סף חניקה!

[Sabre Runner]

סף חניקה!

אחרי שהחזיר את הציוד, עשה נתנאל את דרכו חזרה לחדר הפנאי המרווח של שיווה. לא עברה שעה מאז שהחיידק הקטן הצטרף אליהם מחדש והוא כבר הספיק לעצבן אותו עוד פעם. שאלוהים יעזור לי, הוא חשב לעצמו. "נתנאל, אתה בסדר?" הישראלי הרים את ראשו וראה את אחת המחוננות הולכת לכיוון חדר האוכל. "כן, תמי. למה את שואלת?" "יורד לך דם מהאף." הוא הרים אצבע לאפו והחזיר אותה כשטיפת דם זורמת במורדה. "זה קורה לפעמים," הוא אמר לה, תוהה למי הוא משקר. "זה בסדר, הנה קח," היא אמרה והוציאה מכיס מכנסיה חבילה קטנה של מטפחות נייר. הוא לקח אחת ומחה את הדם מאפו. הוא חייך אליה חיוך מאשר והודה לה. "אתה בטוח שאתה בסדר?" היא שאלה שוב. "כד, כד," הוא הבטיח לה. "שברתי את האף כשהייתי צעיר. עדייד קורה לי שמדבד לפעביב." לאחר ארוחת הערב, מטפחת הנייר כבר הייתה באחד מפחי האשפה בחדר האוכל ונתנאל היה ישוב מול אחד המחשבים בחדר הפנאי. הוא קילל במהירות בראשו אבל זה היה בינו לאלוהים ובין אמא של לינג סאו למשפחת שדים טזמאניים. הוא פתח דפדפן וניגש לחשבון הדואר שלו ב-Google. הוא פתח את הקובץ שדנה שלחה לו והריץ ישר ממנו את התוכנה. הוא התחיל לכתוב אל תוך תיבת הטקסט שנפתחה בפניו. את הטקסט, שעבר הצפנה כבדה, הוא העתיק לדפדפן ושלח לכתובת דואל שנתנו לו מראש. אם הם לא מצטטים להקלדות מקלדת, הם לא צריכים להיות מסוגלים לקרוא את זה. הוא לא חשב שהם עד כדי כך פרנואידיים. ----- הדפיקה על הדלת העירה את תשומת ליבו של הקצין בראש השולחן. הגבר המבוגר במדים הנקיים, ששלושה עלים ירוקים התנוססו על כותפותיו הבהירות, הרים את ראשו מהמחשב הנייד והסתכל על החפ"ש שהציץ דרך המשקוף. רק פרצוף מזוקן מעט וחובש כיפה לבנה הופיע בפתח. "כן, יהודה," אמר הקצין כאילו זה היה הדבר הכי טבעי בעולם. "ליאור, הגיע הדו"ח השני של נתנאל. מבצעים כבר תרגמו אותו ושלחו לך אותו. הוא צריך להיות במסמכים שלך עכשיו." "תודה, יהודה," אמר הקצין ונפנה אל מחשבו. יהודה הנהן וסגר את הדלת מאחוריו.

 

[Sabre Runner]

