סליחה

[seaגל]

סליחה

איך מגיעים למקום הזה שקוראים לו סליחה מקום שמרפא את העבר מקום שמשקיט קולות שצרובים בתוך הראש אפשר באמת לסלוח על צלקות נפש שנעשו על ידי הורים ? אני תקועה במקום הזה בו הסליחה באה מהראש אני מבינה ולכן אני כביכול סולחת לכן יכולה להיות בקשר ולתפקד אבל עמוק בפנים מרגישה את זה עדיין בוער המקום של הכאב של הכעס.... איך סוללים את הדרך לסליחה ומחילה מהלב וסוגרים את העבר ומניחים לכאב?

 

[ה מוזה]

אש ותמרות עשן

אפשר להרפות מהכאב,הזעם,הכעס,האכזבה רק אחרי שפוסעים דרכם . מרגישים אותם לא חוסמים אותם או מייפים אותם או מאטאטים אותם כי הם רגשות "לא יפים " או כי אסור לנו בעצם לכעוס זה שאת סולחת מההבנה שבראש,לא יכבה את האש שבלב ואיזה מן קשר זה שהלב בוער ורק על פני השטח "הכל בסדר"? הכל מבעבע בפנים אבל כולם מחייכים זה לזה ? לא חושבת שיש דרך למחילה וסליחה מהלב שלא חולפת דרך סערה של אש,תמרות עשן להוציא הכל החוצה שהלבה הרותחת תזרום אח"כ מרגישים נקיים פנימית

 

[seaגל]

ממממ

כלומר סגירה על ידי פתיחה? עימוח חזיתי? זה מפחיד אותי רציתי לקוות שיש דרך בלי סערות ואש שתשאיר רק פצועים בשטח אלא שיש דרך כמו שקראתי לא פעם על סגירת מעגל פנימי ולאו דווקא מול האדם....או שזה רק בסיפורים? אני פוסעת כבר הרבה זמן בשביל של להרפות את הכאב הזעם והכעס ודמעות ומודה שמה שהיה שם היה רע אבל בכל זאת מולם אין לי את הכח . אוףףףף מתסכל

 

[ה מוזה]

תסתכלי

על הדרך של הילדים לסלוח הכי טבעי,הכי פשוט אמיתי אמוציונאלי הם חווים את הרגש את הכעס,ילד כועס [הוא לא רק אומר "אני כועס"] הוא פשוט מאפשר לעצמו את החופש להרגיש [עד שהמבוגרים באים ובונים לו תבניות ]

 

[אדלשה]

תגובה לאש ותמרות עשן.

אני חושבת שצריך לקבל את הרגשות הקשים האלו. וככל שנהיה קרובים לרגשות שלנו- נוכל פחות לכעוס, יותר להבין. גם הכעס אז יהיה אחר. זה יהיה כעס עם מודעות. אפשר ורצוי להוציא את הכעס הזה על ידי דברים יצירתיים. זה עדיף, כי כך אנחנו עושים עם הכעס משהו חיובי. יש לי כמה רעיונות: פלסטלינה, או חימר. כל דבר שאפשר להתעסק בו עם הידיים. זה מאוד משחרר. יש גם שק איגרוף שאפשר לקנות בחנות צעצועים. זה גם נחמד. וכמובן לצייר, לרקוד לצלילי המוזיקה בצורה חופשית ויחודית לנו. שיהיה בהצלחה. אדל מאמנת אישית מעסה מרפאה פיזית דרך אלמנטים מהאימון.

 

[אין ייאוש בעולם]

סליחה מגיעה מתוך הבנה

שכל מה שקורה לנו בחיים, קורה על מנת ללמד אותנו ולתקן אותנו. כתוב בעשרת הדיברות: "כבד את אביך ואת אימך למען יאריכון ימייך" כיבוד הורים משמעו לא רק כיבוד שעל פניו (שהוא חשוב לעין ערוך), אלא יותר בתפיסה הרוחנית של הדברים. ההורים שלנו נבחרים להיות הורינו לא בכדי. יש להם תפקיד בחיים שלנו על מנת לעצב את אישיותנו. ההורים שנבחרים עבורינו נבחרים מתוך מטרה, יש לכך סיבה. כשישנה הבנה פנימית שההורים שלנו נבחרו עבורינו על מנת שנעשה עבודה פנימית על כל הרגשות החוסמים את הטוב שבנו, אנו מבינים דברים בצורה אחרת. אנו מבינים שיש להם תפקיד חשוב להורים שלנו. והתיקון שלנו הוא קודם כל להבין את התפקיד הזה של ההורים בתהליך עיצוב אישיותנו. עם הזמן, וכמובן עבודה, לומדים להסתכל על ההורים מנקודת מבט חיצונית על מנת לבדוק מהלכים פנימיים שבתוכנו. הסליחה מגיעה כאשר אנו מצליחים לראות את ההורים מנקודת מבט רוחנית. הכבוד מגיע כאשר אנו לומדים להודות להורים על כך שבהתנהגויות מסויימות שלהם גורמים לנו להסתכל פנימה אל תוך עצמנו ולעשות עבודה. אם אני לא ברורה, אני אשמח להסביר עוד.

