כאן אני כבר לא מסכים איתך בכמה וכמה נקודות
1. להרוג אדם או לפצוע אותו, אפילו אם זה לא באשמתך, זו טראומה. חבר שלי פגע באישה שירדה לכביש באדום, מאחורי אוטובוס - כך שלא היה לו שום סיכוי לראות אותה בזמן (ועובדה שיצא זכאי במשפט). ובכל זאת סבל מסיוטים, פחד לנהוג וכן הלאה - וזה לפני שדיברנו על עלות היצוג במשפט, עלות שאותה אישה הרי לא תחזיר לו.
אז כשרוכב אופניים נהרג בגלל רשלנות שלו, זה לא "פוגע בעצמו בלבד".
מי שרשלנותו פוגעת בזולת יואשם בהריגה ברשלנות (או כל הגדרה חוקית אחרת), וזה לא משנה אם הרג הולך רגל, רוכב אופניים או נהג אחר.
גם הטענה שלך על אי הפנמת זכות האופניים לא יכולה לנבוע ממקרי המוות, ולכן לא קשורה לדיון ולכינוי "רוצחים" שהדבקת לנהגים. עובדה שיש תאונות גם מול מכוניות אחרות, כך שתאונות קורות גם עם מי שנהגים כן רואים בו משתמש לגיטימי בכביש. ואגב, למה בדיוק יש לאופניים זכות יתרה להשתמש בכביש על פני מכוניות?
ואם החלטת להגדיר רשלנות כ"אי הפנמת החוק" (שזה כולל את כל מקרי אי הציות לחוק, מכורח ההגדרה), הרי שכל רוכבי האופניים שאני מכיר אשמים ברשלנות...
בקיצור, לא "פרובוקציה קטנה" אלא דמגוגיה נפוצה, מתמשכת (לאו דווקא מצידך, באופן כללי) שמנסה להעביר את כל האחריות לנהגים - ולכן היא מסוכנת מאוד דווקא לרוכבים.