אז ככה
עברתי על "מה אכפת לציפור" שהוא הכרך היחיד שיש לי של כתבי חנוך לוין. משום מה עברתי מהסוף להתחלה, וזה כמובן היה לקראת ההתחלה, בתוך הפרק הראשון - את אני והמלחמה הבאה, קברט סאטירי על המלחמה. יש בעמוד 24 קטע שנקרא "שישה מרובעים" (לא לבעלי בטן חלשה): שיר ההרוג המפוזר ידי הימנית במזרח והשמאלית בסוף מערב, עיני נישאו אל ההרים, ליבי נהפך עליו. עוף השמים מוליך עכשיו את מיתרי קולי, אוזנַי אינן שומעות מה ששותק פי. שיר הגידם אשתי היקרה, איבדתי את שתי ידי, לעולם לא אוכל לרכוס את מכנסַי. את שדייך הלבנים לאאוכל עוד ללטף; האם תסתפקי בראש וכתף? שיר החיגר רגלי היקרה, אנו נפרדים לתמיד. אני חוזר הביתה, את נשארת בחזית. אצבעות בתי שדגדגוני בעקב מחפשות מקום סמוך יותר ללב. שיר המנצח למנוצח הירח מעליך ומעלַי, אבל ראשך בגובה נעלַי. את הפרחים שיעלו מגופך אקטוף אני, ולא בשבילך. שיר השבוי בין חיי למותי עומד איש עם רובה, ברצותו אחיה וברצותו לא אחיה. בתוך רובהו שישה כדורים, תמונת נערה בכיסו האחורי. שיר אחרית הימים ןגר טוראי ראשון עם רב-סמל, ורב-סמל ירבץ עם רמטכ"ל, ונער קטון מכסה את הגופות, נאות ה' צבאות.