סליחה

  • פותח הנושא kwil
  • פורסם בתאריך

kwil

New member
סליחה

הגיע הרגע (אני חושב) לסלוח, לכל אותם אנשים שפגעו, הזיקו, הרסו והם לא רחוקים. זה משפחה קרובה, הכי קרובה ובראשם אבא שלי, אבל אני לא יודע מזה לסלוח, אני היום בן 27 ועשיתי תהליך מאוד יסודי לתקן את העבר והנזקים שהותיר בי עד היום, וגם בטיפולים פסיכולוגיים, אבל הגיע הרגע שאני מחויב לו בשבילי ואך ורק בשבילי, כי אני יודע ששמירת כעסים וטינה תוקעת אותי ולא מאפשרת להתקדם ולהבריא באמת. אבל איך?? כל הילדות הכי מוקדמת שלי כגיל 3 ו-4 ויותר, היוו עבורי טרגדיה אחת גדולה, המיטה שלי היתה בחדר של ההורים אולי עד גיל 11 ובמיוחד בגיל 4 הכל זה היה פוגרומים, צעקות, צרחות באמצע הלילה, שבירות, מריבות, קללות, שכנים באים, משטרה באה, פחד, בעתה, בהלה, בכי, ספגתי הכל בגיל הקריטי ביותר שיכול להיות, שני האחים האחרים היו גדולים ממני בשש ועשר שנים ובחדרים אחרים, כך שהנזק אצלי הוא הרחב והטראומטי ביותר. אני יודע שהוא אחראי לזה שיש לי הפרעת קשב וריכוז (באבחון שעשיתי אין ADHD אלא זה על רקע רגשי) לזה שיש בי משיכה לבנים לזה שהתפתחו בי חרדות שכתוצאה מהן גם השפעה כפייתית. בעיות בתקשורת, ביטחון עצמי והערכה עצמית הרוסים, בעיות חברתיות, דחיינות, חוסר שקט נפשי, טראומות ופוביות. איך אני אמור לסלוח לו על כל זה? הרי זה לא היה ומת, חלק רחב מזה זה נזק עד עצם היום הזה, איך? אני בנתק איתו 7 שנים ואני מתכוון להגיד לו את כל מה שאני חושב עליו ועל כמה נזק הוא עולל בפוגרומים התכופים שייצר, מבלי שהוא הבין זאת עד היום. הייתי בטיפול תרופתי ואני לא רוצה לחזור לזה כי העבודה העצמית שעשיתי תרמה עשרת מונים מכך וגם מהטיפול הפסיכולוגי התנהגותי קוגניטיבי, אז אלא במקומם. כאמור אני רוצה בסליחה ובשחרור הכעס כלפיו בכל מאודי, השאלה שלי היא מזה לסלוח לו? איך לסלוח אחרי כל אלה? תודה רבה.
 

גרא.

New member
kwil,תחושת הצורך לסלוח לאדם יחיד או כמה שגרמו

לך עוול מתמשך,במשך שנות חייך,מילדותך,ועד בכלל במהלך חייך,היא תחושה סוביקטיבית לחלוטין, כלומר כזו הנובעת מפנימיותך,יתכן עקב התצטברות מחשבות,לחצים או רגשות שליליים או חיוביים,או כיהודי,כמחוייבות במסורת לבקש סליחה לפני יום הכיפורים.אבל בכל מקרה,אינה יכולה לא לבוא מברוץ,לא להיות כתוצאה מלחץ חיצוני,לא יכולה לבוא מכפייה.וככזאת,סליחה אינה יכולה להעשות אם לא קיימת באיזה שהוא מקום בגרות ונכונות נפשית להתמודד עם זה,לעשות את זה ולשלם את המחירים הנפשיים שהיא מחייבת.אתה מתלבט בדילמה אם לסלוח לאביך,שפגע בך בכל הצורות האפשריות.ואני שואל,מה גרם או גורם לך להתלבט בשאלה הזו? הם זה נובע ממך? או שהנושא הזה עלה בטיפול פסיכולוגי שאתה אולי עובר עכשיו? לרצון לסלוח,יש במעט תמיד איזה שהיא סיבה נפשית,אולי ענינית,אולי זה וגם זה.וזה חשוב,כי אם תוכל לזהות ולמקד את הסבה לעיסוק שלך בנושא הסליחה,אולי תוכל טוב יותר להגיע לתובנה,.מדוע זה כל כך חשוב לך.
 

kwil

New member
אין כאן כפיה, אני רוצה לעשות את זה בשבילי..

