ספורט וזוגיות - איך עושים את זה?

מור שלז

New member
ספורט וזוגיות - איך עושים את זה?

בכל פעם שנראה לי שמצאתי את שביל הזהב, את הדרך לשלב את התחביב התובעני הזה עם זוגיות, משפחה, קריירה ומה לא, פתאום קורה משהו, שממוטט את מגדל הקלפים הזה, ואני מוצאת את עצמי מנסה למצוא מחדש את האיזון הזה. מעניין אותי לדעת, איך זה אצלכן? איך משלבים? יש לכן טיפ מנצח?
 

efratramati

New member
שאלת המיליון דולאר ../images/Emo13.gif

אולי לא להיכנס לשאננות ולא לקחת שום דבר כמובן מאליו... אני מוצאת שהדבר הזה שאני קוראת לו איזון או שביל הזהב או מה שלא יהיה הוא הדבר הכי חמקמק שיש
 

Lilachkm

New member
ספורט וזוגיות - ספורט ומשפחה

השיטה שאנחנו מצאנו היא פשוטה אך גם מסובכת (אבל מה לא?) מי שבכלל התחיל זה אישי היקר וכאשר המחלה התגברה אצלו החלטתי שבכדי להפוך את הרכיבה שלו מאבן נגף בחיינו למנוע צמיחה לזוגיות ולמשפחה, אני ולכן גם הילדים מצטרפים. אז ההצטרפות הצליחה מעל ומעבר למצופה והבעיה כרגע היא איך מאפשרים לכל אחד ואחת להתאמן לטייל ולהנות ביחד אך גם לחוד, והפתרון שלנו כרגע הוא שמירה על לו"ז מאוד ברור של מי מתאמן ומתי כמובן עם גמישות והבנה. בגלל שכולנו בעסק הסובלנות שלנו גדולה יותר וההבנה הזאת יוצרת יותר נכונות לפשרות מצד אחד ופירגון ודחיפה מצד שני. אז העצה שלי היא תמיד לשתף. אל תהפכו את זה למשהו נפרד מהמשפחה. יוצאות כל יום לאימון - פעם בשבוע תעשו אימון קל וצרפו את אחד הילדים אליכן. תעשו סופי שבוע משפחתיים אשר משלבים את זה - יש המון אירועים שבנוים גם למשפחות (אפשר להגיע לוולוו ופעם אחת במקום להתחרות להשתתף עם הילדים והבעל בעממי). ובעיקר תראו להם כמה אתן נהנות. יום נפלא (ושיגמר כבר החום הזה) לילך
 

avivar

New member
20 שנות ביחדנס......

ועוד 8 שנים קודם לכן כחברים.. התשובה לשאלתך מור מאוד לא פשוטה, תלוי מאוד בסינרגיה הזוגית שלך ושל בן/בת זוגך. אצלי החברות, הצמיחה ביחד, התמיכה ללא אגו, ללא התחשבנות, וכאן גם מדובר על תאומות שהדירו שינה מעינינו במשך כמעט שנתיים, המון כבוד ופירגון הדדיים, סובלנות לתחומי העיניין של בן הזוג אצלו אומניות לחימה, פסיכולוגיה ,ספרות זן, אחזקת אופנוע לאחרונה והרבה עבודה למחייה..שבסוף גם חלק מזערי מהם גם דבק בי. ועוד דבר מאוד חשוב לכל הזוגות בכל גיל, להמשיך להיות אטרקטיביים אחד לשני תמיד,.(לא להזניח לגדל כרס,להראות כמו כורסאת טלויזיה עם וילונות בזרועות..)וגם מבחינת טיפוח תחומי עיניין - להיות עם ראש פתוח לקבל את השונה ממני, האחר. זה במקרו.
 

