ספונג'ה../images/Emo121.gif
סיפור זה שמעתיו לראשונה מאם סבתי המאמצת, שהוחזקה כברת סמכא (אם, כי, חוששתני, בעיני עצמה בלבד) בענין זה. ויהי היום, ואשב עם אם סבתי היקרה בחדרה הטחוב אשר בבית האבות, יען כי אמרה אמא שזה לא יפה לא לבקר. עליכם לדעת - אם סבתי, אין דעתה צלולה ביותר. מכל מקום, היתה יושבת לפני, מכשכשת בזוכ מסרגותיה ומאבדת עיניים, כאשר לפתע ובלי אזהרה, לחשה על אזני את סיפורה של ספונג'ה, תוך הטפת כמויות רוק עצומות על בגדי (ככל הנראה, טקס מקודש וקורבן עתיק לאלה) בנשימה אחת - ואז נפחה את נשמתה ומתה. לכבוד ספונג'ה ולכבוד אם סבתי, שכל הימים היתה מכבדתה, אביא בזאת את סיפורה נורא ההוד של האלה, מילה במילה כפי ששמעתי מאם סבתי. "האזינו השמים ואדברה, ותשמע הארץ אמרי פי! [כפי שאמרתי, דעתה היתה משובשת עליה במקצת] כך! והדבר היה אחרי היות האדם, אך לפני המצאת נימוסי השולחן. ואשה אחת, נאנש שמה, יצאה מכפרה אל הנהר ובידיה כבסים ואבקת סביבה, יען כי היו מסריחים ונזקקו לנקיון. ויהיה כעומדה על הגדה, ופתע הושלך הס מסביב, וציפורים נדמו באחת ועלים פסקו מלרשרש, ורק פכפוך המים עוד נשמע. אך נאנש היתה חרשת, ועל כן לא שמעה כל זאת. רכנה האישה אל המים והחלה לטבול ולסחוט את סמרטוטיה - ופני הנהר זעו פתאום, והעלו עשן ואדים וקיטור, ובשאגה אשר באה מבטן האדמה, בעוד כל גרמי השמים שרים לה וההרים זועקים את שמה בשמחה - נולדה האלה ספונג'ה מקצף אבקת הכביסה. נאנש העלובה חטפה התקף לב ומתה במקום, כמובן, אך ספונג'ה ברחמיה השיבה לה את נשמתה החוטאת ואת שמיעתה הקלוקלת. אז חזרה נאנש לכפרה, והיתה משרתת את ספונג'ה ומנסכת מים לפניה כל הימים. אך, לא לעולם חוסן, ובני האדם חטאים הם. לא ידעה נאנש להעריך את הכבוד שחלקה לה ספונג'ה, ולילה אחד ביקשה מבעלה השיכור שינסך עבורה את המים, יען כי עייפה היתה. בתחילה האריכה ספונג'ה את אפה, אך עד מהרה לא נשאר לו עוד מקום והיא נאלצה לגוזרו. ונאנש היתה מבקשת מבעלה ערב-ערב לנסך את המים, עד שיצא קצפה של ספונג'ה עליו והפכתהו למגב. ומאז ועד היום שוטפת נאנש את הבית בבעלה האומלל, מפחדה של ספונג'ה. זאת ועוד רבות סיפרה לי סבתי, ולכבודה ולכבוד האלה אביא זאת כאן. יהי זכרה ברוך.