סמים חינם.. סמים..
אז נא לא לפרסם את ההודעה בעמוד הראשי אבל קרו בשבועיים האחרונים בחיי דברים נוראיים בתכלס.. אבל בפועל על מה שקרה אני לא יכולה להשפיע על ההווה קשה לי תחת האונס הפסיכיאטרי והסמים חינם שאני מקבלת..
אבל לעומת זאת ב"מאניותי" (תחת אבחנה של היפו-מאניה / שקרכלשהו) ותחת צו ההרחקה שיצא נגד בעלי.. (שאצלו האבחנה היא לא קיימת עדיין במיוחד וגם שקרכלשהו) הרווחה שהאבחנה שלהן היא (שרמוטותבנותשרמוטות) לקחו את הבת שלי (התינוקת) לבית הוריו. הורי של התת-מאובחן - והתת-בנאדם שאיים עליי ברצח מספיק ברצינות , ולא התחשק לי לקחת את הסיכון להיות חלק מאיזושהי סטטיסטיקה, מעבר לכל הסטטיסיטקות שאני ממלא גם ככה בלי לעשות שומדבר דרמטי הפעם.. כי בפעם האחרונה שהגעתי למקום שמקבלים בו סמים בחינם ניסיתי להתאבד - לא ניסיון פאתטי במיוחד, תכלס לא הייתי אמורה להיות פה ולחפר על זה..
אז מה קרה בכל זאת ששייך למקום הזה, ואת מי זה אמור לעניין בפורום יחסי שליטה?
אז קודם יחסי שליטה והעדרה ומשחקי שליטה היו לי עם אנשים משחר ילדותי, בין אם זה עם הורי, ובין אם בעתיד עם בעלי והמשפחה שלו...
כמעט אשפוז בכפייה.
כמעט שחרור בכפייה.
כי צרחתי עליהם מלוא הגרון, ועד היום יומיים אחר כך קשה לי לדבר והוא כואב
לא כואב יותר מהלב שהתפרק למילארד חלקים שהם כולם עשויים זכוכית מדממם.
"את לא רגועה"
"את לא משתפת פעולה"
"את צריכה את הסם X"
"בנוסף לסם Y"
ואחרי כל החרא הזה מצאתי את עצמי נאנסת ע"י אלמוני בסיטואציה מסובכת שמצאתי את עצמי מתפרקת לחתיכות קטנות רכות אריריוות והתפזרתי כולי כמו עלי כותרת של סביון ורציתי שוב להגיע לעננים, העננים אבל הפעם בלי כדורים...
למות. למות בלי מאמץ מצידי.
לחיות? עם מאמצים רבים מידי, מערכות הגוף פועלות, אפילו תחת הסמים. פועלות בצורה מעורפלת.
הכעס מאיים לפלח את נשמתי.
לחזור למחלקה אחרת כי האשפוז יום לא פעיל בשישי.
רק כדיי לקחת את מנת סמי הצהרים.
אני צריכה סמים? בכדיי להיות באיזון?
העולם הזה צריך סמים העולם. העולם דפוק. ונמאס לי מזה שהוא מזיין אותי. העולם הזה.
ובכל זאת, עם חלק מהעניין שיתפתי פעולה, סמים חינם ועוד בצהרים, סמים, סמי שינה.
קניתי ציוד למשחקי שליטה. אין לי מה להפסיד. גופתי מהלכת פה גם ככה. בין הבריות החולות.
מצאתי את עצמי מנסה. מנסה וקצת מתאכזבת.
לא 400 שקל. לא שעה. לא שליטה. שוב.
אבל מצאתי מנטורית טובה... לא יודעת אם אפילו מנטורית זו ההגדרה הנכונה.
גב' ליידי אמיתית, מנוסה מספר שנים. הכרתי אותה בבית המשוגעים.. הייתי שם חצי שנה ורק עכשיו שבאתי בריאה..
אני לא יודעת בעצם כמה זה כזה בריא להכנס עכשיו או בקרוב לBDSM וההוא שאיים לרצוח עושה תחנוני לחזור..
אבל נורמלי? מראית נורמלית?
לעולם לא תהיה כאן יותר בחיי.
ירדו המסכות.
יעלו מסיכות אחרות. וניצאיות.
אז כן, רבותיי וגבירותיי.. אחלו לי הצלחה... הדרך לגן עדן התחילה עכשיו..
בת 32, "נשואה"..
מחפשת תשובה עקרונית אבל לא מחפשת להיות בעלת תשובה דתית...
הייתי פה לפני כמה זמן הכל נעצר..
ובעצם? אולי זה מתאים לי בפנטזיה אבל היי.. הפנזטיה הזו חזקה ממני...