קונפליקט

--- פלט R1-4096 --- ב"ה לכבוד אל"מ ליאור גמליאל עותק: מבצעים צמר"ת מודיעין צמר"ת כבר על הבוקר היו לי חילוקי דעות עם ג'ארוד, השותף שלי, על מה שקרה אתמול בערב. הוא לא חשב שזה היה נכון לוודא הריגה על הגורילה שהתפרעה בקניון. הייתי צריך להסביר לו שחיה כל כך אלימה היו מרדימים בכל מקרה וגם אם הייתי יודע מראש שמדובר בבן-אדם, הייתי עושה את אותו הדבר. אם הוא התחיל לפגוע בחפים מפשע אז הרשות נתונה ורק אלוהים, אם ירצה בכך, ימנע זאת. לא היה לי חשק יותר לדבר איתו אחרי הויכוח אז פשוט לקחתי מכונית ונסעתי לעיר לבדוק מחדש את זירת האירוע. הקניון נוקה כמעט למשעי ושום שריד לא נשאר. החיים חזרו שם למסלולם וכשתישאלתי את השיפוצניקים שם הם אמרו שהייתה רעידת אדמה. כל זה נראה לי מאוד משונה אז נסעתי לתחנת המשטרה בניסיון לדבר עם השוטר הראשי באירוע. מצאתי אותו בפטרול בפינת רחוב והוא אמר ששיווה אחראים על זה. הבנתי את הצורך בסודיות בכל העניין אבל לא אהבתי שמשאירים אותי מחוץ לזה, כשאני הייתי שם. כשחזרתי לשיווה, עליתי למעלה למשרדים שם ראיתי את ג'רוד מנסה לכתוב משהו לפקידה. היא גילתה לי שהגופה שהבאנו אתמול מאוחסנת במעבדה מאובטחת מתחת לבניין הראשי. הייתי צריך כרטיס מדריך, מה שכמובן אין לי. לא הצלחתי להשיג את מורין, אחראית הקבוצה שלנו. אמרו לי שהיא יצאה בבוקר. והיא גם לא ענתה לי בקשר אז חיפשתי פתרונות אחרים. מצאתי את אחד המדריכים בחדרי האימונים וביקשתי שיפתח לי את הדרך בטענה שמורין שלחה אותי. הטריק הזה לא עבד אבל כן גיליתי כמה דברים חשובים כשהוא שלח אותי לדבר עם מי שעבדה על הגופה. בנקודה הזאת, ג'רוד כבר הצטרף אליי מחדש. מסתבר שכל הטיוח של אתמול היה בביצוע של שיווה ושהם שומרים על סודיות בכל מה שקשור בנושא. היא אמרה לי שהגורילה באמת הייתה סוג של מחונן שיצא משליטה ושאסור לדבר על זה. מה שמוזר, כי מחוננים הם עובדה מוכרת. כמו שביקשת, אני כותב על כל מה שקורה לי בשיווה, כולל העניין הזה. כי אם פרוטוקול ההצפנה הזה לא מאובטח.. אני יודע שלא רק דני ורחל יהיו בצרות. מורין הגיעה אחרי כמה דקות, לבושה לקרב. היא אמרה לנו שכל היום היא ניסתה לאתר את הסיני המעצבן שברח לנו ושלפי המידע שלה, האנשים ששלחו את הבריונים שתקפו אותנו חטפו אותו ועכשיו אנחנו צריכים ללכת לחלץ אותו. כששאלתי אותה מה קרה לאותם בריונים, היא אמרה לי שהם מתו בכלא מסיבה לא ידועה. <<< אריאל, אני יודע שאתה יושב שם בחמ"ל הנוח שלך ומאוד נהנה לקרוא את התשדירים שלי. אז תעשה לי טובה ותעשה משהו מועיל. תראה אם אתה יכול לברר משהו על הבריונים האלה. איך הם מתו, מי שלח אותם וכל דבר אחר. >>> אחרי שאספתי ציוד נסענו לקצה העיר לאיזה מפעל ישן. אני, ג'רוד, מורין ולין, מחוננת נוספת שמהר מאוד הבנתי שהיכולת שלה היא בראייה על-טבעית. שתי הבנות הלכו לכיוון הכניסה הראשית, במחשבה לאחור הייתי צריך להעיר משהו על כזאת טעות טקטית, בזמן שאני וג'רוד טיפסנו על הגג. הוא טיפס על הגג עם ציוד הסנפלינג הבלתי נראה שלו ואחרי זה זרקתי אליו חבל שהגשמתי וטיפסתי עליו. הפתח היחיד אל הקומה השנייה היה נעול. מספרי מתכת הם לא דבר שקשה לי להגשים אז היינו במדרגות למטה אחרי זמן קצר. סוף המדרגות שם אותנו בפינת מסדרונות. ג'רוד רצה להתפצל. אני חשבתי שזה רעיון רע. הוא ניסה לסמן לי משהו שלא הבנתי ואז כתב לי שאני לא מקשיב בכל מקרה והלך לכיוון אחד. אז צעדתי בשקט במורד המסדרון, בודק בעדינות כל דלת. עשיתי סיבוב שלם סביב הקומה עד שהגעתי חזרה אל ג'רוד שפתח את אחת הדלתות. לא היה שם שום דבר מעניין אז המשכנו לבדוק דלתות דיי באקראיות. כשהוא לא הצליח לפתוח מנעול אז עזרתי לו עם לום שימושי ביותר. לא מצאנו כלום אז ניסיתי לדווח למורין בקשר שהקומה השנייה נקייה. המכשיר נשמע מת והיא לא ענתה. כשמצאנו את חדר המעליות מיהרנו במדרגות למטה. הייתה לי הרגשה מאוד רעה בקשר להכל. מחוץ לחדר המעליות בקומה הראשונה, רצפת המפעל הייתה מכוסה באבק, כולה חוץ מטביעות שהגיעו מהכניסה הראשית והובילו אל מערך קטן של חדרים בפינת המפעל. ידעתי שמשהו לא בסדר אז שלפתי את האקדח שלי. הלכנו אחרי העקבות שהובילו אל חדר אחד שהיה נקי לחלוטין אך נטול... כל דבר. לא היה שם כלום, אפילו לא דלת נוספת. עברנו דרך מספר חדרים בלי למצוא שום דבר מעניין. כשיצאנו מאחד מהם אז דברים התחילו להיות מעניינים. ראיתי את ג'רוד נופל על משהו אז עצרתי. מישהו ניסה להרביץ לו עם אלה אז הרמתי את האקדח אליו ואמרתי לו להניח את האלה. הוא עשה את זה אבל החבר שלו ניצל את ההזדמנות לירות בי באקדח הלם. זה היה הלם רציני אבל לא כמו אימונים עם ברק. יריתי בו פעם אחת והוא נפל. שלפתי את החוטים מהסרבל שלי בזמן שראיתי את ג'רוד מרביץ לשני ברגל. מכל המקומות? למה ברגל? מאיפה שהוא נמצא, אגרוף אחד לביצים היה מקפל אותו. הבנתי שצריך שמישהו יישאר בחיים להגיד לנו מה קורה אז ניסיתי לירות לו בכתף אבל רק סרטתי אותו. ג'רוד ניסה לירות בו עם הרובה שלו אבל גם זה לא הצליח. סגרתי עליו את המרחק וניסיתי להיכנס למצב לתת לו ברך בבטן אבל הוא הסיט אותי. ג'רוד ירה בו עם הרובה, הפעם באמת (כמה שאפשר לקרוא למה שהוא עושה 'באמת'), והוא עף אחורה מהומם.

 

[Sabre Runner]