קשתית9

New member
נושא כאוב, אצלי ../images/Emo4.gif

בעיקר כשהמוטיבציה לא תואמת. התחלנו יחד, אבל עבר זמן והוא כבר בכושר נמוך משלי ובמוטיבציה פחותה, ועכשיו האופניים הם בהחלט משוכה שקשה לעבור אותה בקלות. הוא עדיין מאפשר לי שבתות של 4-5 שעות רכיבה (בלעדיו) כשהוא נשאר עם הילדים, אבל זה בקושי. השאלה שלך היא נושא שאני מתלבטת בו מאז שהעליתי הילוך בנושא הספורט בחיי, כשאצלו זה נשאר מעין תחביב לא מחייב (כמעט בכלל) . אני מניחה שפעם, כשאהיה גדולה וחכמה, יהיו י תשובות גם לזה. אבל בניתיים אני עובדת עיצות.
 
לא פשוט אבל את זה אתן כבר יודעות

25 שנות נישואין, 2 בנות גדולות (19.5, 18.5) והיום כמעט שלא מפריע, אבל... כשהיו קטנות או כשגדולה סיימה גן חובה הביאה אלבום ציורים, כמו שכל הילדים מביאים. באחד הציורים היה מצוייר גבר עם 2 ילדות קטנות. שאלתי: "מי מצוייר כאן?" והיא ענתה:"זה אבא, זו אני וזו ש. הקטנה וזה בשבתות כשאבא לוקח אותנו לטיולים ואת לא באה כי את עסוקה באימונים/תחרויות" קצת צובט בלב ובכל זאת לא חשבתי שאני אמא/אישה לא טובה. כך עברו השנים, הבנות גדלו למציאות הזו. מידי פעם עדיין מקטרות שאני יוצאת מוקדם/חוזרת מאוחר ואי אפשר לצאת איתי לקניות. כולנו למדנו לחיות עם המציאות הזו. נוסחת קסם? אלמנט הזמן (עושה את שלו) וכמובן מומנט הההרגל. בהצלחה לכן....
 

hartzitzit

New member
באמת שאלה חשובה

לשמחתי אני יכולה להגיד, שבעלי מפרגן רוב הזמן. נכון - אני מתחילה, וגם עשיתי כל מאמץ שהפגיעה בשגרה תהיה מינימלית - הוא בדר"כ לוקח את הילדים בבוקר, אני פשוט התחלתי לקום יותר מוקדם, אני מתאמנת רק יום אחד בסוף השבוע (ביום השני אני עם המשפחה), ובכלל - משתדלת לא להגזים. זה דורש ממני תכנון קפדני של סדר יום וגם לפעמים להתפשר ולוותר על אימונים מתוכננים. בנוסף יש גם עבודה במשרה מלאה ו-2 ילדים קטנים, שממש לא מקל על הענין.
 

dganitm

New member
זה אומר שאני צריכה לחפש בן זוג מפרגן וספורטיב

וספורטיבי, שנלך יחד בשביל הדק הזה בין זוגיות לתחביב ושלא נדרוך לאף אחד מאיתנו על הזמן שלו, שנהיה סובלניים וקשובים ובעיקר מפרגנים אחד לתחביב של השני... בקיצור, נשמע כמו גבר החלומות
רגע... אבל מה קורה עם הילדים?
איך אתן מסתדרות גם עם גידול זעטוטים וגם עם אימונים או תחביב ספורטיבי שגוזל מכן את הזמן? לילך הציעה הצעה נהדרת וחשובה- לשלב באחד מהאימונים או הטיולים גם את הילדים... איך אתן עושות את זה? (שלא נדבר על שמירת משק בית מאוזן, אני כבר מתעייפת מלחשוב על כל המשימות
 

