סליחה על שנעלמתי.. (ט?)
זאת הייתה תקופה ארוכה ומדוכאת.
אחרי הפסיכומטרי פשוט ישבתי בבית וניסיתי לתכנן מה הלאה, לחפש מה עכשיו.
המון זמן של בטלה וכלום ולשבת מול הטלויזיה.
אני שונאת את זה.
אז ניסיתי למצוא לעצמי מטרה חדשה..
וכל הזמן חזרתי לשם, ללרדת במשקל.
לצמצם את הכמויות שאני אוכלת.
ואז זה בילגן לי את הכל.
כבר לא ידעתי מה המטרה שלי ולאן אני הולכת,
והחליפו לי דיאטנית- מה שדווקא קצת החזיר אותי למסלול,
אבל גם זה עבר.
ואחרי כמה שבועות של אפ אנד דאונס כאלו..
הגיע השבוע.
מצאתי מקום חדש של שירות לאומי, והגיעו התוצאות של הפסיכומטרי..
(מעל 700, מתחת ל-750. כנראה שלא מספיק למה שרציתי ללמוד.)
עשיתי בדיקות דם בתחילת השבוע, הרוב המוחלט תקין.
קיבלתי אישור לעשות קצת פעילות גופנית..
אז כשראיתי ניידת של תרומת דם לא חשבתי פעמיים.
וחבל שלא..
כי אחרי שלושת רבעי שעה, כשהייתי בדרך להיפגש עם אמא שלי ולנסוע הביתה,
התעלפתי ברחוב.
לא חטפתי מכה או משהו..
אבל מישהו שראה אותי מיד קרא לאמבולנס. ולפני שהספקתי להבין מה קורה כבר הייתי במיון עם אינפוזיה.
אבל הנה, הצטרפתי למועדון.
הבנתי איפה הגבול עובר.
לא יודעת לאן לוקחים את זה.. אבל זאת ידיעה חשובה.
וחברה שלי נכנסת עמוק יותר ויותר לשם,
(הפרעת אכילה)
ומאז היא מחכה לראות ניידת של תרומת דם כדי לתרום דם ולהתעלף ולהגיע לקצה.
ואני לא יודעת מה לעשות עם זה.
אני לא יודעת איך לעזור לה... וזה מתסכל בטירוף.
ניסיתי לשכנע אותה לפנות לפסיכולוג או משהו.
זה לא עזר.
וזהו. כאן אני עומדת כרגע..
מקווה שיהיה בסדר.
זאת הייתה תקופה ארוכה ומדוכאת.
אחרי הפסיכומטרי פשוט ישבתי בבית וניסיתי לתכנן מה הלאה, לחפש מה עכשיו.
המון זמן של בטלה וכלום ולשבת מול הטלויזיה.
אני שונאת את זה.
אז ניסיתי למצוא לעצמי מטרה חדשה..
וכל הזמן חזרתי לשם, ללרדת במשקל.
לצמצם את הכמויות שאני אוכלת.
ואז זה בילגן לי את הכל.
כבר לא ידעתי מה המטרה שלי ולאן אני הולכת,
והחליפו לי דיאטנית- מה שדווקא קצת החזיר אותי למסלול,
אבל גם זה עבר.
ואחרי כמה שבועות של אפ אנד דאונס כאלו..
הגיע השבוע.
מצאתי מקום חדש של שירות לאומי, והגיעו התוצאות של הפסיכומטרי..
(מעל 700, מתחת ל-750. כנראה שלא מספיק למה שרציתי ללמוד.)
עשיתי בדיקות דם בתחילת השבוע, הרוב המוחלט תקין.
קיבלתי אישור לעשות קצת פעילות גופנית..
אז כשראיתי ניידת של תרומת דם לא חשבתי פעמיים.
וחבל שלא..
כי אחרי שלושת רבעי שעה, כשהייתי בדרך להיפגש עם אמא שלי ולנסוע הביתה,
התעלפתי ברחוב.
לא חטפתי מכה או משהו..
אבל מישהו שראה אותי מיד קרא לאמבולנס. ולפני שהספקתי להבין מה קורה כבר הייתי במיון עם אינפוזיה.
אבל הנה, הצטרפתי למועדון.
הבנתי איפה הגבול עובר.
לא יודעת לאן לוקחים את זה.. אבל זאת ידיעה חשובה.
וחברה שלי נכנסת עמוק יותר ויותר לשם,
(הפרעת אכילה)
ומאז היא מחכה לראות ניידת של תרומת דם כדי לתרום דם ולהתעלף ולהגיע לקצה.
ואני לא יודעת מה לעשות עם זה.
אני לא יודעת איך לעזור לה... וזה מתסכל בטירוף.
ניסיתי לשכנע אותה לפנות לפסיכולוג או משהו.
זה לא עזר.
וזהו. כאן אני עומדת כרגע..
מקווה שיהיה בסדר.