תחת משקל

--- פלט R1-4096 --- ב"ה לכבוד אל"מ ליאור גמליאל עותק: מבצעים צמר"ת מודיעין צמר"ת כבר על הבוקר היו לי חילוקי דעות עם ג'ארוד, השותף שלי, על מה שקרה אתמול בערב. הוא לא חשב שזה היה נכון לוודא הריגה על הגורילה שהתפרעה בקניון. הייתי צריך להסביר לו שחיה כל כך אלימה היו מרדימים בכל מקרה וגם אם הייתי יודע מראש שמדובר בבן-אדם, הייתי עושה את אותו הדבר. אם הוא התחיל לפגוע בחפים מפשע אז הרשות נתונה ורק אלוהים, אם ירצה בכך, ימנע זאת. לא היה לי חשק יותר לדבר איתו אחרי הויכוח אז פשוט לקחתי מכונית ונסעתי לעיר לבדוק מחדש את זירת האירוע. הקניון נוקה כמעט למשעי ושום שריד לא נשאר. החיים חזרו שם למסלולם וכשתישאלתי את השיפוצניקים שם הם אמרו שהייתה רעידת אדמה. כל זה נראה לי מאוד משונה אז נסעתי לתחנת המשטרה בניסיון לדבר עם השוטר הראשי באירוע. מצאתי אותו בפטרול בפינת רחוב והוא אמר ששיווה אחראים על זה. הבנתי את הצורך בסודיות בכל העניין אבל לא אהבתי שמשאירים אותי מחוץ לזה, כשאני הייתי שם. כשחזרתי לשיווה, עליתי למעלה למשרדים שם ראיתי את ג'רוד מנסה לכתוב משהו לפקידה. היא גילתה לי שהגופה שהבאנו אתמול מאוחסנת במעבדה מאובטחת מתחת לבניין הראשי. הייתי צריך כרטיס מדריך, מה שכמובן אין לי. לא הצלחתי להשיג את מורין, אחראית הקבוצה שלנו. אמרו לי שהיא יצאה בבוקר. והיא גם לא ענתה לי בקשר אז חיפשתי פתרונות אחרים. מצאתי את אחד המדריכים בחדרי האימונים וביקשתי שיפתח לי את הדרך בטענה שמורין שלחה אותי. הטריק הזה לא עבד אבל כן גיליתי כמה דברים חשובים כשהוא שלח אותי לדבר עם מי שעבדה על הגופה. בנקודה הזאת, ג'רוד כבר הצטרף אליי מחדש. מסתבר שכל הטיוח של אתמול היה בביצוע של שיווה ושהם שומרים על סודיות בכל מה שקשור בנושא. היא אמרה לי שהגורילה באמת הייתה סוג של מחונן שיצא משליטה ושאסור לדבר על זה. מה שמוזר, כי מחוננים הם עובדה מוכרת. כמו שביקשת, אני כותב על כל מה שקורה לי בשיווה, כולל העניין הזה. כי אם פרוטוקול ההצפנה הזה לא מאובטח.. אני יודע שלא רק דני ורחל יהיו בצרות. מורין הגיעה אחרי כמה דקות, לבושה לקרב. היא אמרה לנו שכל היום היא ניסתה לאתר את הסיני המעצבן שברח לנו ושלפי המידע שלה, האנשים ששלחו את הבריונים שתקפו אותנו חטפו אותו ועכשיו אנחנו צריכים ללכת לחלץ אותו. כששאלתי אותה מה קרה לאותם בריונים, היא אמרה לי שהם מתו בכלא מסיבה לא ידועה. <<< אריאל, אני יודע שאתה יושב שם בחמ"ל הנוח שלך ומאוד נהנה לקרוא את התשדירים שלי. אז תעשה לי טובה ותעשה משהו מועיל. תראה אם אתה יכול לברר משהו על הבריונים האלה. איך הם מתו, מי שלח אותם וכל דבר אחר. >>> אחרי שאספתי ציוד נסענו לקצה העיר לאיזה מפעל ישן. אני, ג'רוד, מורין ולין, מחוננת נוספת שמהר מאוד הבנתי שהיכולת שלה היא בראייה על-טבעית. שתי הבנות הלכו לכיוון הכניסה הראשית, במחשבה לאחור הייתי צריך להעיר משהו על כזאת טעות טקטית, בזמן שאני וג'רוד טיפסנו על הגג. הוא טיפס על הגג עם ציוד הסנפלינג הבלתי נראה שלו ואחרי זה זרקתי אליו חבל שהגשמתי וטיפסתי עליו. הפתח היחיד אל הקומה השנייה היה נעול. מספרי מתכת הם לא דבר שקשה לי להגשים אז היינו במדרגות למטה אחרי זמן קצר. סוף המדרגות שם אותנו בפינת מסדרונות. ג'רוד רצה להתפצל. אני חשבתי שזה רעיון רע. הוא ניסה לסמן לי משהו שלא הבנתי ואז כתב לי שאני לא מקשיב בכל מקרה והלך לכיוון אחד. אז צעדתי בשקט במורד המסדרון, בודק בעדינות כל דלת. עשיתי סיבוב שלם סביב הקומה עד שהגעתי חזרה אל ג'רוד שפתח את אחת הדלתות. לא היה שם שום דבר מעניין אז המשכנו לבדוק דלתות דיי באקראיות. כשהוא לא הצליח לפתוח מנעול אז עזרתי לו עם לום שימושי ביותר. לא מצאנו כלום אז ניסיתי לדווח למורין בקשר שהקומה השנייה נקייה. המכשיר נשמע מת והיא לא ענתה. כשמצאנו את חדר המעליות מיהרנו במדרגות למטה. הייתה לי הרגשה מאוד רעה בקשר להכל. מחוץ לחדר המעליות בקומה הראשונה, רצפת המפעל הייתה מכוסה באבק, כולה חוץ מטביעות שהגיעו מהכניסה הראשית והובילו אל מערך קטן של חדרים בפינת המפעל. ידעתי שמשהו לא בסדר אז שלפתי את האקדח שלי. הלכנו אחרי העקבות שהובילו אל חדר אחד שהיה נקי לחלוטין אך נטול... כל דבר. לא היה שם כלום, אפילו לא דלת נוספת. עברנו דרך מספר חדרים בלי למצוא שום דבר מעניין. כשיצאנו מאחד מהם אז דברים התחילו להיות מעניינים. ראיתי את ג'רוד נופל על משהו אז עצרתי. מישהו ניסה להרביץ לו עם אלה אז הרמתי את האקדח אליו ואמרתי לו להניח את האלה. הוא עשה את זה אבל החבר שלו ניצל את ההזדמנות לירות בי באקדח הלם. זה היה הלם רציני אבל לא כמו אימונים עם ברק. יריתי בו פעם אחת והוא נפל. שלפתי את החוטים מהסרבל שלי בזמן שראיתי את ג'רוד מרביץ לשני ברגל. מכל המקומות? למה ברגל? מאיפה שהוא נמצא, אגרוף אחד לביצים היה מקפל אותו. הבנתי שצריך שמישהו יישאר בחיים להגיד לנו מה קורה אז ניסיתי לירות לו בכתף אבל רק סרטתי אותו. ג'רוד ניסה לירות בו עם הרובה שלו אבל גם זה לא הצליח. סגרתי עליו את המרחק וניסיתי להיכנס למצב לתת לו ברך בבטן אבל הוא הסיט אותי. ג'רוד ירה בו עם הרובה, הפעם באמת (כמה שאפשר לקרוא למה שהוא עושה 'באמת'), והוא עף אחורה מהומם.

