ספאם בפייסבוק

[המקדלת שלי]

תודה על התגובה. התייחסותי:

אני מבין את ההבחנה שרשמת לגבי דיכוי מול החלטה לא להחצין. תודה שהפלת לי אסימון גדול. חשבתי שחיבור לרגש זה לפעול אימפלוסיבית לעיתים. לא לדפוק חשבון.
להוציא אנשים שמרעילים לי את החיים. או לפחות שככה אני מרגיש כלפיהם בלי לחשוב איפה זה יבוא לי בעתיד.

לגבי החבר. עניתי לו בצורה מאוד לקונית: ״סיימת?״. ״אני לא מבין מאיפה הביקורת שלך״. ואז עברתי לצניות/סגירת שיחה: ״אני מבין. אוקי, זו דעתך״. ״למה שלא תוריד אותי מהחברים שלך אם זה מציק לך בפייסבוק״?


נתתי לו לרשום מה שירצה. תוך מחשבה שאעיף אותו גם ככה בקרוב מהפייסבוק.
הוא שופך קיטונות של עלבונות ומוסר. אני לקוני עונה: כן. טוב. בסדר.



״האם יכול להיות שאם במהלך החודש הזה לא תגיב לו (לא "תספים" אותו, כפי שהוא תופס ״

אני לא באמת מספים אותו או שולח לו הודעות. הוא מתלונן שאני רושם הרבה ומעלה הרבה תמונות בקיר הפייסבוק שלי ובקבוצות של נושאים שונים. טיולים. דירות. ככה שאין לי מה להספים אותו פחות. אני בכלל לא שולח לו ספאם. הוא בוחר לראות מה שאני מעלה. זו בעיה שלו.

״ האם אפשר להניח שרובם נמצאים בפייסבוק ורואים את שניכם ואת ההתנהלות ביניכם? ״

ההודעות בנינו פרטיות. איש לא רואה אותן מלבד שנינו.

 

[המקדלת שלי]

ספאם בפייסבוק

יש לי חבר פייסבוק שכל הזמן עוקץ ומעיר על תמונות ופוסטים שאני מעלה.

אני מספים לו את הפייסבוק. לדבריו. שואל על כל פסיק ושטות.

ככ עיצבן אותי. אמרתי לו: אז למה לא תחסום אותי.

הוא ענה: כי זה יהיה דבר יהיר וילדותי לעשות.

החלטתי שאחסום אותו. עוד חודש נניח. אבל בכל זאת, מכעיס אותי מה הוא חושב עלי אחרי שאחסום אותו. או איך הוא ירוץ לספר לחברים משותפים שחסמתי אותו.

אני מתנצל שאני דן בנושא ככ ילדותי ופעוט.
אני פשוט די זועם ונמאס לי לשמוע ביקורת מאנשים מה אני מעלה לפייסבוק.

אני צריך פחות אנשים כאלה בחיים שלי. ובכל זאת אני מפחד שעוד אפגוש אותו בעתיד. או שיוציא לי שם רע אצל חברים משותפים.

בכל זאת עולם קטן.
איך אפשר לחיות בתחושה כל הזמן ש״לא רוצה לעשות משהו כזה מחשש שזה יבוא לי בהפוכה בעתיד״ ?

 

[תמר דגן 1]

לחסום חבר פייסבוק

שלום לך המקלדת שלי

אכן קשה כשבחירות נובעות מפחד שמא.
הרבה יותר קל לעשות בחירות מתוך מקום של "מה ארויח מהצעד הזה", מאשר לקבל החלטות ממקום של "מה אני עלול להפסיד".
ואולי הנכון ביותר הוא גם וגם.
אבל רק "מה אני עלול להפסיד" - גורם לפחד ולשיתוק.
לא מקדם.

אישית, אני חושבת שאם אתה לא צריך אנשים כאלה בחיים שלך, אז אל תתן להם להכנס לחיים שלך, ועוד לגזול ממך כל כך הרבה אנרגיה נפשית, ולהוסיף לך אנרגיה שלילית.

