סליחה
הגיע הרגע (אני חושב) לסלוח, לכל אותם אנשים שפגעו, הזיקו, הרסו והם לא רחוקים. זה משפחה קרובה, הכי קרובה ובראשם אבא שלי, אבל אני לא יודע מזה לסלוח, אני היום בן 27 ועשיתי תהליך מאוד יסודי לתקן את העבר והנזקים שהותיר בי עד היום, וגם בטיפולים פסיכולוגיים, אבל הגיע הרגע שאני מחויב לו בשבילי ואך ורק בשבילי, כי אני יודע ששמירת כעסים וטינה תוקעת אותי ולא מאפשרת להתקדם ולהבריא באמת. אבל איך?? כל הילדות הכי מוקדמת שלי כגיל 3 ו-4 ויותר, היוו עבורי טרגדיה אחת גדולה, המיטה שלי היתה בחדר של ההורים אולי עד גיל 11 ובמיוחד בגיל 4 הכל זה היה פוגרומים, צעקות, צרחות באמצע הלילה, שבירות, מריבות, קללות, שכנים באים, משטרה באה, פחד, בעתה, בהלה, בכי, ספגתי הכל בגיל הקריטי ביותר שיכול להיות, שני האחים האחרים היו גדולים ממני בשש ועשר שנים ובחדרים אחרים, כך שהנזק אצלי הוא הרחב והטראומטי ביותר. אני יודע שהוא אחראי לזה שיש לי הפרעת קשב וריכוז (באבחון שעשיתי אין ADHD אלא זה על רקע רגשי) לזה שיש בי משיכה לבנים לזה שהתפתחו בי חרדות שכתוצאה מהן גם השפעה כפייתית. בעיות בתקשורת, ביטחון עצמי והערכה עצמית הרוסים, בעיות חברתיות, דחיינות, חוסר שקט נפשי, טראומות ופוביות. איך אני אמור לסלוח לו על כל זה? הרי זה לא היה ומת, חלק רחב מזה זה נזק עד עצם היום הזה, איך? אני בנתק איתו 7 שנים ואני מתכוון להגיד לו את כל מה שאני חושב עליו ועל כמה נזק הוא עולל בפוגרומים התכופים שייצר, מבלי שהוא הבין זאת עד היום. הייתי בטיפול תרופתי ואני לא רוצה לחזור לזה כי העבודה העצמית שעשיתי תרמה עשרת מונים מכך וגם מהטיפול הפסיכולוגי התנהגותי קוגניטיבי, אז אלא במקומם. כאמור אני רוצה בסליחה ובשחרור הכעס כלפיו בכל מאודי, השאלה שלי היא מזה לסלוח לו? איך לסלוח אחרי כל אלה? תודה רבה.
הגיע הרגע (אני חושב) לסלוח, לכל אותם אנשים שפגעו, הזיקו, הרסו והם לא רחוקים. זה משפחה קרובה, הכי קרובה ובראשם אבא שלי, אבל אני לא יודע מזה לסלוח, אני היום בן 27 ועשיתי תהליך מאוד יסודי לתקן את העבר והנזקים שהותיר בי עד היום, וגם בטיפולים פסיכולוגיים, אבל הגיע הרגע שאני מחויב לו בשבילי ואך ורק בשבילי, כי אני יודע ששמירת כעסים וטינה תוקעת אותי ולא מאפשרת להתקדם ולהבריא באמת. אבל איך?? כל הילדות הכי מוקדמת שלי כגיל 3 ו-4 ויותר, היוו עבורי טרגדיה אחת גדולה, המיטה שלי היתה בחדר של ההורים אולי עד גיל 11 ובמיוחד בגיל 4 הכל זה היה פוגרומים, צעקות, צרחות באמצע הלילה, שבירות, מריבות, קללות, שכנים באים, משטרה באה, פחד, בעתה, בהלה, בכי, ספגתי הכל בגיל הקריטי ביותר שיכול להיות, שני האחים האחרים היו גדולים ממני בשש ועשר שנים ובחדרים אחרים, כך שהנזק אצלי הוא הרחב והטראומטי ביותר. אני יודע שהוא אחראי לזה שיש לי הפרעת קשב וריכוז (באבחון שעשיתי אין ADHD אלא זה על רקע רגשי) לזה שיש בי משיכה לבנים לזה שהתפתחו בי חרדות שכתוצאה מהן גם השפעה כפייתית. בעיות בתקשורת, ביטחון עצמי והערכה עצמית הרוסים, בעיות חברתיות, דחיינות, חוסר שקט נפשי, טראומות ופוביות. איך אני אמור לסלוח לו על כל זה? הרי זה לא היה ומת, חלק רחב מזה זה נזק עד עצם היום הזה, איך? אני בנתק איתו 7 שנים ואני מתכוון להגיד לו את כל מה שאני חושב עליו ועל כמה נזק הוא עולל בפוגרומים התכופים שייצר, מבלי שהוא הבין זאת עד היום. הייתי בטיפול תרופתי ואני לא רוצה לחזור לזה כי העבודה העצמית שעשיתי תרמה עשרת מונים מכך וגם מהטיפול הפסיכולוגי התנהגותי קוגניטיבי, אז אלא במקומם. כאמור אני רוצה בסליחה ובשחרור הכעס כלפיו בכל מאודי, השאלה שלי היא מזה לסלוח לו? איך לסלוח אחרי כל אלה? תודה רבה.