ואך ורק בשבילי, אני חי יותר מדי בעבר, וכמעט בכלל לא את ההווה, אני חושב שזה תוקע אותי וגוזל ממני לא מעט אנרגיה, לכן אני רוצה לסלוח ולשחרר. גם כשמחקתי אותו מהחיים שלי ואני כבר לא רואה אותו, הוא עדיין נמצא שם אצלי ואני חושב שהגיע הזמן לשחרר. רק שלאור מה שכתבתי מעלה, אני לא יודע מה עושים? ואיך עושים?
 
במקרה שתיארת של זכרונות טראומתיים

מהעבר שממשיכים להשפיע גם בהווה אני ממליצה מאד על שיטות טיפול יעודיות לעיבוד זכרונות טראומתיים, ובפרט על טיפול ב- EMDR. לא מספיק להיות מודע לאיך מה שעברת בגיל צעיר משפיע עליך, ופעמים רבות לא מספיק עבור איכות חיים רק לנסות להתמודד עם זה כשההשפעה שוב מתרחשת, אפשר לשנות את מידת ההשפעה מלכתחילה באמצעות עיבוד אותם זכרונות בטיפול EMDR.
 
לא פשוט ללמוד לסלוח

לאנשים שהזיקו לך ועשו לך רע אחד הדברים הראשונים שלומדים בתהליך הסליחה הוא שזה שאתה סולח, לא אומר שמה שעשו לך זה בסדר, זה לא בסדר! אבל אתה לומד לשחרר את זה. לסלוח זה לשחרר את הדבר. לא להחזיק בו עוד. להגיד שהיה, היה לא בסדר ונגמר. עכשיו אתה חפשי להמשיך את חייך ולעשות את הבחירות שלך בעצמך בלי הטרור.
 

friedgreen

New member
אבל מה עושים כשסולחים, והפגיעות חוזרות?

מה אם השנאה שלנו היא מנגנון הגנה, מנגנון הגנה הרסני? מה יותר הרסני, השנאה או האנשים שמפניה היא מגוננת? ואם הוא יסלח לאבא שלו, ויחזור איתו לקשר, וכל הסיוטים של הילדות יחזרו על עצמם בצורות אחרות? אז בשביל מה לסלוח? אני יודע שזה נשמע ציני או רטורי אבל אני באמת באמת שואל.
 
סולחים

בשביל להיות יכולים לזוז הלאה בחיים בלי להיתקע בלופים של "למה עשו לי את זה, זה לא מגיע לי" וכו' סולחים לא בשביל לחזור לאנשהו, סולחים בשביל להיות יכולים לזוז משם.
 

friedgreen

New member
-

זה בדיוק הלופ - התזוזה כמו שכתבתי פה בהודעה אחרת אין שום טעם "לעבור הלאה", כמו למשל לעזוב בן זוג תוך סליחה וקבלה והשלמה עם מה שהיה ועם מי שהוא - כשהבנזוג הבא יהיה אותה גברת בשינוי אדרת. אני למדתי שאנחנו מקבלים בחיים את מה שאנחנו "מזמינים" לעצמנו, גם אם באופן לא מודע. אנשים לא מגיעים אלינו במקרה סתם כך, אנחנו מתחברים עם סוגים מסויימים של אנשים ואנשים מסוגים מסויימים מתחברים אלינו, בדרכים מאוד מסויימות. ואז כל הדברים שהתגברנו עליהם - וחשבנו שעברנו מהם הלאה - הם עדיין שם, מעין מראה של עצמנו - מעצמי אי אפשר להמשיך הלאה, ואם אפשר, אני פשוט לא מבין איך.
 
למעלה