גם היום הוא עושה לך "שם רע", בעיני החברים המשותפים, בהערות הלא נעימות שלך. ואם אתה תמשיך להעלות את מה שמתאים לך להעלות, ואין שום סיבה שבעולם שלא תמשיך, והוא ימשיך להעיר לך הרות לא נעימות - הרי שהכפשת שמך תימשך עוד ועוד.

ממליצה לך לחשוב, ואפילו לרשום לעצמך (ואם תרצה, גם לנו) - מה הכי גרוע שעלול לקרות אם תסיר אותו מרשימת החברים בפייסבוק.
מה שאנחנו כבר יודעים:
- הוא יגיד לחברים שאתה ילדותי
- הוא יגיד שאתה פוחד מההערות שלו
- הוא יגיד שהפוסטים שלך כאלה וכאלה (כפי שהוא כבר כותב), ושלכן מחקת אותו מרשימת החברים שלך

ומה עוד?
אתה מוזמן להמשיך את הרשימה.
התסריט הכי גרוע שיכול להיות.

נ.ב.
להבנתי עדיף למחוק מרשימת החברים מאשר לחסום, כי זה עדיין מאפשר לו לשלוח אליך הודעות, ולך אליו, ומאפשר לך לראות מה שהוא כותב בפייס הגלוי שלו.

ב-ה-צ-ל-ח-ה !!!

 

[המקדלת שלי]

תודה על התשובה המעולה. כרגיל

החשש שלי שת״א קטנה. שאני עוד אפגש איתו פנים אל פנים.


קהילת הגייז עוד יותר קטנה. אני חושש שהוא עוד ילכלך עלי מול בני זוג פוטנצאליים.

כפי שאמרת כבר היום הוא כנראה עושה זאת. אבל אני מאמין שהאגו שלו יפגע והוא אפילו יעשה את זה יותר חמור.


חשבתי לחסום ולא למחוק- כי כך הוא לא רואה שנחסם. הוא חושב שאני מחוץ לפייסבוק. לעומת הסרת חברות- שרואים בגלוי שעשיתי זאת

 

[ga26]

למה שלא תיצור קבוצה?

לא יודע מה השם הרשמי אבל בהרשאות בפייסבוק ניתן ליצור קבוצות. לי יש רשימה שחורה שזה אנשיםשאני חבר שלהם והם שלי אבל את רוב הפוסטחם שלי הם לא רואים כי בהגדרות הגדרתי שכל החברים יכולים לראות אותם חוץ מהרשימה השחורה. כך יש לך יולת לשים אותו ברשימה שחורה ולשכוח מזה.

 

[המקדלת שלי]

הכל את צודקת, אני מנסה לנתח מעבר

כמה חשוב לי מה הוא חושב עלי
כמה חשוב לי מה ההשלכות העתידיות
&nbsp
כמה אני פועל משכל ולא מרגש שאני רוצה להעיף אותו מהחברים אבל חושש רציונלית
או לחילופין כמה אני חושב אמוציונלית ומתעצבן עליו במקום להבין רציונלי להבין שהוא פשוט כזה.
&nbsp
&nbsp
יש לי מאבק פנימי אם להגיד לו מה אני חושב. או לסתום ולהתגלגל.
כי רק רע יכול לצאת לי מלהגיד לו שיעוף לי מהחיים. אבל אני יכול לסנן אותו אצלי.
&nbsp
&nbsp
בקיצור -אני בעיקר מתלבט איך אני מגיב ואיך אני פועל. פחות טכנית על פייסבוק

 

[ga26]

תראה, מה שהצעתי זה כמובן "מעקף" לבעיה שהצגת

לגבי השאלה לבגה שכל לעומת רגש - אני בד"כ מדעה שעדיף לפני כל שימוש ברגש לחשוב עם השכל ולתת לו להחליט האם לשחרר את הרגש.
עם השכל עושים חשיבה של רווח מול הפסד והאם זה נכון וראוי (מדבר באופן כללי על כל דבר) ואם מחליטים שכאן ראוי לפעול כמו שאני מרגיש וזה לא פוגע בי עוד יותר וכו'.. אז אפשר לפעול מהרגש - אם לא אז לרסן את הרגש ולחפש מעקפים לבעיה.

