והאמון של דמבלדור? וסיפור החרטה?
ואולי הכי חשוב, הנדר הכובל? מה איתם? אולי אין לנו הוכחות חותכות, אבל כל אלה בעיניי הם אישושים מאוד מאוד מאוד ברורים שלכל הפחות, לא הכל הוא כפי שהוא נראה בסיפור הזה. היו המון דברים שזעקו "מבין השורות" בכל הקטע של הרצח ועוד לפניו, לאורך כל הספר. למרות שברמה המילולית של ההתרחשויות באמת אפשר גם לדבוק בגרסא הניכרת לעין, שבה גם מאמינים, נכון לסוף הספר, הארי ועולם הקוסמים כולו: סנייפ עבד על דמבלדור כל הזמן הזה ועכשיו חשף את נאמנותו האמיתית. אבל את הרצח צריך להבין לאור מה שלמדנו על סנייפ בספר השישי, כהמשך לספרים הקודמים: האמון והערבות של דמבלדור לו, והסיבה להם שסופסוף גילינו אותה בספר השישי - סנייפ היה שבור מחרטה ועבר לצד של הטובים כשגילה שהוא סייע בלא יודעין להביא למותם של הפוטרים. דמבלדור האמין לו בלב שלם, וכמו שכבר חזרו כאן על מילותיה של הרמיוני (ומילותיהם של חברי המסדר ההמומים במרפאה לאחר מותו של דמבי) - אם אי אפשר לסמוך על דמבלדור, אי אפשר לסמוך על אף אחד. ואלה רמיזות שכבר חוזרות על עצמן לאורך כמה ספרים. כך שיהיה קצת מוזר אם הוא טעה אחרי הכל. למרות שכנגד זה, תמיד אפשר לטעון שהגרסא שסנייפ נותן לבלאטריקס ונרקיסה בפרק 2 היא הנכונה (החרטה היתה מזויפת, והוא ניצל את התזמון הנוח כדי להישאר מרגל), אבל הרי כבר ראינו שהוא סוכן כפול, ובשנה האחרונה חזר אל אוכלי המוות עם הסיפור הזה בדיוק. ואנחנו יודעים שבמהלך השנה הזו הוא הוכיח נאמנות ללא סייג גם למסדר עוף החול (כמו במקרה של העברת המסר לחברי המסדר כשהארי וחבריו יצאו למחלקת המסתורין. בלי זה, המבוגרים לא היו באים לעזרתם של הילדים בקרב, וסביר להניח שהכל היה אבוד), וסיפר לדמבלדור הרבה מעבר למה שהיה מצופה אם הוא היה מרגל (כמו במקרה של התוכנית של מאלפוי בספר השישי... לפחות, אנחנו מניחים שזה הוא שסיפר לדמבלדור את מה שדמבלדור ענה להארי כשזה האחרון בא אליו עם ההאשמות). כך שקשה לדעת אם הנאמנויות שלו שוכנות אצל איזשהו צד מבין השניים באופן בלעדי, אם כבר אז אצל שניהם. כל זה כשלעצמו צריך להיות עילה מספקת להניח לכל הפחות שיש כאן יותר מן הנראה לעין. והכי חשוב, ישנו הנדר הכובל. גם אם כל האינטריגות הנ"ל הן רק השערות, עדיין ישנו העניין של החובה של סנייפ לרצוח את דמבלדור אם מאלפוי נכשל, אחרת הוא (סנייפ) ימות. לצורך העניין זה לא משנה באיזה צד הוא: אם הוא רוצה להמשיך לחיות, הוא צריך לבצע את הרצח. נשאלת השאלה אם גם דמבלדור ידע על הנדר (אני לא חושב שקיבלנו הוכחה לכאן או לכאן; אני לא בטוח שנאמר אפילו שהארי סיפר לו על זה כחלק מהשיחה שהוא צותת לה בין סנייפ לדראקו. למיטב הבנתי, אנחנו אפילו יודעים שהארי פשוט שכח את פיסת המידע הזו. אחרת, הוא היה מבין בסוף הספר השישי שאולי יש כאן משהו מוזר (רון סיפר להארי מה זה נדר כובל, והארי היה יכול למצוא כך סיבה אחת למה סנייפ פעל כפי שפעל). אבל אם דמבלדור ידע על הנדר, אז על אחת כמה וכמה יש בסיס להבין את התחינה שלו בפני סנייפ כבקשה שיהרוג אותו. וזה לאו דווקא "תסיים את זה מהר" כמו שאמרת. אלא פשוט "הרוג אותי כדי שאתה תישאר בחיים". ולמה לדמבלדור היה חשוב שסנייפ יישאר בחיים? לעתיד פתרונים, כנראה. ולגבי זה שסנייפ לא יכול להיות "טוב" בעקבות הרצח, אף אחד לא אמר שהוא טלית שכולה תכלת. להיפך, אנחנו יודעים שהוא היה ונשאר הבנאדם האכזר, רע המזג והלא סימפטי שהכרנו תמיד. הוא איש כוחות האופל והיה אוכל מוות לפני שחזר בתשובה, האופי הבסיסי שלו נשאר אותו אופי, לזה אי אפשר להתכחש. אבל יש בסיס מאוד חזק להאמין שהוא טוב בעקבות כל הנימוקים הנ"ל. לדעתי בספר השביעי יהיה עימות בינו לבין הארי שיזכיר מהבחינה הזו את העימות של הארי וסיריוס פנים אל פנים בסוף ספר 3: הארי יתקיף בזעם צודק, ורק אז יבין שהוא לא רואה את התמונה המלאה, כשסנייפ יחשוף את נאמנותו האמיתית ואפילו יעזור להארי במשימותיו האחרונות. מה שמזכיר לי שלא הזכרתי בכלל את העימות האחרון של הארי וסנייפ לאחר הרצח של דמבלדור, בעת "מנוסת הנסיך". כבר שם אפשר היה למצוא רמיזות לגילוי מהסוג שתיארתי כרגע - סנייפ הזועם כשהארי קורא לו פחדן למשל. אה, ודמבלדור אכן אמר שהמוות הוא הרפתקה גדולה וגו', ועוד אמירות מהסוג הזה, לאורך השנים. הוא באמת לא פוחד מהמוות, או אולי נכון יותר לומר, לא רואה בו את הקץ הנורא של הכל, כפי שזה עבור וולדמורט. אז למה שהוא יתחנן שלא יהרגו אותו?