-
אליהו זוטא (איש שלום) פרשה כב
מעשה בתלמיד אחד מתלמידי ר' עקיבא שהיה יושב בראש עשרים וארבעה אלפים תלמידים, פעם אחת יצא לשוק של זונות וראה שם אשה זונה ואהב אותה, והיה שליח משתלח בינו לבינה עד עת הערב, לעת הערב עלתה על הגג וראתה אותו כשהוא יושב בראש התלמידים כשר צבא והיה גבריאל עומד על ימינו, אמרה [בלבה] אוי לה לאותה אשה שכל מיני פורענות של גיהנם צואת לה, אדם גדול כמו זה שהוא דומה למלך תענינו אשה זאת וכשמתה ובטלה מן העולם יורשת גיהנם, אלא אם יקבלנה הרי היא מצלת אותו (ולעצמי) [ולעצמה] מדינה של גיהנם, וכיון שבא אצלה אמרה לו, בני מפני מה אתה מאבד חיי העוה"ב בשביל שעה אחת בעוה"ז, לא נתקררה דעתו עד שאמרה לו, בני מקום שאתה אוהב מלוכלך ומטונף מכל אברים [חמת מלא צואה וזבל] ואין כל בריה יכולה להריח ריחו, ולא נתקררה דעתו עד (שתפשו) [שתפשתו] בחוטמו (והניחו) [והניחתו] על אותו (קבר) [הקבר], כיון שהריח ריחו נמאס בפניו ולא נשא אשה (מעולם) [לעולם]