 

[המקדלת שלי]

זה לא לדכא רגש ואותנתיות שלי?

 

[ga26]

כאדם בוגר אתה צריך לא לדכא את הרגש אבל לשלוט בו.

נניח שהבוס עצבן אותי ובא לי נורא לצעוק עליו. אני יכול לעשות את זה ולשחרר את הרגש ולהיות מפוטר או לחשוב עם הראש ולהגיע למסקנה שכדאי להבליג ולשחרר את הרגש השלילי בשק האגרוף בחדר הכושר. אני יכול להתפטר במקום ולחילופין לחפש מקום עבודה אחר ולהבליג בינתיים.
האם השליטה ברגש חכמה יותר ואו פחות עבורי?
גם ברגש חיובי הכרתי בת סוג והתאהבתי וזרמתי והתחתנו ואז אני מגלה שיש פערים בלתי ניתנים לגישור באמונה, תפיסת עולם, רצון בידים וכו'. לחילופן אני יכול בפגישות ראשונות לגשש ולברר אם אנחנו "דומים" בתפיסות ורק אז לתת לרגש לפרוץ.
&nbsp
לי נראה ששליטה ברגש ופעולה חכמה לא סותרת את הבעתו בזמן ובמקום המתאימים.

 

[תמר דגן 1]

מהו תפקיד הרגשות עבורנו?

היי

בענין הדיון על רגש והרגיון
לפני שנחליט בקולו של מי להקשיב בבואנו לקבל החלטה כיצד להגיב,
כדאי שפשוט נקשיב לשני הקולות העולים: קול הרגש וקול ההגיון.
רק אחרי ששמענו את שניהם, נקבל החלטה.

הרגשות הם אותות אזהרה לגבינו. אסור לנו להתעלם מהם.
אם אני כועסת, או נפגעת, או עצובה, או מושפלת, סימן שמשהו לא טוב קרה.
שלב ראשון - עלי לזהות את הרגש. לא להתעלם ממנו
שלב שני - עלי לברר מה קרה שגרם לי להרגיש מה שאני מרגישה. מה לא היה בסדר במה שנאמר או נעשה
שלב שלישי - עלי לחשוב מה אני רוצה לעשות עם הסיטואציה שגרמה לי להרגיש את מה שאני מרגישה.
כאן רצוי מאוד להפעיל את קול ההגיון, השכל, החשיבה המושכלת, שיקולי רווח והפסד.

להיות אוטנטי, זה להקשיב לרגש. לתת לו מקום - אצלי.
להיות חכם ולא אימפולסיבי, זה להקשיב להגיון, ולהחליט על דרכי פעולה שלוקחות בחשבון גם את האזהרה שקיבלתי מהרגש, וגם את האזהרות שאני מקבל מההגיון. לעשות שיקולי רווח והפסד.

לעניינך הספציפי, המקלדת שלי ,
אם ההערות הם רק בינך לבינו - איך הוא מבייש אותך בפני כל הקהילה?
ובנוסף - הייתי ממליצה להיות קצת יותר אסרטיבי בתגובה אליו.
לבדוק איתו מה באמת הוא רוצה ממך, מדוע רושם לך הערות לא נעימות אלה.
לא בטון מתנצל או מתחנן - בטון של בטחון.
גם אם תחליט למחוק או לחסום אותו בדרך כזו או אחרת - הייתי עושה זאת אחרי אמירה בעל פה או בכתב - שאתה מוחק/ חוסם כי...
בעיני אמירה אסרטיבית שמה אותך במקום הנכון:
לא אגרסיבי, לא פסיבי - אלא אסרטיבי.

ב-ה--צ-ל-ח-ה !!!

 

[פנתרית סגולה]

אהבתי.