 

[Sabre Runner]

איך תקענו לעצמנו קוץ בתחת

ניסיתי לעודד אותו להתעורר אבל הוא לא הגיב. חיכיתי אולי הוא יתעורר מעצמו, בזמן שג'רוד בדק את שאר החדרים אבל, הוא נראה פצוע קשה מדי, לא ישרוד. בעטתי בדלת הקרובה מרוב תסכול. היא נפתחה אבל לא היה מאחוריה שום דבר מעניין. פתאום הרגשתי רעד ברצפה. הלכתי במהירות לחדר הנקי ושני אנשים קפצו עליי משום מקום. את האחד הצלחתי להדוף אבל השני הפיל אותי לרצפה. הוא ניסה ללפות אותי בכוח ואני נאבקתי בו. התגלגלתי ממנו ויריתי לו ברגל. ג'רוד השתמש עליו באלה שהרים, אחרי שטיפל בשני, והפעם הכל עבד כמו שצריך. קמתי, החזרתי את האקדח לנרתיק והלכתי לרתק את השני ששכב על הרצפה. מדהים כמה 'כוח' שכנוע יש מאחורי ריתוק קמ"ג בסיסי. הוא לא אמר הרבה אבל ציין שהם הגיעו מהבסיס, מהמעבדה. הוא לא הסכים להגיד יותר. ג'רוד בדיוק הושיט לי כרטיסים מגנטיים ומכשיר קשר שהוא מצא על התוקף הראשון. נתתי את מכשיר הקשר לאיש ואמרתי לו שיפתח לנו את הדרך למעבדה. הוא אמר להם שיפתחו את הדלת למעבדה ומיד הייתה לי ההרגשה שדפקו אותנו. העמדתי אותו מול הדלת במחשבה שכל מי שהולך לצאת מאותו חדר יצטרך לעבור דרכו. הוא הצליח להשתחרר לי אז בעטתי אותו ממני והוא נפל לתוך החדר, מקופל. שלפתי את האקדח והחזקתי אותו מולו. הוא אמר שבעוד 10 דקות יהיה פה מספיק צבא כדי להפחיד את גינגס חאן והציע לנו עסקה: שנשחרר אותו תמורת הכניסה למעבדה. לא הסכמתי לזה אז יצאתי החוצה, מגשים את התבור ומשגר רימונים, להתכונן למי שהולך להגיע. ג'רוד הוציא אותו החוצה עד שהספקתי להרכיב את המשגר. לא האמנתי שהוא באמת הולך לעשות עסקה עם המנוול הזה. בסוף הסכמתי בתנאי שהוא הולך ברגל ואומר לנו את הקוד כל עוד אני עדיין יכול להוריד אותו עם הרובה. הוא נתן לנו את השלט והקוד וברח. החלטתי שאין לנו זמן לרדוף אחריו וחזרנו לחדר הנקי. השלט שקיבלנו פתח דלת ברצפת החדר שהובילה לתוך מסדרון תת-קרקעי. אז ירדתי ראשון, מחפה לקרוב, כשפתאום יצא מישהו בחלוק מעבדה מהדלת מולנו. לפני שבכלל הספקתי להגיד משהו, ג'רוד ירה בו והפיל אותו לרצפה. והוא עוד מטיף לי שאני אלים יתר על המידה. הצצתי לתוך החדר הקדמי, בו היו המון מסכי אבטחה, וראיתי מישהו יוצא דרך פתח מילוט בצד החדר. לא חשבתי על זה יותר מדי כי על אחד המסכים היו מורין, לין ובלינג בלינג, הסיני המעצבן. הלכתי לשחרר אותם. לא רציתי לשחרר את בלינג אבל מורין התעקשה. לין אמרה שיש הרבה אנשים שמתאספים בחוץ אז מורין שאלה אותנו אם יש משהו לחסום את הדרך. אז סגרתי את הדלת הסודית עם השלט. בחדר האחרון הייתה נשקייה אז נפטרתי מהתבור, שהתחיל לעייף אותי, לטובת נשק יותר מוצק. כשחזרתי אל מורין בחדר עם המסכים, היא גילתה מסדרון שמוביל החוצה מעבר לפתח המילוט. כולנו יצאנו משם ועלינו על הרכב לשיווה לפני שיגלו אותנו. מורין אמרה לי שהיא סומכת על הפיראט המעצבן אז ניצלתי את ההזדמנות לסגור עניינים אחרונים עם אגרוף לבטן שלו. הוא דחף לי איזה מכשיר מוזר לפרצוף. לא הרגשתי שנשבר משהו אז רק הלכתי להחזיר ציוד, להתרחץ ולאכול. ויש לי עוד בקשה, המפקד. אם אתם יכולים לברר מי זה הלינג סאו הזה, מה הוא עשה, למה אני חייב לשמור עליו ואיזה תאונת ילדות מצערת הפכה אותו לכזה מעצבן, אשמח מאוד. זהו להפעם, אני הולך לפרוק קצת עצבים. --- סוף פלט R1-4096 ---

 

[Sabre Runner]

פריקת מתח

ליאור צחק קלות בסיום קריאתו והטה את המסך של המחשב. "יהודה," הוא קרא. הדלת נפתחה לאחר שנייה והפרצוף המזוקן הופיע בפתח. "כן?" "שלח את המכתב הזה גם למודיעין, שיבררו מה שהם יכולים." "כבר אצלם." ----- נתנאל קם מהמחשב וניגש לבמה בצד האחורי והלך אל אחוריה. הוא חיפש בין הכלים גיטרת בס וחיבר אותה אל המגברים. הוא התיישב על אחד הכיסאות והחל לפרוט בקצב קבוע.

“The more of you that I inspect The more of me I see reflect The more I try to read your lips The more the mask you wear rips And when I seek out your voice My ear are overcome with noise You show and tell with greatest ease Raving impossibilities Engaged in crime I grasp my throat Enraged my mind starts to smoke Enforce a mental overlord Angry Again, Angry Again, Angry Ow...”​

 

[DDN]

../images/Emo45.gif

 

[Nihau]

סאו, לינג סאו (גרסת דאבל או זירו)

