התוספת שתופסת
כל זה, ועוד: בתשובה לשאלה שנשאלה לגבי תפקידו של הסלנג בשפה, אם הוא מפרה או מיותר או נשכח או כל דבר אחר, הרי התשובה היא שרובו מפרה: מילים חדשות נכנסות לשפה "בדלת האחורית" ואם הן מוצלחות הן נשארות בה - ראה מקרה ה"לפקסס", "להתעלק", "אהלן", "זין" ועוד רבים, טובים יותר וטובים פחות, שאולי אינכם אוהבים, אבל יש להם תפקיד חשוב בשפה. עם הזמן האקדמיה (לא אחל"ה) מאשרת את המילים שלא יכלה להן, וכך מתעשרת השפה גם באופן רשמי. לדעתי, אגב, שיטה זו טובה בהרבה מהשיטה של החדרת מילים באופן יזום לשפה ב"הנחית האקדמיה". למילים שבאות מלמטה יש סיכוי טוב בהרבה להישאר איתנו מאשר למילים שמונחתות מלמעלה. נכון שהרבה מן המילים שאנחנו כוללים בהגדרה הרחבה "סלנג" גם יישמטו מן השפה - אבל מילים גבוהות לא נשמטות? מישהו משתמש כיום ב"אנוכי"? או ב"אצטומכה"? שימו לב שהשנייה (אצטומכה) יכולה בהחלט להיכלל בהגדרת הסלנג, שכן היא שאולה משפה זרה ואינה תואמת את הדקדוק העברי כלל. אז נכון שמשוררים משתמשים בזה, אבל לא לכך התכוונתי. ברור שיש מילים שנשארות איתנו (לא במילון, אלא בשימוש) לפרק זמן ארוך ויש שלא, וזה תלוי הן בצרכים של החברה המתפתחת והן במידת נחשקותה של המילה, באטרקטיביות שלה לדוברים. הנטייה כיום היא להחליף את אוצר המילים שאנחנו משתמשים בו בתדירות גבוהה מאוד, וזה נובע מהתפתחותם של כלי התקשורת, שהופכים את כל ההתנהגויות הלשוניות שהכרנו על פיהן. אנשים קוראים פחות ושומעים יותר, כוחה של המילה הכתובה נחלש ושל המילה המדוברת מתחזק. וכל זה עוד בטרם אמרתי מילה על שפת האינטרנט, שמתפתחת בכיוונים אחרים לגמרי מאלו של השפה המדוברת או הכתובה-הרגילה. סיכום: 1. הסלנג הוא העשרה טבעית של השפה, שלא כמו החלטות האקדמיה, שהן העשרה מלאכותית שלה (גם אם נחוצה מאוד, לפעמים). 2. מילים שנכתבות (בספרות, בעיתונות) יישארו עימנו לטווח יותר ארוך מאלו שלא (כי הכתיבה מעצימה אותן ונותנת להן לגיטימציה גם אצל שכבות אוכלוסיה שלא היו מגיעות אליהן אלמלא כן) 3. מילים שמקבלות גושפנקא של האקדמיה ללשון העברית ונכנסות למילון יישארו יותר ממילים שאינן מקבלות גושפנקא כזאת (רק כי הן כתובות שם, לא משום סיבה אחרת).