שאלה קצת פרובוקטיבית, תמר: האם את סבורה שהטבע הרגשי של הגבר והרגשי של האשה זהים???? שהנחייה ועצה , שהיא מאד חכמה ועשירה מבחינה רגשית, ותצליח מאד עם אשה, תצליח גם עם רוב הבחורים והגברים? את חושבת שבחור רגיל קולט עצה רגשית עשירה ועמוקה לכל מלואה, לא בזוית שונה , לא חלקית? ושהוא בכלל סופג באמת?

 

[תמר דגן 1]

אפיונים רגשיים של גברים ושל נשים

שלום לך פנתרית,

אני ממש לא עסוקה בשאלת ההבדלים בין נשים לגברים בתחום הרגשי.
זו בעיני שאלה של סטטיסטיקה, ואני מתעסקת עם אנשים.
כשאני מטפלת באדם, אני במטפלת באדם, לא במגדר שלו, לא במוצא שלו, ולא בדת שלו. ממש לא חשוב לי אם הטבע הרגשי שלו מאפיין את הרוב במגדר שלו או את המיעוט. כמו שלא חשוב לי אם הטבע הרגשי שלו מאפיין את הרוב בתרבות המוצא שלו או את המיעוט.

אם האדם עצמו מעלה סוגיה הקשורה למגדר או לתרבות ממנה הוא מגיע, כגון: "לדעתי גברים/ נשים צריכים...", או "לגברים/ נשים אסור... " אני אתיחס לשאלות של היכן למד עמדות אלה, ואיך הן משפיעות על חייו ובחירותיו. מקדמות או מחשקות.

בדיוק כמו שאם אדם יאמר: "אצלנו לא מקובל ש...", אברר מה זה "אצלנו" - מוצא, משפחה, שכונה, דת, ואברר איך עמדות אלה שהפנים משפיעות על חייו ובחירותיו. מקדמות או מחשקות.

כך בדיוק אני מתיחסת גם לגולשים.
אדם הוא אדם.
הוא לא המגדר שלו, המוצא שלו, הגיל שלו. הוא אפילו לא ההורים שלו.
אמנם הוא מושפע מכל אלה, אבל הוא הוא.
ולהערכתי מן הראוי להתיחס אליו אך ורק כך.

 

[פנתרית סגולה]

לדעתי אדם הוא בדיוק המגדר שלו, התרבות (תת-תרבות ליתר דיוק)

ממנה בא, המוצא המשפחתי שלו, החברה בה גדל.
איני אומרת שיש לקחת את הסטיריאוטיפים המתייחסים לפקטורים האלה ולהלביש אותם על האדם הפרטי, לראות אותו כ"תרבות" או כ"מוצא חברתי" או "מוצא משפחתי". זה מגוחך. אבל אין לי ספק שכאשר כל אלה מתבטאים בהתנהגותו, באמונותיו, וכן הלאה, יש להיות מודעת לכך.

 

[תמר דגן 1]

אדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו

שלום לך פנתרית

אין ספק שאת צודקת.
אכן, אדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו (טשרניחובסקי).
אולם נוף מולדתו מכיל כל כך הרבה מרכיבים, שלא ניתן לאמר על אדם: הוא כזה כיוון שהוא ממגדר כזה או אחר, ממוצא אתני כזה או אחר, מהשכלה כזו או אחרת, וכו'.

אישיותו של אדם מתעצבת בילדותו, משילוב של הרבה מאוד גורמים בנוסף על הגנים ועל המגדר, המוצא וההשכלה: הזוגיות בין הוריו, ההורות שחווה, האחאות שחווה, היחס של הסבים והסבתות, ובני הדודים, והמורים שלו והחברים שלו, והמדריך בתנועה, והשכונה בה גדל, והערכים עליהם חונך, והכישורים שלו, והמגבלות שלו, והחוויות שחווה, והמחלות והניתוחים והטראומות שעבר, וההישגים והכשלונות, והאהבות, והאכזבות.... ועוד ועוד.