לינג סאו שוטט לו ברחובות העיר בלילה מאזין לשאון הבלתי פוסק של העולם הטכנולוגי שסביבו. מורין עצבנה אותו קשות והוא החליט לחלוק את הרגש ולעצבן את כל שאר העולם בתמורה. הוא בחר בניין קרוב לצלחת שידורי רדיו גדולה וטובה ועשה את דרכו אל הגג שלה, להתיישב מול הצלחת ולשיר שירי זימה במאלאזית לכל האומה או לפחות לכל העיר המעצבנת הזו. אה, כן, ולעשות באלאגן לחברת המוניות שעוברת ליד איזה מישהו כבר איזה שעה ואף אחד לא מוכן לקחת את האיש המסכן. "תיקחו כבר את הלקוח הזה" הוא אמר להם ברדיו הפרטי שלהם בזלזול מוחלט ביכולות המקצועיות שלהם. דממה מלאת מבוכה השתררה בקשר שלהם לרגע. הוא התעלם מהם. לפתע הוא היה מוקף. מסוק האיר עליו מלמעלה, שני אנשים עוינים חסמו את הדרך למטה מהבניין שלו והוראות ניתכו עליו בסגנון הצבאי שהוא כל כך שונא. הוא לא סבל את המסוק החוצפן וכנקמה על הסנוור הלא מנומס הוא הרס למסוק את כל המכשירים האלקטרוניים בעודו רץ לעבר הגג הקרוב ביותר. אנשים צעקו אליו איומים והוא התעלם מהם, כלב נובח לא נושך. הוא קפץ מגג לגג ומעבר לחשיכה יצא עוד אדם חמוש! אין לזה סוף היום! האיש איים עליו עם הרובה ולינג סאו התעלם מדבריו ורץ הלאה מנסה להגיע לגג הבא כדי למצוא מוצא למטה ללא אויבים פתאומיים. המורין הזו חושבת את עצמה תרבותית ומערבית, נאורה ומתנשאת והנה היא מוכיחה שהיא גרועה לא פחות מהכנופיה הרעה ביותר בטוקיו רק עם רובים במקום גרזנים ובלי ציורי קעקע. אפילו באולטימאטום שלה של ה- 24 שעות היא לא עומדת. האויב מאחוריו ירה ולינג סאו עף קדימה, חור מדמם פעור מגבו אל חזהו. הוא שכב דומם על הגג וניצל את הדקות הספורות שעוד נותרו לפני שיתעלף כדי לקרוא לעזרה בו זמנית ברדיו של המשטרה, הרדיו של האמבולנסים וכלאחר יד גם מורין- אולי הם לא איתה בכל זאת. הוא נתן את המיקום המדויק שלו בקואורדינאטות ותיאור מקום, תיאור של הנזק ומספר האנשים שתקפו אותו ופרטי התקיפה- בצמצום ככל האפשר כי לא נותר לו הרבה זמן. דמו החם הצטנן על גבו והרטיב את חזהו ובטנו והזדחל לעבר לחיו... היורה צעד לעברו והוא ראה את הנעל שלו מטשטשת במהירות... המשטרה הוכיחה שוב עד כמה היא חלק מהמושחתות של המקום הזה- הם ענו לו שזה רדיו משטרתי ואם הוא לא ירד ממנו הם יקנסו אותו כי אין להם סבלנות לפושעי רדיו מטופשים- אדם מדמם למוות וזה מה שיש להם להגיד! האמבולנסים ענו כי זה קו קשר פרטי ובדיחות לא מתקבלות באהדה! והם נשבעו רשמית להציל חיי אדם! צבועים מזורגגים! מורין ענתה לו שאם הוא חושב שהניסיון הזה למשוך תשומת לב מזיז לה אז הוא טועה! זה היה הקש ששבר את גב הגמל ולינג סאו אמר לה את דעתו הנחרצת עליה ועל כל העולם המחורבן שלה ואישתו... ב11 שניות שנותרו לו לפני שהתעלף. לינג סאו התעורר בתנוחה מוזרה של 124 מעלות- שרוע ונשען על קיר רך וזרועותיו מתוחות לצדדים וקשורות וכך גם רגליו. לא נוח אבל לא נורא. הוא האזין לשקט שהופרע רק ע"י מכשירים שהמהמו ודברו לעצמם לידו. הוא עוד לא פתח את עיניו. הוא ניסה להעריך את מצבו. לא פצוע, לא עייף, רעב, לא צריך שירותים, שקט מידי, יש אור אבל לא מסנוור. הוא החליט לנסות לפתוח עיניים. חדר. ציוד רפואי סביבו וחלקים ממנו נעוצים בתוכו- מחטים וחוטים וצינורות. שקט. הרבה יותר מידי שקט. אין שום רדיו במקום הזה. באף תדר. גם לא תשדורת לוויינים. בעיה. הציוד היה מחובר אליו וצפצף מידי פעם. הוא יכל להרוס את המכשיר אבל זה לא ישחרר את האזיקים איתם הוא כבול ומי יודע איזה נזק המכשירים יעשו לו אם הוא יהרוס אותם. מישהו נכנס לחדר. ברגע שהדלת נפתחה נשמעו כמה תדרים, אף אחד מהם לא של שיווה. המישהו הנהן לעצמו בשביעות רצון ולינג סאו ביקש ממנו משהו לאכול. המישהו יצא ומישהו אחר בא