סניף כפר סבא

Islington

New member
סניף כפר סבא

(דיון תוך תנועתי) יוצא לי לשמוע לא מעט ביקורת על הסניף שלי ועל דרך ההתנהלות שלו. למי שלא מכיר, סניף כפר סבא הוא סניף שקצת רחוק אידיולוגית מהמפלגה, מכיוון שהוא גוייס וחונך (על ידי המדריכים שלו כקבוצ"צ) בדרך שבא הובהר לו שהמפגלה והנוער לא הינו הך. לכן הסניף לא מרבה לבוא לאקטיביזם (למרות שברוב ההפגנות והפעילויות יש נוכחות מסאבית של הסניף. שלא לדבר על סמינרים). הקבוצ"צים שלנו כמעט ולא באים לאקטיביזם (להוציא שתיים) ולא לוקחים חלק בפעילות הפוליטית וואט-סו-אבר. אז כל מי שיש לו בעיה או טענה על הסניף, דבר עכשיו או לעד נצור לשונך.
 

hushhash

New member
זה נחמד איך שברגע האמת

לאף אחד אין אומץ לקום ולומר(אממ..לכתוב?) את מה שהוא באמת חושב. אז אני אתחיל. כפר סבא, אתם יודעים שאני אוהבת אתכם, אבל יש לי כמה הסתייגויות מההתנהלות שלכם כחלק מהנוער, לא רק מול הפן האקטיביסטי-פוליטי, אלא גם מול הפן הדיוני, למרות שזה דיון לפעם אחרת. קודם כל, שי, הרשה לי להסתייג ממשפט שכתבת- "מכיוון שהוא גוייס וחונך בדרך שבא הובהר לו שהמפגלה והנוער לא הינו הך". נכון, הובהר לנו היטב שאין הקבלה מוחלטת בין המפלגה לנוער, אבל גם הובהר לנו שאנחנו חלק מגוף פוליטי, אם נרצה בזה ואם לא, ואנחנו ממומנים לא על ידי "נוער מחשבה", אלא על ידי מפלגת מרצ, שהיא גוף פוליטי לכל דבר, ומובן שאין למפלגה אינטרס להחזיק ארגון נוער שאינו תומך בה. הרצון שלכם בגוף שיאפשר לכם להטיל ספק בהכול בלי אקטיביזם ובלי שיוך מפלגתי הוא נחמד, ואתם מוזמנים בהחלט לקום ולהקים גוף "אוטופי" שכזה, אבל אתם לא יכולים לבטל את השיוך המפלגתי שלכם נכון לעכשיו. וחוץ מזה, כפר סבא, הבעייה העקרית שלי היא לא הנטייה הימנית שלכם, אלא אנטייה האנטי-אקטיביסטית-עצלנית שלכם. יש אינספור פעילויות חברתיות א-פוליטיות שאנחנו יכולים לעשות, אבל אתם מתעקשים להטיל ספק באקטיביזם כקונספט. זה מה שתוכלו להוציא ממני כרגע. ולמתלוננים על הסניף היקר שלי: 1. אין לכם מה לעשות בנידון. אי אפשר להעיף חניכים מהתנועה, זה מתנשא ונוגד פלורליזם. אם מישהו מכם ינסה לגרום לחניך מהסניף שלי או מכל סניף אחר לעזוב את הנוער כי הוא אינו מסכים עם הקו הכללי של התנועה, אני אהיה הבאה לעזוב, כי אני לא אהיה חלק מתנועה שעושה דברים כאלו. 2. אין לכם זכות להתלונן לפני שחוויתם את התסכול שבשיחת עידוד אקטיביזם בסניף כפ"ס.
 

Islington

New member
רגע, ואנשים מהסניף עצמו יכולים לסלק

חניכים לא פרודוקטיבים? (כי אני מנסה לעשות את זה כבר שלוש שנים).
 

hushhash

New member
שי

(הייתי מוסיפה אמוטיקן כועס, אבל זה נושא רציני מידי) לא רק שאתה ממש לא מצחיק אותי, אתה גם יודע בדיוק מה דעתי על הנושא. שני האנשים המאוד ספציפים שאתה מדבר עליהם, הולכים להשאר בתנועה ובסניף כל עוד זה מה שהם רוצים, ונמאס לי מהטרור הרגשי שאתה מפעיל בנסיון להבריח אותם. אחת היא חברה שלי, אם תרצה בזה ואם לא, והשני הוא ילד מדהים שתורם לסניף כל כך הרבה,גם אם אתה לא רואה את זה. כבר פגעת בשניהם מספיק, די. ואני אשמח להמשיך איתך את הדיון הזה מחוץ לפורום, אתה מוזמן להתקשר אליי אם תרצה.
 

mysterious V

New member
את מאשימה אנשים על זה שהם לא

מאמינים באקטיביזם? מה לעשות שהם לא מאמינים בדרך הזאת.
 

hushhash

New member
אני לא מאשימה אף אחד

אני מביעה תסכול. חוץ מזה, יש אנשים ספציפים בסניף שכן מאמינים באקטיביזם, אבל כחלק מהטלת הספק האינסופית שלכם, הם לא מוכנים לגבש את זה כעמדה ולצאת לשטח. למרות זאת, הם ידברו על זה המון.
 