משום כך - לאמר על אדם, שכיוון שהוא גבר או אישה, הוא בוודאי כזה או כזה, מצמצם מאוד את ההתיחסות לשונות בין בני אדם ואת ההכרה בייחודיות של כל אחד ואחד. כמו גם לאמר שכיוון שהוא ממוצא מסוים, או בעל השכלה מסוימת, צפוי שיתנהג כך או אחרת.

מחקרים סוציולוגיים וסטטיסטיקות, בוודאי יסכימו עימך, שאם אדם שייך לקבוצה כזו או אחרת, יש יותר סיכוי שהוא כזה וכזה.

השאלה עד כמה זה רלוונטי בחיי היומיום, כשאנחנו באים להכיר, להתיחס או להגיב לאדם שמולנו. האם אנחנו משקיעים את האנרגיה בלנסות לנחש מה הסיכוי הסטטיסטי שהוא בעל אופי או כישורים כאלה ואחרים בהתאם לנתונים הסוציולוגיים שאחנו יודעים עליו, או אנחנו משקיעים את האנרגיה בלהכיר את האדם המאוד מסוים שמולנו.

 

[פנתרית סגולה]

ועדיין אשה-גבר היא החלוקה הבסיסית ביותר של המין האנושי

(ונקבה -זכר בכל המינים...)
&nbsp
ולכן כנראה התכונות הבסיסיות והבלתי משתנות ביותר.
&nbsp

 

[פנתרית סגולה]

מה עוד שיש חברות המדגישות ומעצימות מאד את התכונות

(כנראה מבוססות-הביולוגיה) של הגבר מצד אחד ושל האשה מצד שני.
ויש חברות שממש דיכאו את האשה ועדיין מדכאות אותה, חברתית (אני כמובן מדברת עכשיו כאשה, וענין הדיכוי חשוב לי מאד, חשוב להצביע עליו). חברות דתיות שמרניות. (חרדים יהודים, איסלם. גם בשבטים באפריקה, אני מבינה, יש רדיפה של נשים מסוימות על צווארן. רווקות. או זקנות. וקיימת, כמובן, מילת-בנות הזוועתית האיומה).

 

[תמר דגן 1]

תכונות גבריות ותכונות נשיות

אין ספק שאת צודקת.

גברים ונשים שונים זה מזה בתכונות רבות מאוד: גופניות, רגשיות והתנהגותיות.
היום אפילו הרפואה לומדת להבחין בין רפואה לנשים לרפואה לגברים, למשל בכל הקשור למחלות לב.

ועם זאת, הפסיכולוגיה מתיחסת לגבריות ונשיות כאל רצפים, ולא באופן דיכוטומי. כלומר, הטענה היא שכולנו, גברים ונשים כאחד, נמצאים על רצף בין גבריות לנשיות.
כך, גבר יכול להיות יותר גברי או יותר נשי, ואישה יכולה להיות יותר גברית או יותר נשית. הרצפים יכולים להיות בתכונות, בהעדפות, בתחומי ענין ובהתנהגות.

זה בוודאי הרבה יותר מורכב אם ננסה לבחון מה המרכיב הגנטי ומה המרכיב הסביבתי בשונות זאת, ובוודאי שזהו שילוב מורכב ביניהם.

 

[פנתרית סגולה]

נכון מאד.

 

[פנתרית סגולה]

הנקודה היא שנוכחתי כי רבים האנשים הממוצעים: אלה שהתנהגותם

ואופן חשיבתם מתאימים במידה רבה לסטיריאוטיפ של מינם, או נאמר, למקובל בחברה הרגילה בנושא "מהי גבריות" ו"מהי נשיות".

 

[פנתרית סגולה]

רק נוכחתי שרבים הם האנשים הממוצעים שהתנהגותם

&nbsp
&nbsp
ואופן חשיבתם מתאימים במידה רבה לסטיריאוטיפ של מינם, או נאמר, למקובל בחברה הרגילה בנושא "מהי גבריות" ו"מהי נשיות".
&nbsp
&nbsp
.