והביא לו אוכל. המנייק לא שיחרר אותו כדי שיוכל לאכול בעצמו. לינג סאו לא ממש התאכזב, הוא לא באמת ציפה שזה יעבוד. כנקמה הוא ביקש עוד אוכל, פשוט כדי להשפיל את המנייק שוב בצורך להאכיל את לינג סאו כמו סולטאן עצלן במיוחד. המנייק לא רצה להגיד ללינג סאו מה התאריך אבל לפחות אמר לו מה השעה. וגם את זה לא ידע לעשות כראוי ונתן רק את השעות והדקות, בלי שניות. ולינג אפילו לא ביקש עשיריות שנייה. אידיוט. לאחר מכן הגיעה מישהי לא מאוד יפה שהתחילה לשאול אותו שאלות על שיווה. היא אמרה שהוא תקף להם את המסוק והוא היתמם לגבי העניין, אמר שהם צריכים להחליף טכנאי אם יש להם בעיות טכניות עם הציוד שלהם. היא אמרה שהיא יודעת שהוא עובד של שיווה והוא ענה לה את דעתו על שיווה בצורה ציורית וארוכה ומפורטת והבהיר לה ללא כל צל של ספק שהוא לא חלק מהארגון שיווה ורק לפני כמה ימים שיווה קנו אותו מהאו"ם והוא לא מוכן שהיא תקלל אותו ככה. ושאל אותה בנימוס טיפוסי (ללינג סאו) מה התאריך. היא לא הייתה מוכנה להגיד לו מה התאריך אז הוא אמר שהוא לא מוכן לדבר איתה. היא שאלה אותו מה שמו והוא שאל אותה חזרה מה שמה. היא אמרה ששמה "סקרלט" והוא ציין שכשם מזויף יש לה בחירה ממש רעה והוא אישית תמיד העדיף את השם "אמראנט" לצבע האדום. הזונה הקטנה והמכוערת התחילה להתעצבן וציינה שאם הוא לא מוכן לדבר יש אחרים שיוכלו לגרום לו לדבר. הוא התעלם ממנה. היא יצאה והוא אמר לה רגע לפני שסגרה את הדלת שהוא לא היה משלם עבורה יותר מ20 רופיי בלילה רע. אם נניח שהשעה שנתנו לו הייתה מדויקת אז כעבור 17 דקות ו26 שניות נכנסו לחדר שני אנשים בחלוקים לבנים עם שולחן מכוסה בבד שתחתיו היו כל מיני מכשירים מוסתרים. לינג תיאר לעצמו שהם לא רוצים שהוא ידע מה יש שם כדי שלא יהרוס להם עוד משהו. הם התחילו לתחקר אותו לגבי שמו אבל לא היה לו מצב רוח לענות להם אז אחד מהם הוכיח עד כמה העיר הזאת והיאקוזה הם אחים בנפש. האיש הקטן בעל החיוך המעצבן שלף סכין וחתך את לינג בפסים ארוכים וכמעט אמנותיים. לינג סאו כבר נחתך בעבר ואפילו ננשך ע"י כריש, זה לא היה כזה נורא... ואז הבן זונה המחייך טפטף לתוך החתכים משהו באמת לא נעים, חומצה או משהו... זה כן היה נורא. לינג סאו תיאר בפני הבן זונה במאלאזית טהורה ורהוטה בדיוק את מה שהוא חושב על הגניקולוגיה המשפחתית של כל הורי הוריו לאורך הדורות... המחייך הקטן לא הבין כלום, אחרת הוא לא היה ממשיך לחייך עם כזה בלבול תוהה בעיניים. העוזר של האידיוט הרצחני הגיש לו עוד כלי מוזר ממתחת לכיסוי הבד... לינג המשיך לקלל, האידיוט הסאדיסט התחיל ל*צונזר* ...כעבור שעה לינג התחיל לבכות... כעבור שעתיים נוספות הוא נשבר לגמרי וסיפר להם את כל מה שהם רצו לדעת, לא שזה היה הרבה, את השמות של העלוקות שלו, קצת על המבנה של שיווה, הרבה על מגוון הסרטים המלא שראה ומה חשב עליו. הוא לא סיפר להם דברים טריוויאליים כמו התדרים המוצפנים של שיווה כי הם היו עסוקים בלשמוע ממנו שוב ושוב איך המקום בנוי ומה הכוחות של האחרים ואיך הוא הסתבך עם האו"ם ושאר דברים שלא עינינו אותו מאוד אבל הוא סיפר אותם שוב ושוב ... זה מנע מעוד חתיכות שלו להיפרד מגופו... כעבור חמש שעות הוא סוף סוף איבד הכרה ולהקלתו לא חלם אפילו קצת. בפעם הבאה שהוא התעורר הוא הרגיש בסדר, לא כואב, לא נוח, אבל לא כואב. הסאדיסטים בחלוקים לבנים הביאו כל מיני מכשירים אלקטרוניים ועשו איתם צלילי רדיו. הוא ידע שהם רוצים לחקור אותו אז הוא לא שיתף פעולה. עשה דממת אלחוט בכל החדר וענה להם שהוא לא שומע שום דבר מהמכשירים. זה לא עצבן אותם כמו שהוא קיווה, ולמגינת ליבו זה אפילו לא תסכל אותם. הם היו די מאושרים מהעניין. לא משנה. הוא לא מוכן לשחק איתם יותר.