 

[ה מוזה]

לכל הורה יש להודות ?

כל הורה ראוי לכבוד רק בעצם הגדרתו "אם" או "אב" ? אותי לימדו,שבשביל כבוד צריך לעבוד. ואתה לא יכול לקבל כבוד אם אתה לא מעניק כבוד אז רק משום היותם אלו שהביאו ילד לעולם יש לסלוח להבין ולהודות על השיעורים הכואבים ? על צלקות ? על אלימות ? על נטישה ? .....

 

[אין ייאוש בעולם]

כנראה שלא הייתי ברורה ../images/Emo13.gif

אני אנסה להסביר שוב את עצמי. הודייה להורים אינה באה ממקום של דווקא גידול ראוי שלהם. ישנם הורים שהם הורים לא טובים בלשון המעטה. אבל הם נבחרו עבורינו. כשמצליחים להבין את העניין הזה של בחירת ההורים עבורינו בגלגול הזה, מבינים שיש לזה משמעות. זה לא אומר שהורה שגידל את ילדיו בצורה פושעת אינו זוכה לכעס או לניכור מילדיו. כעס וניכור הם חלק מין התהליך של מה שתארה מוזי בהודעה הראשונה שלה כל כך יפה כאשר הסבירה כיצד אפשר ללמוד לסלוח. סליחה אמיתית מגיעה לאחר שישנה הבנה שההורים שלנו נבחרו עבורינו על מנת לעשות עבודה בגלגול הזה. אפשר לכבד הורים ולהיות רחוקים מהם וגם להבין שלא ניתן להיות איתם בקשר נורמטיבי ובריא של הורה - ילד. זה עצוב ומצער כאשר ילד כועס על הוריו ומסיבות מוצדקות בהחלט, אבל הורים אנחנו לא בוחרים לעצמנו. אנחנו יכולים לבחור חברים ובני זוג וכו' הורים נבחרים עבורינו על מנת שנעשה עבודה עם עצמנו כאן. ההודיה היא לא: "תודה לכם אמא ואבא על שהייתם הורים נוראיים", אלא: "תודה לכם אמא ואבא על שנבחרתם עבורי לעשות את התיקון שלי בעולם הזה" אני יודעת שזה נשמע קשה ולא הגיוני, כי מדוע ילד צריך לסבול מהורים שחוטאים כלפיו? וזה נכון, זה באמת קשה. אבל כל אדם שנכנס לחיינו (במיוחד הורינו) ופוצע אותנו, מלמד אותנו שיעור. השיעורים הכי חזקים בחיים הם אלה שבאים דווקא מבני אדם שפוגעים בנו. כשאדם משלים את התהליך הזה של כעס וניכור כלפי הוריו, יחד עם תהליך ההשלמה שאלו הוריו וזה הנסיון הקשה שלו בחיים, גם אם יבחר לחיות הרחק מהם ולא בקשר איתם בכלל, הוא יעשה בנפשו סליחה איתם. ותתפלאי, אפילו יוקיר להם תודה על כך שהפך להיות אדם כזה או אחר בזכות הניסיון הקשה הזה שעמד בו בהצלחה.

