סלעים

[אופס...]

סלעים

לפעמים הרוח בוגדת בנו שהיינו סלעים נטועים נושאי ראשם אל האור. לפעמים אנחנו גולשים כסלעים נבגדי אדם תלושי שרשיהם מן האדמה הטובה - מבקשים לפרוש כנפיים לדאות מעל שקט טומן פח, והאור נותר בהיר ורחוק. לפעמים חיבוקנו מת או נישא מעלינו אל מקומות אחרים שהסלעים שם לא יודעים באמת לאהוב.

 

[אפרת.א]

האם באמת כך הוא - או שמא..?