 

[Nihau]

המשך

כעבור כמה שעות לא חשובות ומשעממות הם הלכו והשאירו את המכשירים שלהם. הוא התעלם מהם, לא הרס אותם כי לא התחשק לו לבדוק איזה עוד רעיונות יצירתיים יש לסאדיסט הרצחני בשביל דייג זקן וכפות. שניים מהחארות הבריונים הכניסו את מורין ואיזו ילדה קטנה, כפותות באזיקים לחדר שלו. הוא לא קנה את זה. מורין כאן באזיקים- כן בטח. עכשיו היא בטח תנסה לשכנע אותו לבטוח בה ותעמיד פנים שהיא מהחבר'ה הטובים כמו שהם אומרים בסרטים האמריקאים. היא שאלה אותו האם הוא ער. לא אמרה כלום על כל הדם שעליו. כלבה. הוא הסתכל על הילדה הקטנה ובבוז תהומי ועוקצני שאל אותה אם עכשיו הם גם סוחרים בילדות קטנות. היא ציינה שהיא כאן כדי לשחרר אותו והוא ירק עליה בבוז ואמר לה שתשחרר קודם את עצמה. היא התעלמה ממנו בעצבים וניסתה להשתחרר. 19 דקות אחר כך היא עדיין ניסתה להשתחרר כאשר מי הופיע בדלת אם לא שני העלוקות שלו, כמובן. הם נראו כאילו הרביצו להם קצת, מה שעודד את לינג סאו קלות. העלוקה הקשוח יצר מספריי מתכת וחתך את האזיקים של מורין ושל הילדה הקטנה. מורין ניסתה להתחיל עם לינג משא ומתן על התנהגות טובה -לאחר כל מה שעבר עליו! בגללה! לינג סאו פשוט התעלם ממנה מה שכמובן רק עצבן אותה יותר. בסוף היא זנחה את העמדת הפנים. "או שאתה מתנהג יפה או שאני משאירה אותך כאן ככה!" לינג חכך בדעתו ל3 שניות וענה "טוב" היא כבר פתחה את הפה להתחיל להתווכח ובמקום זה יצא "מה?!" אז הוא ענה למפגרת "אמרתי טוב, את גם לא שומעת כמו שצריך?" היא הורתה לעלוקה הקשוח לשחרר אותו והאוטיסט עשה את זה בסופו של דבר. לינג סאו יצא החוצה וראה על הרצפה את אחד מהמענים שלו מעולף על הרצפה ועדיין לבוש בחלוק הלבן. בלי הרבה חוכמות הוא בעט בכל כוחו בפרצופו של האיש. מרגיש את האף נשבר ונמעך לתוך הגולגולת. זה אחד. את השני הוא עוד יתפוס יום אחד. kul calb be gee yumu. הוא התעלם מהמבטים של העלוקות, חזר לחדר בו עינו אותו והוציא משם מכשיר אחד - בערך בגודל טלוויזיה. הוא הניח את המכשיר על הרצפה והרס את כל שאר המכשירים בחדר. כאן מחוץ לחדר העינויים הוא חזר לשמוע את ההמולה הרגילה באוויר ובחדר השני הם מצאו את הטלוויזיות של מצלמות האבטחה בבניין וראו את המענה השני נותן הוראות לצבא קטן. לינג הציע למורין שיצור קשר עם שיווה ויזמין תגבורת- והוסיף בעוקצנות "אם הם לא יחשבו שגם זו סוג של בדיחה". היא נפלה לפח ונתנה לו את הסיסמא למערכת הקשר- מה שיגרום להם להתנהג יפה ולקחת אותו ברצינות! הוא הזמין תגבורת והוסיף הוראות פרטיות לגבי המענה השני - הוראות פרטיות כמו "shoot on sight". הם נתנו לו תשובות של אנשי צבא- "כן אדוני!" והוא שאל את עצמו כמה זמן יעבור לפני שמורין תחליף את הסיסמא והכיף יגמר. העלוקות סיפרו שהם נעלו את הדלת עם השלט האלקטרוני ולינג הציע להרוס את המנגנון האלקטרוני שמפעיל אותה כדי שהשלטים של האויבים לא יפעלו על הדלת גם כן. מורין אישרה שזה רעיון טוב ופיקדה על הבריחה מהפתח השני של המרתף בו הם עמדו. לינג לקח איתו את המכשיר שלו ולשאלת האחרים ענה "ביזה. שלי." הם סתמו. הוא עצר לרגע לפני שברח איתם, הרס את כל המכשירים, כל המחשבים, כל הציוד, כל השעונים, כל דבר אלקטרוני במקום - הרס אותו כל כך שעכשיו הכל הפך לסוגים שונים של משקולות נייר מכוערות. ואז הוא יצא החוצה. הוא שקל לברוח אבל בהתחשב במהירות בה הם תפסו אותו פעם קודמת והמאמצים שלהם להתעלל בו כעונש ואז עוד להעמיד פנים שהם באו להציל אותו!!!- הם חבורת צדקניים מאוסים והוא ישחק איתם כרגע במשחק שלהם עד שהוא ידע מספיק כדי לתכנן מוצא טוב יותר מסתם לברוח במקום זר ומוזר שבו החוקים לא הגיוניים (בגד-ים לדוגמא), המשטרה מושחתת והאנשים הפשוטים הם כבשים מטומטמות. לינג שתק ונסע איתם חזרה לשיווה. מחזיק את הביזה שלו ומתעלם מהאחרים. בחניון מורין שיחררה את העלוקות והאדיוט הקשוח החליט שזה הזמן לסגור חשבון עם לינג ובא להכניס לו אגרוף. לינג עדיין החזיק את המכשיר שלו אז הוא פשוט הטיח את המכשיר בפרצוף של העלוקה המטומטם. זה שבר לו את האף מה שגרם ללינג להרגיש סיפוק עז, אפילו בעודו מתנשף על הרצפה ומתאושש מהאגרוף שחטף לצלעות.

