סף שיעמום נמוך

[סנטימנט]

סף שיעמום נמוך

שלום לכולם. אני בן 23, וסובל מאז ילדותי ממה שאני מגדיר "סף שיעמום נמוך". דהיינו, אני ממצה די במהירות כל עיסוק - בעיקר בתחומי הלימודים והעבודה (אם כי פחות בתחום הפנאי). בעבר יצא לי לפטפט עם פסיכולוג, חבר של המשפחה, שאמר שזו תופעה שאופיינית אצל אנשים אינטליגנטים; כושר הלמידה שלהם מהיר מאוד, ולאחר שלמדו משהו הם מרגישים שמיצו ורוצים לעבור הלאה, ל"כיבוש" הבא. מכיוון שזהו פורום ייעוץ, זה לא המקום להצטנע; אני יודע שאני אינטליגנטי (מאוד) ואכן לומד מהר בכל תחום שהוא. אין לי תאווה ל"כיבושי" יעדים או מידע, אבל אני משתעמם מאוד מהר! העבודה שלי משעממת כבר, השירות הצבאי היה משעמם (למרות שהחלפתי תפקידים כמה פעמים), הרכיבה על האופנוע החדש כבר לא מרגשת וכו' וכו'... בעוד שנה אני מתעתד ללמוד באוניברסיטה, ואני חושש שהתחום שבחרתי (מתוך מחשבה מעמיקה) ישעמם אותי אחרי זמן קצר. האם זוהי תופעה מוכרת ע"י פסיכולוגים? יש עצה? תודה!

 

[gesus]

גם לי יש את זה../images/Emo54.gif

זה קורה לי גם,אמנם אני בטוח שאני לא אינטיליגנט כל כך כמוך.בדר"כ זה קורה עם אנשים,עבודות,תחביבים,דברים שאני קונה בשאיפה להשתמש הבם לכל החיים וכו' וכו'. הכי מעצבן כשזה קרה לי בסוף שנה באוניברסיטה.חשבתי שהספיק מפסיכולוגיה למרות שהיו לי ציונים לא רעים אבל זה כבר לא היה חדש לי כמו בהתחלה. בסוף כמובן נשארתי! בקשר לאופנועים,זה עולם של ריגושים שלא נגמר.יש לך נפחים שונים וקטגוריות של דו"ג שעד שלא ניסית את כולן לא מיצית את העניין. לדעתי יותר נכון להגדיר את זה כסף ריגוש גבוה. נראה לי שאתה פשוט צריך למצוא את האתגר בכל דבר גם אם נראה לך שמיצית את העניין.

 

[nutmeg]

כמה תשובות

כן התופעה מוכרת, אבל לא רק אצל אנשים אינטליגנטים, אלא גם אצל אנשים לא מעמיקים. אנשים שמספיק להם לדעת באופן כללי על מה מדובר לפני שהם פורשים כנפיים ליעד הבא. הנה כמה עצות או נקודות למחשבה שעלו לי:

למצוא סוג של עבודה חקרנית בה כל הזמן תצטרך להתקדם, לגלות ולהגיע ליעדים.

להבין (ולהתחיל לקבל) שלא כל מה שאתה עושה במשך היום צריך להיות 100% מעניין בשביל שתהיה שם. אפשר למשל לעבוד בעבודה שמפרנסת אותך הייטב גם בלי שתהיה מושקע בה מי יודע מה ברמת העניין - ולהשתמש בכסף שאתה מרוויח על מנת לטפח את העניין שיש לך בפנאי. העבודה כאמצעי לא כמטרה.

תמיד למצוא זמן ללמידה חדשה. לא לחשוב שהחיים הם "הגעתי ליעד ועכשיו אני צריך להשאר כאן עד הפנסיה". זו חשיבה לא נכונה. אנשים משנים קריירות כל הזמן, לומדים כל הזמן ומשנים את דעתם כל הזמן. אם תסתכל מסביב תראה שדווקא הזן הזה שנשאר 30 שנה במקום עבודה אחד, הוא הוא שנעלם מהאופק ונכחד.

לחלק את השנה כך שתמיד יהיה לך זמן לשבור שגרה בגדול כמו טיולים, מסעות וכד'. מה דעתך?