 

[ה מוזה]

תרשי לי לחלוק איתך סברה אחרת

אם כבר הזכרת תיקון ועבודה עצמית ובחירה תיאוריה ששמעתי דווקא מרב באחת ההרצאות בהן החכמתי. וחייבת להודות שבפעם הראשונה ששמעתי את התיאוריה הזו משהו פנימי בי מייד התחבר אליה,נשביתי בקסמיה . תינוק [בסיכול אותיות ] = תיקון מכאן שבעצם התינוק הוא זה אשר נבחר עבור הוריו כי הוא התיקון[תינוק] שלהם בעולם הזה והוא בא ללמד אותם את השיעור הכי חזק שאי פעם ילמדו ואת התיקון שעליהם לעשות . זו אמורה להיות ההבנה של אם ואב ,של ההורים שהתינוק שנולד להם בא להעניק להם שיעור ואם הם ישכילו ללמוד אותו , יתקנו את התיקון שלהם . התינוק לא יכול לעשות את התיקון עבורם הוא גם לא אמור. לצערי רבים ההורים שאינם רואים זאת כך ולו היו רואים זאת כך אולי היינו זוכים לראות עולם טוב יותר,לפחות לתינוקות ולילדים. היינו רואים פחות אלימות,פחות התעללות,פחות ניכור,פחות חוסר כבוד של הורים כלפי תינוקם . לו רק היו מבינים שזו העבודה הכי חשובה שאי פעם תהיה להם עלי אדמה .

 

[אין ייאוש בעולם]

יישר כוח מוזי, יפה !

הורים צריכים לעשות תיקון גם עם ילדיהם. צודקת במיליון אחוז. אלא שלצערי לא כולם מבינים את המשמעות של החיים שלהם כאן בעולם הזה. לא כולם מבינים שהתיקון שלהם הוא להתקרב לטוב שבהם והרבה חוטאים בגידול ילדיהם. ומצד שני, אם אתייחס למה שכתבת, ישנם הורים לא מעטים שלא זכו בילדים טובים אף על פי שהיו הורים נהדרים, והם עושים את התיקון שלהם עם הילדים שלהם. את יודעת שלא חסרות דוגמאות גם לצד הזה. כך או אחרת, כל אדם בא לעולם הזה לעשות את התיקון שלו ולכל אחד יש את הניסיונות שלו שבאים עם הוריו, או עם ילדיו, או עם מה שמזמנים לו החיים.

 

[seaגל]

אני

מבינה כל מה שכתבת ומודעת לכך שתפקיד ההורים הוא להדריך אותנו אבל מדוע עליי להודות על התעללות.? אני מאמינה שיכולתי להיות אותו אדם כמו שאני היום אם היו מחבקים אותי אוהבים אותי מכבדים אותי ומקנים לי בטחון ואמונה באנשים ובחיים והיו חוסכים ממני הליכה בתוך כאב והשרדות יום יומית... אני בהחלט אומרת תודה על דברים שכן היו גם אם מעטים הם אבל לא יודעת אם יכולה לומר להם תודה שבזכותם אני אני היום אני רוצה לסלוח להם לסלוח לי לסלוח לעבר ולהניח לו....

 

[אין ייאוש בעולם]

לא לזה התכונתי חמדתי סיגל

את לא צריכה להודות על התעללות. מה פתאום? זכותך לכעוס ואת חייבת לכעוס. וזה נכון שאם הורייך היו מחבקים ואוהבים אותך ונותנים לך את הביטחון הדרוש לכל ילד, היה לך קל יותר עכשיו. אבל למרבה הצער, לא קיבלת את מה שדרוש, ואת צריכה לעשות עבודה קשה יותר. את צריכה ללמד את עצמך לאהוב את עצמך לבד. את צריכה ללמוד לחבק את עצמך לבד ולגלות את הכוח שלך לבד. וזה קשה, מאוד קשה. אבל את לא בחרת את הורייך. הם נבחרו עבורך. והם נבחרו עבורך על מנת שתעשי עבודה כאן ועכשיו. וזו עבודה קשה, אני יודעת. קשה מאוד להוריד מעלינו את כל הרגשות השליליים שהטביעו בנו ההורים בילדותינו. אבל אם את מודעת לכך שזו העבודה שלך עכשיו, שהחיים שלך יהיו טובים יותר אם תלמדי להתחבר אל הכוחות שיש בך, את תלמדי לסלוח להורייך כאשר תשלימי את התהליך ולקבל אותם כבני אדם שנבחרו עבורך עם האופי המסויים שלהם כדי שאת תעשי את העבודה שלך כאן. לכל אדם בעולם הזה יש את התיקון שלו. את הסבל שלו והייסורים שלו. אנחנו נמצאים כאן על מנת ללמוד להיות קרובים אל עצמנו, אל הטוב שבנו, וכל מי שנכנס לחיינו, הוא "כלי" להשתמש בו על מנת להתחבר אל הטוב שבנו.