אין דבר כזה לא מאמין באקטיביזם

השאלה היא אם אתה רוצה לשנות משהו או לא רוצה. אם אתה רוצה לשנות אותו, אתה כבר תמצא את הדרך, או לפחות תמצא את הדרך לקדם אותו במעט. דיון "האם אקטיביזם עובד?" הוא מיותר, יש דברים מסוימים שמשיגים שינוי, ויש דברים מסוימים שלא משיגים. מי שרוצה להשיג שינוי באמת יידע לברור בין השניים.
 

Islington

New member
אנחנו עוברים עכישו מערך הפיכות

וככל הנראה, זה הדבר היחיד שמשיג שינוי ודאי.
 
מה תגיד על למשל

חבורה של נערים בגיל שלך שהצליחו להוביל לכך שלא יהיה יותר פיטום אווזים בישראל? או אמריקאי בן 40 שהצליח להוביל לכך שרבלון השקיעו הון בפיתוח חלופות לניסויים בבעלי-חיים בקומסטיקה, פיתוח שהוביל היום לכך שהרבה חברות קוסמטיקה יכולות להצהיר באמינות שאינן עורכות ניסויים בבעלי-חיים? או אולי על ועד שכונתי בדרום תל-אביב שהחליט להזדעק נגד סגירת ספריות ציבוריות בשכונה והוביל לכך שסגירת הספריות נמנעה? או אולי על חבורה של בנות-נוער שהחליטו להעלות למודעות את נושא החמרת הענישה עם עברייני מין, וכל פעם אחרי שתמונה של הפגנה שלהן הופיעה בעיתון הייתה גדילה מאסיבית בכמות הפניות למרכזי סיוע לנפגעי ונפגעות תקיפה מינית? ויש עוד ועוד דוגמאות למאבקים כאלו. ויש דוגמאות לעוד המון מאבקים גם שנכשלו. אבל מי שחשוב לו לשנות משהו ילמד מה מבדיל את המאבקים שמצליחים מהמאבקים שנכשלים ויילך וילחם בצורה הנכונה על מה שחשוב לו. מי שלא? הומ, אם הוא בנוער מרצ אז הוא ינהל דיונים על האם אקטיביזם עובד או לא עובד.
 
הרגשתי שאני חייבת להגיב....