 

[סנטימנט]

תשובה

תודה על התשובה. לא מעמיק? ייתכן. אני לא רואה בזה דבר רע. יותר כיף לצבור ידע לרוחב מאשר לעומק. אם כי גם לעומק יש לי ידע רב בנושאים לא מעטים... לגבי העבודה - אני שם כי אני טוב במקצוע, אפילו טוב מאוד. אני מאוד מוערך ומשלמים לי הרבה, אבל העבודה משעממת לחלוטין. אני חוטף את הג'ננה כל בוקר מללכת לשם. רק המחשבה על המשכורת מחזיקה אותי... אין לי ספק שאופי חיי הולך להיות שונה מהמקובל; אקדיש הרבה מאוד זמן להנאות ולפעילויות פנאי, אפילו ע"ח עבודה. שינויי קרירה תכופים? בהחלט סביר, או שלחילופין אעסוק בתחום שמשתנה ומתחדש מאליו. למעשה, רק רציתי לדעת האם זו תופעה מוכרת ומה יש לפסיכולוגים להגיד עליה... אם לעוד מישהו יש מידע - אשמח לשמוע. תודה!

 

[nutmeg]

לאיזה מידע אתה מצפה?

על התופעה לכשעצמה? כל מידע שיהיה על תופעת השיעמום חייבת להיות קשורה לאדם - לזה שמשתעמם. מוישלה משתעמם כי הוא קושר שיעמום לריקנות רגשית, חיימ'קה משתעמם כי הוא גאון, אברשה משתעמם כי יש לו הפרעות קשב, שלומי משתעמם כי הוא דכאוני וכלום לא מעניין אותו ובנצי משתעמם כי הוא לא מעמיק... לכל שיעמום יש את האדם עם הסיבות שלו והספים שלו.

 

[גרא.]

סנטימנט,הבעייה שליף היא איך להגיב

לשאלתך,מבלי שתגובתי לא תשעמם אותך..אבל בכל זאת,שעמום,מוגדר במילון של אבן שושן, כ:שיממון, רפיון חושים,עצבות ואדישות.ביחוד כתוצאה של אפס מעשה חוסר תוכן מעניין וכדומה.תוספות אחרות לאותו מושג, באותו מילון, הן משפטים,כמו "שעמומו של האדם הבודד".."דכאון נפשי,מרה שחורה",ועוד כהנה וכהנה.מה מכל אלה מתאים לך? מה שאני כפסיכולוג, מבחין בין השורות,זו תחושה חזקה של אומניפוטנציה.אכן מושג פסיכולוגי שמשמעותו, תחושה של כל יכול..יש בדבריך, נימה מתנשאת מה לטעמי..משהוא כמו תחושה של מעין " אדם עליון"..ואני שואל את עצמי, איפוא החלק החברתי שלך. כל מה שאתה מביא לכאן,הוא היכולת האיטלקטואלית המדהימה שלך..אתה והלימודים,אתה והעבודה, אתה והחלפת מקצועות בצבא, אתה והאופנוע שלך...אתה מכנה את עצמך סנטימנט(שמשמעותו=תרגיש).שמשמעותו בין היתר,נטייה מורכבת המבוססת על רגשותיו של אדם כלפי הזולת,כלפי מצב, רעיון וכו'.ראה,איני יודע מי אתה באמת, אבל להבנתי, אם אכן אתה מה שאתה אומר שאתה,אתה כנראה אדם בודד מאד. קשה לאדם כל כך אינטלקטואלי, ליצור קשרים של ממש עם נחותים ממנו, בפרט אם אתה מבין כל סיטואציה הרבה לפני אחרים..חסרה לי מאד בדבריך המסוגלות הרגשית שלך,למשל לאהוב,להתחבר עם אנשים. האם אתה יכול באינטראקציה בינאישית, לשכוח לרגע, או להתעלם כליל מהסובבים אותך? יתכן מאד שלא, וזו אחת הסבות העיקריות לשעמום שלך..חוסר היכולת למצוא עניין משותף, עם איטיים ממך בחשיבה, ובתפיסה. סנטימנט, אם מעט פגעתי בדברי, אני כמובן מתנצל..הבעייה שסגנון מכתבך, בעיקר מה שמשתמע ממנו,הקפיץ אותי, תרתי משמע, וחייב תגובה לא משעממת, כזו המסוגלת, אולי להקפיץ גם אצלך פיוזים.

 

[גרא.]

אוףףףף,שליף=שלי,