מבקשת סליחה מעצמי. על הכישורים המיוחדים שלי כל פעם להרוס דבר טוב שנופל לי בין הידיים. על חוסר היכולת שלי לשמור על האהבה בחיים. על הטעויות שאני חוזרת עליהן שוב שוב. וגם ממנו - אם פגעתי, אם הכאבתי, אם פצעתי. סליחה.
ואין מי שמכיר אותך כמו אתה עצמך. ומה שאני חושבת על עצמי הם עובדה מוגמרת - החיים לימדו והוכיחו. אבל אני מקבלת את הצעתך. הוספתי לרשימה. אבל דבר ידוע הוא שאדם לא יכול לסלוח לעצמו. זאת אחרים צריכים לעשות.
לדעתי הסליחה העצמית === שווה לקבלה העצמית שלנו, אם נדע נקבל את עצמנו כאנושיים , ובעלי פגמים ומגרעות שהתפתחו במהלך חיינו מכל סיבה שהיא , ומול כל זאת אנו בני אדם שיש בנו דברים טובים, אז נדע למחול לעצמנו אם נרגיש שטעינו, ולמה שלא נרצה לסלוח לעצמנו? והכל מאהבה
מה שאני חושבת על עצמי,לעולם אינו עובדה מוגמרת,רק אם אני רוצה בכך. תמיד ניתן לשנות את מה שאנחנו חושבים על עצמנו. נכון זה לא קל,לא פשוט אבל שווה את המאמץ. ואוי לו לאותו אדם שאינו יכול לסלוח לעצמו, זה הוא הבסיס לקבלה עצמית ולשלמות עם עצמך.
החיים יזמנו לך תמיד את השיעור שאת זקוקה לו. ואם לא תלמדי, החיים יזמנו לך את השיעור שוב. עד שתלמדי. תמיד נשארת לך הבחירה מה ללמוד ומתי ללמוד, מכל שיעור שהחיים מזמנים לך. שלך, האלי.
קיבלתי את עצמי. זה כן. וזה מה שיש. וגם את זה קיבלתי. רק לפעמים הייתי רוצה שיבוא האחת/האחד (או הרבים) שיסיטו מהמבלול הקבוע. שישברו את הדפוס. אבל קיבלתי את עצמי. זה כן.