 

[Nihau]

המשך אחרון להפעם

מורין נכנסה ביניהם שוב ולקחה פיקוד על המצב, הכריחה את העלוקה הקשוח להפסיק עם זה והעיפה אותו לדרכו. לינג משך בכתפיו והרים את עצמו מהרצפה עם המכשיר שלו. מורין שחררה שוב את העלוקות והורתה ללינג ללכת אחריה. הוא עשה כדבריה, לא התחשק לו לגלות כמה כאב היא יכולה לסדר לו שוב אם הוא לא ישתף פעולה. מי נותן לזונות כוח בארגון צבאי??? הארץ הזאת מפגרת עוד יותר ממאלאזיה! מורין הובילה אותו לחדר מרווח ומרוהט כמו בית מלון, חסר אישיות ומלא נוחיות מרופדת אך ללא תחושת כל בית. היא התיישבה בכסא אחד והציעה לו לשבת בכסא שני. הם דברו. היא העמידה פנים שהיא לא יודעת מה עבר עליו והוא עמיד פנים איתה שהוא לא יודע שהכל זה המצאה מזוייפת אחת גדולה והיא כלבתא אמיתית. הוא אפילו העמיד פנים שהיא אישה מכובדת. היא התנצלה על ההתנהגות של העלוקות והבטיחה שהם לא יחזרו על זה שוב. הו התלונן על כך שבים כשמישהו צועק "מיידיי" לא צועקים עליו חזרה "תפסיק לשקר" אלא באים לעזור! תמיד! גם אם אתה שודד ים אתה תבוא לעזור והם יבואו לעזור. חוץ מהמשטרה החארות. אבל את זה הוא לא סיפר לה כי היא כבר יודעת את זה, המשטרה כאן לא פחות חארות. היא הסבירה לו על הגורילה שהפכה לאדם והתעקה להראות לו גופה מכוערת במעבדה. הוא לא התרגש, הוא כבר ראה גופות אחרי שבוע בים ואחרי שכרישים נגסו מהם. זה כלום חוץ מנסיון מטופש לזעזע אותו. הוא גם לא קנה את הסיפור שלה על זה שהגופה הזו היא הגורילה וגם אחרי שהסכים לעמיד פנים שהגופה הזו היא הגורילה הוא העלה תיאוריה הרבה יותר סבירה שזה מישהו עם מתת של כוח חזק מאוד ויכולת יצירת אשלייה של גורילה- שילוב שהיה נותן את אותו האפקט גם בלי השטויות שהיא ניסתה להאכיל אותו בהן על ניסויים בבני אדם וכל מיני שטויות. לא היה אכפת לו. הוא ירד עליה על זה שהכניסה ילדה קטנה (קצת יותר גדולה מהבת הקטנה שלו אבל גם את זה הוא לא סיפר למורין, היא לא צריכה לדעת!) למקום מסוכן עם פושעים רצחניים שמענים אנשים. היא סיפרה לו סיפור קורע לבבות (של נשים מבוגרות אנגליות אולי אבל לא של לינג סאו שגדל יופי ברחובות וחשב שזה גורל טוב יותר מלגדול ולהיות עוד כבשה מטומטמת בעיר המושחתת הזאת) והוא התעקש שהיא חסרת כל מצפון לקחת ילדה קטנה לתוך החרא המסוכן. היא עברה נושא וסיפרה לו על שיווה- איך שזה ארגון שמנסה לעזור לאנשים עם מתת מיוחדת וכל הבולשיט הזה. הוא אמר לה שהוא לא צריך עזרה, הוא חי טוב מאוד את החיים שלו בסירה שלו והוא ישמח אם הם יצאו לו מהחיים! היא ענתה שהחיים שלו כללו רשימה ארוכה של פשעים חמורים ביותר לפי האו"ם והוא הפטיר שגם הם חבורה של צדקנים מפגרים שחושבים שיש להם זכות להגיד לאחרים בצד השני של העולם איך לחיות כשהם יושבים במקומות הרכים שלהם ומפנקים את עצמם. היא הסבירה ששיווה זה בית ספר ושהוא ילמד כאן איך לא להרוס מכשירים כשהוא מתעטש, הוא ענה לה שאי אפשר לעצור עיטוש, הוא ניסה וזה לא עבד לו וחוץ מזה הוא לא ילד קטן והוא לא ישב בכיתה בבית ספר. היא ניסתה לשכנע אותו ששיווה זה ארגון מאילה בסרטים המצויירים- שנלחם בחברה הרעים ומציל אנשים- כן בטח. אולי אין עליו שום סימן מהעינויים אבל הדם על החולצה שלו לא בדיוק נעלם גם כן והזכרון לא ימחק מהסיוטים שבטח יהיו לו- והוא קיווה שהיא תסתום את הפה כבר. הוא ניסה להבין ממנה בכמה כסף שיווה קנו אותו מהאו"ם- לפעמים סוחרי עבדים משחררים אותך אם אתה יכול לקנות את עצמך מהם בכסף. היא דברה על "כספי ערבות" של כמה מליוני דולרים. הם המשיכו להתווכח ובסוף היא דברה לעיניין- היא דורשת שלוש שנים של עבדות בשיווה ושיתוף פעולה מלא ממנו ואז הוא יוכל לחזור לחיים שלו אם ירצה. ואז היא סיפרה את האפשרות השניה- הוא יכול לחזור לאו"ם ולבלות את ה250 שנה הבאות בכלא שלהם- ואם יש לו מתת מיוחדת להארכת חיים או משהו אז יש לו סיכוי אפילו לשרוד לראות אור יום שוב, אולי. הוא שקל את האפשרויות: שלוש שנים בארגון ששולח אותך נגד מפלצות ומסכן את חייך ומענה אותך כשאתה לא משתף פעולה או כל החיים בכלא- בלי דגים לאכול. הוא חשב שיש לו בערך עוד 20 או 30 שנה לחיות, הוא כבר לא צעיר כל כך. אבל הם עלולים למצוא מישהו שיחזיק אותו בחיים בכוח את כל ה250 שנה האלה פשוט כי הם חארות ובטח יחשבו שהם עושים את הדבר הנכון או משהו אידיוטי וצבוע אחר. עדיף לו כבר לשתף פעולה לשלוש שנים ולצאת מזה עם מקסימום ידע וכמה שרק יוכל להשיג מהם ביושר ובכל דרך אחרת כמובן... בהנחה שהוא ישרוד... הם סיכמו כמה כללים אחרונים- הוא לא ישן עם העלוקות באותו החדר, יהיה לו ערסל משלו, הם יחזירו לו את הדגל שלו, יתנו לו דגים לאכול, הוא ישתף איתם פעולה ולא יהרוס להם דברים ויעשה כל מה שכל אחד בארגון ידרוש ממנו- חוץ מהתלמידים. הוא שאל מה הקטע של ג'רוד שלא מדבר והיא הסבירה שאין לו מיתרי קול והוא לא יכול לדבר. לינג הציע שג'רוד ישרוק במורס ונתן דוגמא קטנה של תקתוקים אינטנסיביים. היא אמרה לו שזה משהו מיוחד ולא כל אחד יודע מורס. אז הוא אמר שג'רוד יודע אנגלית אז שילמד את המורס של האנגלית. היא שאלה אותו כמה שפות כאלה הוא יודע. הוא ענה שבפעם האחרונה שהוא ספר הוא הגיע ל300 בערך. הוא לא סיפר לה שהוא הפסיק לספור כי נמאס לו. היא הכריזה שזה יוצא מגדר הרגיל לחלוטין ושהיא יכולה לדבר 10 שפות ואפילו סיד- המנהל של שיווה- יודע רק 30 שפות. לינג סאו כמעט ריחם עליה. כמעט. הוא שאל אם יש להם בגדים אחרים כי נמאס לו ללבוש בגדים מגואלים בדמו שלו והיא סוף סוף התייחסה להכרזות שלו על עינויים קצת יותר ברצינות. הוא סיפר לה שוב על העינויים ואמר שזה מוזר שלא נשארו לו צלקות. היא פקפקה בסיפור שלו על קרבות הסכינים שהיה מעורב בהם ואמרה שבטח נשך אותו איזה כריש. הוא הראה לה את הצלקות הישרות על הידיים שלו כדוגמא לחיתוכי סכין והוריד את המכנסיים להראות לה את הצלקת המעגלית של שיני הכריש גבוה על הירך שלו. למראה גופו החשוף היא עשתה פרצוף חמוץ והוא חשב שהוא צדק והיא לא רק קרחון במיטה אלא גם בטח כל הזיונים שלה היא עושה בחושך. הוא התעלם מזה וסיפר לה איך הכריש ניסה לאכול אותו אז הוא הרביץ לו אגרוף באף וכשהכריש ניסה לברוח הוא דחף את היד שלו לזימים של הדג האידיוט ותלש אותו ובערך אכל את הכריש. שלא היה טעים כל כך. היא בקשה שלא יספר לה סיפורי דייג ושילך לישון. הוא הלך לחדר עם העלוקות, מצא להפתעתו בגדים שהיו נורמליים ובסגנון שהוא אוהב, מגבת וערסל. היא בטח יכולה לשמוע מחשבות אם היא סדרה את כל זה כל כך מהר. בעיה. בעיה אבל אין לו שום דבר כרגע שהוא יכול לעשות בנידון. אם הוא יהרוג אותה הם יתעללו בו שוב והם בטח ירפאו אותו הרבה פעמים לפני שהם יתנו לו למות. אם הם יתנו לו למות. הוא משך בכתפיו בסטואיות. גם יומה יגיע. כל זונה נדפקת מתישהו. זה בא עם הגדרת המקצוע. גם אם היא זונה עם כוח בארגון צבאי מזורגג. בנתיים הוא יהיה ילד טוב. הוא התקלח והתלבש, עלה על הערסל ונרדם. חש בנוח לכמה רגעים. עד שהסיוטים התחילו. הוא התעורר עשרות פעמים בלילה אבל לא העיר את העלוקות. מחר הוא כבר לא ישן בחדר איתם.

 

[DDN]

../images/Emo45.gif