סליחה מאוחרת

סליחה מאוחרת

אחרי המבול האחרון. וההתיצבות מחדש של התיבה. הבדיקה של מה לקחתי איתי לתיבה... ועם מי נשארתי, ועם מה.. הנגיעה מחדש במקומות הכי ראשוניים. והמים ששטפו וניקו אחרי הפעם הראשונה שנכנסת לאותם בורות שחורים במודע ומתוך רצון להבין ולא סתם מתרסקת. הבנתי שצריכה לבקש סליחה קודם כל מעצמי על הכל תמיד סולחת ובקלות לאחרים אבל איתי מנהלת חשבונות אין סופיים. ועדת ביקורת קשוחה שרואה כל גרגר אבק. ומילא הכפפות הלבנות, אבל זכוכית מגדלת ופנס?... וזה כבר מזמן לא אבאמא. לא השכנים ובטח לא אלוהים. לא! ממש ממש לא! בכל העולם הזה, אני זו שהכי קשה עם עצמי לא סולחת. לא מוותרת. יושבת לעצמי על הווריד. מחריבת מסיבות מתוחכמת. לוחשת לעצמי כל הזמן באוזן.. זה לא כי מגיע לך... זה סתם. הכל קורה במקרה.. הכל מזל לא הסתכלתי במראה וחגגתי. שום דבר שעשיתי לא מספיק טוב. תמיד יש אבל.. ושאף אחד לא יבלבל אותי עם העובדות. אז אני מבקשת סליחה מעצמי מכל אלה שהן אני.. שאת חלקן לא קיבלתי, לאחרות אף פעם לא סלחתי, באופן כללי לא אהבתי שתמיד כיסחנו לי את הצורה. וה"בלי תנאי" היה רק לאחרים. סליחה שרק בזמן האחרון מבינה את זה וסליחה מראש שיקח לי עוד קצת זמן להפנים. אחת שמתחילה לסלוח ולקבל את עצמה עם כל הצדדים.
 
מוטב סליחה מאוחרת מאשר אף פעם ...

לאחת מהצד, אהבתי את הודעתך שבה את מביעה הרבה כנות עם עצמך, מקווה שיוה"כ עזר לך במקצת להפנים את הסליחה לעצמך, שהרי כאשר אנחנו מסוגלים לסלוח לעצמנו, סליחה ממעמקים אנחנו מסוגלים לסלוח גם לזולתנו, מיתוך מעומקי נפשנו, ובדרך כלל הסליחה היא לאלה שאנו מרגישים שהם פגעו בנפשותנו, הרבה פעמים, תחושת הפגיעות היא מהקרובים ביותר אלינו - מההורים שלנו! ולסלוח, זה הרי גם להבין. כי למי שמראש אין סיכוי שנוכל להבין את פגיעתו בנו - לו אי אפשר לסלוח. וכאשר אני כותב דברים אלה עולה במוחי פגיעתם הרעה של הנאצים ימח שמם, בימי השואה הנוראים. אך בואי, אחת מהצד, ונחזור לטוב, הטוב שאני מאחל לך שיווצר אצלך כתוצאה מהסליחה העמוקה שלך לעצמך, שתהיי גם יותר סלחנית ומקבלת את זולתך, ושלאט לאט תעברי מהשוליים אל המרכז, ותרגישי את עצמך יותר ויותר כאחת מהאמצע... באור ובאהבה, פרי מגדים
 

פלג^ר

New member
היי לסלוח לעצמך?שאלה קשה.מה שכן

אפשר לנסות לחיות או ללמוד להתמודד עם הקיים.מוניק וחג שמח לכל.
 
למעלה