, הוא זה שאליו מגיע האדם בעצמו. משום שאם האדם מצליח להבין, מהם הדברים שמעכבים אותו מלהגיע להגשמה עצמית, הוא יקדיש את כוחותיו בנאמנות רבה יותר לפתרון. לכן, בכדי להעלות מישהו על המסלול הנכון, אנחנו לא צריכים להיות 'מומחים בשליפת פתרונות', אלא להיות זרזים ומקדמים, המשקפים לאחרים את נקודות התורפה האישיות שלהם, ומכוונים את החיפוש האישי שלהם לעבר הפתרון הנכון. יחד עם כל העזרה לאחרים, אסור לנו לשכוח לטפל גם בבעיות האישיות שלנו. משום שעל מנת לחבר אדם אחר למציאות, אנחנו צריכים להבין אותה תחילה בעצמנו. אם כן, עלינו לשאוף ליישב את עניינינו האישיים תחילה, עד שנהיה מסוגלים להתבונן גם מעבר לקופסא האישית הקטנה שלנו. ככל שנהפוך ל"מושלמים" יותר, כך נוכל להנהיג טוב יותר את האחרים. אולם, בכל אופן, ישנם מקרים מסוימים, בהם הדרך לצאת ממבוי סתום עם עצמנו, היא על ידי עזרה לאחרים בהתגברות על בעיותיהם. האדם כלפי עצמו – 'סגור בקופסא', אך לגבי האחרים, הוא אובייקטיבי יותר וברגע שהוא חווה הצלחה בפתרון בעיות חיצוניות, הוא מסוגל ליישם זאת ביתר קלות גם לגבי עצמו. אלוקים והעם היהודי אתה צועד ברחוב ורואה ילד שרץ לכביש כדי לתפוש את הכדור שלו. מכונית עוצרת בחריקת בלמים, והנהג צורח מהחלון על הילד. כמה מעוברי האורח נדים בראשיהם, אחרים עושים לילד "נו-נו-נו" באצבעותיהם, אבל אדם אחד רודף אחרי הילד, תופש אותו במרחק של כמה עשרות מטרים ו"מחטיף" לו מימין ומשמאל. מי האיש הזה? האבא שלו. כל אדם אחר יפטיר: "הוא עוד יהרוג את עצמו יום אחד, כמה חבל...", אבל רק לאבא איכפת באמת, והוא זה שידאג לכך שהילד לא יעז לעשות דבר כזה שוב. לאלוקים איכפת מהעם היהודי יותר ממה שאכפת לאב מילדיו. אנו חלק מהתוכנית האלוקית הנצחית ולכן לא נעלם מעל מפת ההיסטוריה. זו הסיבה, שבגללה האלוקים מוכרח להצמיד אותנו אל המציאות. אפילו אם אנחנו אומרים: "זה לא משנה אם אנחנו יהודים, אז מה אם נתחתן אם מי שאינו כזה?" האלוקים אומר: "אין סיכוי. יש לי ברית עם אברהם, ואתם יקרים מידי בשביל להיטמע ולהיעלם. ואם אני חייב ללמד אתכם את ההבדל בכוח, אז אתם תלמדו..." האלוקים לעולם אינו מעניש. הוא תמיד מנחה ומוליך אותנו לעבר המציאות. מעבר לכך, האלוקים אינו נוקם בילדיו. תאר לעצמך שהילד שלך עשה דברים איומים, הכניס את עצמו לסכנת חיים וגרם לך לסבל בל יתואר. ואז, באחד הימים הוא חוזר הביתה ואומר: "סליחה אבא, אני יודע שעשיתי דברים נוראיים. בבקשה תסלח לי." מה היית אומר לו – "חכה, אני צריך לסחוט ממך קצת דם?" או שפשוט תפרוץ בבכי, תחבק אותו ותחגוג את שובו הביתה? אב אינו נוקם בבנו. כך גם נוהג אבינו שבשמים. מעמידו על האמת – הדרך הארבעים ואחת אל החוכמה •הצעד הראשון בדרך אל השפיות, הוא לשאול את עצמך: "לשם מה אני חי?" •אנחנו שואפים להיות טובים ולעזור לאחרים ליישר את אורחות חייהם. זה לא סתם 'עוד משהו' בחיים – אלו הם החיים בעצמם! •נרד אל שורש הבעיה. נעקור אותו ונמנע ממנו להצמיח בעיות נוספות. •המציאות עצמה היא מוחלטת. אפשר לבחור להתעלם ממנה, אבל היא לעולם לא תשתנה. •שאל את עצמך: "האם אני באמת רוצה לחיות במציאות?" •קבל החלטות לגבי דברי החוכמה שאתה לומד: "האם אני מתכוון לחיות עם הרעיון או להתעלם ממנו?" •צריך לחיות בעולם האמיתי. אם נבין את זה, נערוג לשפיות.