omaopa

New member
אמנם התגרשתי לאחרונה אבל

היו לי 5 שנים של שילוב הריצה עם הזוגיות ועוד שנה של שילוב עם הילדים. דווקא אני לא רציתי לערב לא את הילדים ולא את הבעל (דאז) בריצה שלי. הריצה היתה העולם שלי לעצמי. המקום אליו הלכתי כדי לעשות משהו עם עצמי, למען עצמי ובאופן הכי אנוכי שאפשר. תמיד אומרים לי: תביאי את הילדים למירוצים ואני אומרת: האמת, לא ממש בא לי. גם כי במירוצים אני אוהבת להיות מרוכזת ומפוקסת והמחשבות איפה הילדים ומה הם עושים וכו' היו מוציאים אותי מריכוז וגם כי, שוב, הריצה זה משהו שלי. אני מתעסקת עם המשפחה (אז הילדים והבעל והיום רק הילדים) מהבוקר עד הערב וגם אחרי. כשאני יוצאת לרוץ אני עושה את זה כדי להשתחרר מהכל ולהיות הכי "רק אני" שיכול להיות. היה לי פעם מאמן שהיה אומר שאפשר לרוץ טוב (ובכלל לעשות ספורט) רק כשהנפש חופשיה (השיבוש במקור) ואני יכולה לעשות את זה רק כשאני לא צריכה לדאוג לאחרים מלבדי. כי, בינינו, כל החיים שלי מחוץ לריצה סובבים סביב לדאוג לאחרים מלבדי.... כשהייתי נשואה הבעל דווקא היה מפרגן בגדול אבל עדיין אני יודעת שהפריע לו האימונים, הריכוז העצמי שבזה, הנסיעות למירוצים (כשזה מרתון זה יומיים העדרות פיזית ועוד כמה ימים של קושי בתנועה) וגם העובדה שאני מתאמנת בעיקר עם גברים. הוא היה זורק לי מדי פעם מעין בדיחות שהיו טמונות בהן עקיצות לא פשוטות וגם כעס. כל זאת למרות שהוא גם התעסק (ומתעסק עדיין) בענף ספורט משלו אבל בכל זאת אני חושבת שזה לא מה שהוא דמיין לעצמו שאשה צריכה לעשות. וכך יצא שהייתי עושה המוני שמיניות באוויר כדי שהאימונים והמירוצים לא יפריעו לו ולנו בחיים. הקטע הוא שהיום, כשאני לבד עם הילדים, אני בעצם צריכה לעשות יותר שמיניות כי אין עוד בן אדם בבית שיכסה לי את הטוסיק בזמן אימונים ותחרויות וכו' אבל משום מה זה נוח לי יותר ומפריע לי פחות. נראה לי שזה לא היה הצורך לשלב את האימונים בחיים ובחיי המשפחה שהפריע לי אלא הדאגה המתמדת ורגשות האשמה הבלתי פוסקים על כך שהעובדה אני ספורטאית מפריעה כביכול לאנשים סביבי. הרי את רגשות האשמה על זה שאנחנו עושות משהו אך ורק למען עצמנו מאכילים אותנו מגיל צעיר. נראה לי שרוב הנשים גדלו כך שהסבירו להן או הראו להן או שיקפו להן מגיל אפס שהן צריכות תמיד לעשות למען אחרים ולהיות למען אחרים. המושג "אנוכיות" היא מילה סופר-גסה אצלנו ולבוא לדרוש את הזכות לעשות משהו רק עבורנו לא בא לנו בקלות. אם שואלים אותנו למה אנחנו עושות משהו קשה לנו מאד להגיד: כי ככה טוב לי. וזהו. אז בעצם אין לי תשובה לשאלה. אין טיפ מנצח. כל אחת עושה את זה איך שהיא יכולה. מה שכן, כדי להתמיד לאורך זמן חייבים ללמוד להפסיק להתנצל שאנחנו עושות משהו שאנחנו רוצות לעשות סתם ככה כי טוב לנו עם זה. אני מאד מקווה שהבנים שלי (3 בנים יש לי, שיחיו) שגדלים עם אמא ספורטאית וששומעים בלי סוף מהחברים שלהם כמה אמא שלהם מגניבה, כבר ידעו בבגרותם להיות אחרת.
 

irontal

New member
זוגיות וספורט

אז אני דוקא רוצה לספר שלי ולבעלי היה ממש כיף להתחרות ביחד בטריאתלון. היה נהדר לשתף , לא את כל האימונים היינו עושים ביחד , כל אחד רץ ושחה בשעות שהיו נוחות לו ולפי תכנית האימונים שהתאימה לו.וכן יש לי שני בנים. אבל הרכיבות בשבת במשולש היו כיף אדיר הנסיעה לתחרויות שעוד הספקנו לעשות ביחד היו חוויה. פעם הוא אפילו הפתיע אותי באמצע מרוץ רמת גן , חיכה לי אחרי 5 ק"מ ומשך אותי לזמן הכי טוב שהיה לי . היה לי כיף שהוא הבין שידע על מה מדובר שאפשר היה לחלוק חוויות. אז בנות קדימה , נא למצוא לי בן זוג .... הגיע הזמן שוב לשתף ודרך אגב הקטן שלי בן ה- 10 עשה השנה את טריאתלון אילת לי היה מדהים וכמובן מרגש והוא פרש בכבוד מהענף וכמובן שלא בגד במסורת המשפחתית וסיים אחרון
 

