פיספסתי ת'רכבת ?
אמנם בסוף השרשור, אבל אני אתייחס לכולו. מהסוף : התפיסה הרב-תרבותית של ימינו היא תוצר לוואי של פוסט-מודרניזם. אבל יש לה שורשים מבוססים יותר בעבר, עם התפתחות אסכולת "היחסיות התרבותיות" במחקר האנתרופולוגי. מייסד האסכולה הזו, פרנץ בועז, היה יהודי. לא יהודי דתי, למיטב ידעתי, אבל יהודי לפי מוצאו. בעצם, "רבים וטובים" (ולא רק מחברי...
) הם\היו יהודים. עזוב רגע את מויש בצד. הזכרת את ישו. יהודי לכל דבר ועניין, יהודי מוצהר, שהתקומם נגד המערכת כשטובת היהודים והיהדות לנגד עיניו. long story short, הדמות הזאת, אמיתית או פיקטיבית, עשתה שפטים בעולם האלילי והפיצה בעולם את התפיסה המונותאיסטית (מה שאמור להיות, לדעתי, מעשה פוזיטיבי בעיני היהדות). היא הפיצה את מערכת הערכים הנשענת על עשרת הדיברות בחצי מהכדור. חיובי או שלילי, חייבים להודות שזה מרשים למדי. קח לדוגמא את קארל מרקס, עוד יהודי יקר, שיצא בבוטות נגד הדתות (ויש אף המאשימים אותו באנטישמיות) ופתח לעולם שער לדרך חלופית למערכת הערכים הקפיטליסטית שנראתה כאפשרות היחידה, הטבעית והמובנת מאליה. קח את ברוך שפינוזה, את נוסטרדמוס, את אלברט אינשטיין (או את חברו החשוב לא פחות, נילס בוהר), את זיגמונד פרויד, את אמיל דירקהיים, את ג'ון פון-ניומן, את בוב דילן, סימון וגרפונקל, לו ריד, סטנלי קובריק, הארי הודיני, סטיבן ספילברג, לודוויג ויטגנשטיין, פרנץ קפקא, וודי אלן, אלן גיזבורג, אין ראנד, בובי פישר, גארי קאספרוב, זמנהוף, האחים מארקס, האחים כהן, ג'ורג גרשווין, יאשה חפץ, אייזק אסימוב, אוליבר סטון, ג'רי סיינפלד... לא יודע מה אתך, אני מרגיש שאנחנו "בחברה טובה". הדמויות שכתבתי הן כולן מהזיכרון, אבל יש אתר חביב, www.yahoodi.com שיש בו פרוייקט איסוף שמות "היהודים המופרסמים". כמובן שזה מאוד יהודי גם לכפות זהות יהודית על כאלה שאינם מייחסים לה חשיבות...
חלק נכבד לדעתי, מהיהודים המפורסמים הללו היו בעלי השפעה שאי אפשר להפחית מחשיבותה\עוצמתה לגבי עיצוב החברה שאנו חיים בה כיום. בעיני, אם המטרה של העם היהודי היא להביא גאולה לעולם, אולי אפשר לומר שהשפעתם של יהודים חילוניים אלו על שאר האומות היתה גדולה יותר מהשפעתה של הדת היהודית במשך כל הדורות החל מהגלות. טוב, אולי אני מפריז... יהודים היו ידועים במשך מאות שנים כסוחרים טובים, למדנים ומשכילים. לא בכדי הם השתחלו לחצרות מכובדים - למרות שהיו מיעוט שבד"כ קיימו איתו יחסי "אהבה-שנאה". עם יותר מדי דגש על השנאה. העם היהודי סבל בדיוק ממה שאתה יוצא נגדו. אלא שכל עוד מדובר על תרבות שמחנכת את פרטיה לשמור על זהותם הבדלנית ולא לצאת לתרבות זרה, הדבר נסבל בעיני. כשמדובר על תרבות שאינה מקבלת את זכות הקיום של האחרות - אז נהיה הדבר בעייתי, ומאלמנט זה סבלו היהודים (אם כי מידת הצדק היא לציין כי גם היהודים, בתקופת הממלכה, לא בדיוק התייחסו לשכניהם השונים בהכנסת אורחים. אבל כנראה שזה טבע החיבור המכוער בין דת לשלטון). אני אישית איני אדם דתי, וגם עם הזהות היהודית שלי אני מנהל דיאלוג לא פשוט. כששאל אותי יהודי דתי בפעם האחרונה "במה אתה יהודי ?" זה מה שאני לו - אני יהודי בכך שאני שואל את עצמי במה אני יהודי. והתשובה, למיטב זכרוני, בהחלט סיפקה אותו. אני חושב שמערכת החינוך החילונית בהחלט עשתה לנו עוול בכך שעשתה ניסיון מכוון לנתק את הקשר שלנו עם המקורות התרבותיים שלנו. שגם אם איננו מקבלים אותם, יכלנו לפחות לנהל איתם את הדיאלוג הנדרש כדי להבין טוב יותר מי אנחנו, כיצד הגענו עד הלום, ומה חששו על כך ההורים של סבא וסבתא שלנו. במצב הנוכחי של היהדות - שהפכה לדת של "סייגים וגדרות" המוציאים את החשק לחיות לדעתי... אני מרגיש שהעלו אותי קצת על אוטוסטרדה שאין לה מחלפים וגם שוליים יש לה בקושי. כבודן של דתות ותרבויות אחרות מונח לא רק במקומן אלא גם במקומנו, ואין מזדהה לחלוטין עם ראיית הדברים כשטיח שהרבגוניות עושה את הדרו; אלא שמטאפורת השטיח משכיחה מאיתנו את העובדה שהדברים התפתחו בתהליך שלא היה מתוכנן מלכתחילה. שטיח לא עובר ולא עבר אבולוציה. בעוד כשבוע אני יוצא למסע קצר (שנה +) שמטרתו העיקרית היא לראות את התהליך המתמיד הזה של דיאלוג בין תרבויות ב-live, את תהליך האריגה הספונטנית של המרקם החברתי האנושי. המסע יקח אותי, אם ינשבו הרוחות הנכונות ולא יהיו יותר מדי פנצ'רים, מהולנד לסין, עם משיכה עזה לדרך המשי. ואני מתכוון לבקר בעיר אבותי בדרך; לא ירושלים, אלה זו שחיו בה לפני כן : בוכרה, שממנה ברחו - כי סבלו התנכלויות בגלל יהדותם. נכון לשנת 1870, טבעי היה הדבר בעיניהם לעלות לארץ ישראל ולהתיישב בעיר הקודש. זה חלק ממני. כל טוב.