 

[seaגל]

../images/Emo140.gif

עכשיו זה הרבה יותר ברור לי "את תלמדי לסלוח להורייך כאשר תשלימי את התהליך ולקבל אותם כבני אדם שנבחרו עבורך עם האופי המסויים שלהם כדי שאת תעשי את העבודה שלך כאן".. כנראה שאני עדיין בתהליך ולכן קשה לי להגיע למקום של הסליחה.. תודה...

 

[אין ייאוש בעולם]

סיגל, עוד משהו חשוב

קבלי את עצמך במקום שאת נמצאת בו כרגע. אל תאשימי את עצמך שאת אינך מסוגלת לסלוח עכשיו,וגם אל תילחמי בכעס שאת מרגישה עכשיו. חשוב שתתבונני בכל מה שאת מרגישה ושתהיי מודעת לרגשות שלך ותתני להם לגיטימיציה ומקום. כל מה שאת מרגישה עכשיו זה בסדר. ואיזו מתוקה שאת

מזמן כבר רציתי להגיד לך

 

[seaגל]

יו

גרמת לי להסמיק חחח האמת שקשה לי עם הכעס הזה אני מרגישה שהוא לא פעם שורף אותי מבפנים אני מותשת ממנו רוצה להניח אותו בצד וכמה שאני מודעת ומשחררת זה כאילו לא נגמר.... אני נמצאת היום במקום די טוב שאני די אוהבת אבל מרגישה שיש עוד מעגל אחד לסגור וזה המעגל מול הוריי והעבר הכאוב שלנו יחד.... פחחח זהו עד כאן ההשתפכות ושוב תודה על ההסבר והמחמאה....

 

[אין ייאוש בעולם]

כעס הוא באמת רגש ששורף בפנים

אבל כדי להפסיק לכעוס, צריך קודם לכעוס

כאשר מדחיקים את הכעס, הוא לא נעלם, הוא יוצר עוד עומס ולמעשה מייצר עוד כעס. כאשר אנחנו מרשים לעצמנו לכעוס אנחנו נותנים לילד שבנו לבוא לידי ביטוי, ואם אנחנו מפרגנים לעצמנו לכעוס, אנחנו גם יודעים לקבל את הילד הקטן שבנו שכועס. ככל שנלמד יותר לקבל את הילד שבנו עם כל הרגשות שלו, נדע עם הזמן להתבונן בילד הזה מנקודת מבט בוגרת יותר, וזה לוקח זמן והרבה עבודה. אל תנסי להניח את הכעס בצד, כי את שוב עושה לעצמך מה שהורייך עשו לך. את לא נותנת לגיטימציה לילדה שבך לבוא לידי ביטוי. ואותה ילדה שנפגעה בילדות מהוריה, נפגעת עכשיו מעצמה. אז תכעסי עד שכבר לא תכעסי. ויותר חשוב, תני לעצמך את הזמן הדרוש (כמה זמן שייקח) להתמודד ולהתעמת עם הורייך ועם העבר הכואב (עם הזמן שיעבור, אולי גם תגלי שאין לך צורך בכך בכלל, כי משהו בך נרפא). ולאן את ממהרת? יש לך את כל הזמן שבעולם לאהוב את עצמך.

 

[ה מוזה]

מילים חכמות יש ל אי"ב ../images/Emo13.gif

סיגלי תקראי המון פעמים את התגובה הזו כי היא ....הדרך "אבל כדי להפסיק לכעוס, צריך קודם לכעוס" תכעעעעעעעעסי ,כככהההההה עם כל הנשמה מותר לך,את יודעת ?

 

[seaגל]

../images/Emo13.gif

מילים חכמות ולב רחב ואני בחברה טובה רק שהאמת אני מפחדת לכעוס ומפחדת כשכועסים עליי... נשמע מוזר אבל זה ככה.

 

[אדלשה]

תגובה ל-סליחה מגיעה מתוך הבנה.

מסכימה איתך לגמרי! ידיעה כזאת מגיעה מתוך חוזק פנימי. הלואי ועוד אנשים היו חושבים כמוך, זה היה יכול לעזור לכולנו. אני מאחלת לכולם שלוות נפש אמיתית. בהצלחה בחיים אדל מאמנת אישית מעסה מרפאה פיזית דרך אלמנטים מהאימון.