מור שלז

New member
אין, אין על התמיכה שיש כאן ../images/Emo24.gif

תחושה נפלאה לגלות שוב שאני לא לבד במאבק הזה. קראתי שוב ושוב את השרשור הזה, עם התגובות, ועם הטיפים, אין ספק שזה אחד מהשרשורים שצריך לשמור לרגעים קשים. לגבי: מה שעובד זה בעיקר להזכיר לעצמי לא לקחת שום דבר כמובן מאליו. לזכור שאנחנו שניים גם בדבר הזה (אפילו שהספורט זה המקום "שלי"), לדעת לוותר לפעמים, להתחשב, לקחת צעד לאחור, ו... לא להפסיק לנסות למצוא את שביל הזהב. ודגנית, לגבי השאלה שלך עם הילדים: דוקא אצלי עם הילדים זה יותר קל. הם לא כל כך זוכרים את התקופה שאמא לא היתה ספורטאית. ולכן הם מקבלים את זה כדבר הכי טבעי בעולם, ופשוט מפרגנים.
 

LIOR Y

New member
אופי חזק וללא ויתורים

להצמד לשעון ולתוכנית ולהמיר את מגדל הקלפים לחומות מאסיביות שאי אפשר לפרק. אמנם בתור גבר, אבל אני בקרוב מוותר על נוחיות רבה בעבודה בתמורה לרכיבה לעבודה וחזרה על אופניים, אין כיף גדול מזה ובשילוב הטנדם המשפחתי זה יהיה מושלם כי הטנדם סוחב את כל המשפחה באותו קצב ותורם לאחדות. בהצלחה לכן בפורום המקסים והמושקע! תבואו לבקר גם אצלנו
ליאור
 

חניתס

New member
../images/Emo24.gifאיזה יופי של פורום, בהצלחה רבה!!!

בס"ד כל הכבוד ! יוזמה ברוכה ! ולשאלתך מור: המתכון שלי הוא ממש פשוט לשלב את הספורט עם הזוגיות, גידול הילדים ועבודה בלי שאחד יבוא על חשבון השני וזהו חלק מאורח החיים שלי בבית כולל הבעל והילדים ומקבלת חיזוקים ופירגונים על התוצאה. אם יש צורך אני גם אצא ב10 בלילה לאימון קריטריום אחרי סיום המטלות שוב בהצלחה לכולן וכיף שיש את הפורום הזה.
 

bs69

New member
בוקר טוב "גדולות"

אני כלכך נהנת מהפורום כל הכבוד לכל אחת פה.......ממש גדולות
יום נפלא זורם ונעים והצלחה גדולה בשילוב של אימונים לגידול הילדים........
 

מור שלז

New member
חני - ברוכה הבאה, יופי לראות אותך פה

אני ממש שמחה שמצאת את הפורום הזה והגעת לכאן יש לך הרבה מה לתת ולתרום לכולנו כאן 10 בלילה אימון קריטריום??? שאפו!!! אני בשעות האלו כבר בקושי מתפקדת
 

חניתס

New member
תודה- ברוכה הנמצאת! הקרדיט שמורה לדגנית!

בס"ד היא שמה לינק בפורום אופניים וכך הגעתי לכאן.. נעונג כולו שלי!! אשמח לתרום מנסיוני ואשמח גם ללמוד מנסיון האחרות מור, אין כמו רכיבת לילה! תנסי ותהני!! אני רוכבת היום מ5 עד 8 ברכיבת שטח עם הקבוצה שלנו, כולן מוזמנות
 
למעלה