אז נא לא לפרסם את ההודעה בעמוד הראשי אבל קרו בשבועיים האחרונים בחיי דברים נוראיים בתכלס.. אבל בפועל על מה שקרה אני לא יכולה להשפיע על ההווה קשה לי תחת האונס הפסיכיאטרי והסמים חינם שאני מקבלת..
אבל לעומת זאת ב"מאניותי" (תחת אבחנה של היפו-מאניה / שקרכלשהו) ותחת צו ההרחקה שיצא נגד בעלי.. (שאצלו האבחנה היא לא קיימת עדיין במיוחד וגם שקרכלשהו) הרווחה שהאבחנה שלהן היא (שרמוטותבנותשרמוטות) לקחו את הבת שלי (התינוקת) לבית הוריו. הורי של התת-מאובחן - והתת-בנאדם שאיים עליי ברצח מספיק ברצינות , ולא התחשק לי לקחת את הסיכון להיות חלק מאיזושהי סטטיסטיקה, מעבר לכל הסטטיסיטקות שאני ממלא גם ככה בלי לעשות שומדבר דרמטי הפעם.. כי בפעם האחרונה שהגעתי למקום שמקבלים בו סמים בחינם ניסיתי להתאבד - לא ניסיון פאתטי במיוחד, תכלס לא הייתי אמורה להיות פה ולחפר על זה..
אז מה קרה בכל זאת ששייך למקום הזה, ואת מי זה אמור לעניין בפורום יחסי שליטה?
אז קודם יחסי שליטה והעדרה ומשחקי שליטה היו לי עם אנשים משחר ילדותי, בין אם זה עם הורי, ובין אם בעתיד עם בעלי והמשפחה שלו...
כמעט אשפוז בכפייה.
כמעט שחרור בכפייה.
כי צרחתי עליהם מלוא הגרון, ועד היום יומיים אחר כך קשה לי לדבר והוא כואב
לא כואב יותר מהלב שהתפרק למילארד חלקים שהם כולם עשויים זכוכית מדממם.
"את לא רגועה"
"את לא משתפת פעולה"
"את צריכה את הסם X"
"בנוסף לסם Y"
ואחרי כל החרא הזה מצאתי את עצמי נאנסת ע"י אלמוני בסיטואציה מסובכת שמצאתי את עצמי מתפרקת לחתיכות קטנות רכות אריריוות והתפזרתי כולי כמו עלי כותרת של סביון ורציתי שוב להגיע לעננים, העננים אבל הפעם בלי כדורים...
למות. למות בלי מאמץ מצידי.
לחיות? עם מאמצים רבים מידי, מערכות הגוף פועלות, אפילו תחת הסמים. פועלות בצורה מעורפלת.
הכעס מאיים לפלח את נשמתי.
לחזור למחלקה אחרת כי האשפוז יום לא פעיל בשישי.
רק כדיי לקחת את מנת סמי הצהרים.
אני צריכה סמים? בכדיי להיות באיזון?
העולם הזה צריך סמים העולם. העולם דפוק. ונמאס לי מזה שהוא מזיין אותי. העולם הזה.
ובכל זאת, עם חלק מהעניין שיתפתי פעולה, סמים חינם ועוד בצהרים, סמים, סמי שינה.
קניתי ציוד למשחקי שליטה. אין לי מה להפסיד. גופתי מהלכת פה גם ככה. בין הבריות החולות.
מצאתי את עצמי מנסה. מנסה וקצת מתאכזבת.
לא 400 שקל. לא שעה. לא שליטה. שוב.
אבל מצאתי מנטורית טובה... לא יודעת אם אפילו מנטורית זו ההגדרה הנכונה.
גב' ליידי אמיתית, מנוסה מספר שנים. הכרתי אותה בבית המשוגעים.. הייתי שם חצי שנה ורק עכשיו שבאתי בריאה..
אני לא יודעת בעצם כמה זה כזה בריא להכנס עכשיו או בקרוב לBDSM וההוא שאיים לרצוח עושה תחנוני לחזור..
אבל נורמלי? מראית נורמלית?
לעולם לא תהיה כאן יותר בחיי.
ירדו המסכות.
יעלו מסיכות אחרות. וניצאיות.
אז כן, רבותיי וגבירותיי.. אחלו לי הצלחה... הדרך לגן עדן התחילה עכשיו..
בת 32, "נשואה"..
מחפשת תשובה עקרונית אבל לא מחפשת להיות בעלת תשובה דתית...
הייתי פה לפני כמה זמן הכל נעצר..
ובעצם? אולי זה מתאים לי בפנטזיה אבל היי.. הפנזטיה הזו חזקה ממני...