ארוך מאוד!אבל מאוד אשמח אם תוכלו להשקיע דקה, חניכי כפ"ס וכולם! אני לא הולכת להיכנס לדיון האם אקטיביזם עובד כן או לא. ברמה האישית, ולא האידיאולוגית, אני יכולה לומר שמאוד עצוב לי על כל אדם שחיי את חיו בתחושה שהוא איננו שינה ולו רק דבר אחד. אני חייבת להרחיב ולהגיד שלפעמים אין אנו יודעים איזה שינוי אנחנו מביאים במעשים קטנים או באמירות קטנות. מבחינתי להתנגד או אפילו לא לתמוך ב"אקטיביזם" זה בעצם לשלול את אחד מהתהליכים וההתנהלויות הכי יפות ומבורכות שיש לנו בחיים. כחלק מנוער מרצ (שלמרות שטכנית אני לא חלק יותר, אך התחנכתי, גדלתי והתפתחתי תחת כותרת ומהות של התנועה), יש לנו נטיייה לשלול, לבקר ולהטיל ספק בכל דבר, אני חושבת שעלינו לשאול את עצמנו- מה זה משרת?את מי?ומתי? אם יורשה לי (וכנראה שיורשה לי
) להיות בוטה- מההכרות המעמיקה יחסית עם סניף כפ"ס ובכלל פעילי הנוער, אני רואה התנגדות מאוד נחרצת לנושאים מסוימים, לדוגמא אקטיביזם. למה דווקא להיטפל לזה? אני לא רואה אף אחד מנהל שיחות של שעות, ויכוחים אין סופיים, וחוסר יכולת מוחלטת להגיע להחלטה כלשהי בנושאים של הטלת ספק? חברות אמת? או אפילו מצב החצ'קון על האף אלי. מה יש במושג אקטיביזם שגורם לכל כל הרבה אנשים לפחוד?? להתנגד?? לא לקבל?? והגרוע מכל לא להחליט??? וכן השאלה היא למה דווקא זה? וזו באמת שאלה שאני חושבת שכל אחד, בין אם תומך או מתנגד צריך לשאול את עצמו. אולי בגלל שאיך אפשר לא "להטיל ספק" בגוף שלימד אותנו לעשות זאת? אולי זו חלק מהתבגרות, חלק ממרד נעורים במסגרת... ואולי לא. מה שלא יהיה זו בהחלט שאלה שלדעתי אנחנו צריכים לתת עליה את הדעת. וכאן מגיע קריאה רגשית שלי- אני הייתי חניכה, הרבה שנים, גם אני מרדתי בתנועה, בכן או לא הטלת ספק, בלהאמין ולא להאמין בלפעול ולא לפעול. אני זוכרת דיונים של שעות עם חניכים\רכזים\חברים ואפילו אנשים מחוץ למפלגה. כל אחד מחניכי התנועה ממציא את הגלגל שלו, אבל כולנו תחת אותה מכונית של נוער מרצ (ולפחות מבחינתי תודה ענקית על כך). באף רגע בתנועה הזו, בתור חניכה, לא הרגשתי שחינכו אותי לחוסר החלטה, ללהיות כמו רוב גדול אחר של הנוער בישראל- שלא מחליט, מתעלם, מדחיק ועובר הלאה. אחרי 3 שנים של הדרכה בתנועה אני מרגישה בהחלט חלק ממסורת של הדרכה שאומרת דברים מסויימים, ואם איפה שהוא טעיתי אני מבקשת שתתקנו אותי עכשיו... הטלת ספק היא לא פיתרון לחוסר החלטה או חוסר עמדה!!! בתור מדרכים, אנחנו נותנים את הכלי הנפלא הזה שלא נמצא בנתיים מחוץ לתנועה זו- את כלי ההטלת הספק, אנו סומכים עליכם ויודעים שעשינו ככל יכולתינו שאתם לא תיקחו דברים כמובן מאליו, תחקרו, תדפקו על השולחן ותגיעו להחלטה שלמה עם עצמכם, שאתם תהיו שלמים ושלא תפחדו לפתוח את הקלפים עוד הפעם במידת נצורך. אל תהפכו את הכלי הנפלאה הזה לתירוץ! לתירוץ של פחדים וחוסר מעש... התירוץ הזה הוא בעיקר מולכם.. מול עצמכם.. אם מספר מסויים של חניכי הנוער הולך בכיוון הזה אז חבל,הוא פיספס את המטרה ובעיקר עושה שימוש ציני ומוטעה בגישה חינוכית שאנחו יחד מפתחים כבר שנים. עד היום האנשים הכי נפלאים, אינטלגנטים וחושבים שיצא ל ילפגוש ולעבוד איתם במהלך חיי היו ממרצ, אנשים מודעים, משפיעים ולדעתי גם טובי לב. תוכונות כאלו לא הולכות ברגל... הם חלק מתהליך, מסגרת ובעיקר רצון של האנשים כאן למצוא את הטוב שבהם והעביר אותו הלאה. אנחנו עומדים בתקופה של בחירות, תקופה שהיא בעיני מדהימה ומפחידה כאחד. יהיה לי עצוב מאוד אם זו תהיה תקופה של חוסר החלטה, גימגום ופחד. זו עוד הזדמנות לחקור, לשאול שאלות ובעיקר לקבל החלטות. אני לא אחליטו כאן בשביל אף אחד מה זה נוער מרצ בשבילו (רבים וטובים לפני עדין מנסים לענות על אותה שאלה). אבל ממקומי הקטן אני אדרוש שתחליטו (וזו לא מילה גסה) מה זה נוער מרצ בשבילכם! ואחרי שתחליטו מה זה בשבילכם אולי לא יהיה לכם כל כך קשה לפעול בשבילו... (ואלי כן.. וגם זה בסדר...) מאחלת לכולכם לא לפחד מעצמכם, מההחלטות שתקבלו ובעיקר מההבנה המאוד גדולה (וכן המפחידה...) שאני הקטן יכול גם לשנות משהו... תנסו זה מרגיש נפלא!
אוהבת סתיו
 

mysterious V

New member
אני לא חושב שאנשים מתנגדים

לאקטיביזם מתוך עיקרון כלשהו של "אני רוצה להטיל ספק בהכל". חלק כנראה לא חושבים שאקטיביזם עובד, או לפחות חלקו, אבל הם לא יכולים להחליט איזה אקטיביזם כן יעבוד, ואיזה לא.
 
למעלה