אלומת האור
New member
תודה, מקסימות
התכוונתי שאין לי חברים, כאלה שנפגשים אתם ועושים אתם דברים. גם לא מדברים בטלפון. קצת מיילים, פייסבוק ולפעמים גם זה לא. ואין בעיה למצוא שותפה חדשה? ודאי שיש. אנשים לא ששים לגור בשותפות עם בעל הבית שלהם, ועוד כזה שמתקרב לגיל 40 כשהם עצמם סטודנטים צעירים. על זה זה בדרך כלל נופל.
חזרתי לפני זמן קצר מאורלי. היה נחמד, בערך, אבל היא לא איילה. הייתי עייפה מאוד כי ישנתי גרוע בלילה, ואיך שחזרתי הביתה התחיל לי התקף של מחשבות מוזרות שלא סיפרתי לה עליהן. זה התפרץ בעוצמה, ובסוף מה מתברר - שלמרות שקבעו לי תור אליה גם לשבוע הבא, היא יוצאת לחופשה ולא תהיה שם... שוב לא מספרים לי כלום בבית הזה... יכולתי לבוא ולהיתקל בדלת נעולה, שוב...
אחר כך הלכתי לבקר ת'חבר'ה באשפוז יום, והם נורא שמחו לראות אותי, מטפלים ומטופלים כאחד, אמרו לי שאני נראית נהדר ושאני זוהרת... גם ניסו לגרור אותי להשתתף שם באיזו קבוצה כאורחת, אבל המנחה לא הסכימה ועיקמה את הפרצוף. נעצבתי לראות את אחת הבחורות שם במצב כל כך קשה... אני רואה אותה כמעט כל שבוע, היא הגיעה קצת לפני שעזבתי וכולם נרתעו ממנה מאוד, כי ההתנהגות שלה מאוד מוזרה ותוקפנית, אבל דווקא אני התיידדתי אתה והיא מחבבת אותי מאוד, משום מה. אני פוחדת שהיא תפגע בעצמה, היא מסוגלת לזה לגמרי והלב שלי נצבט.
חוץ מזה ברוך השם יש לי עוד המון עבודה על הטקסט, אז זה קצת יחזיק אותי בשפיות, אני מקווה. ויש לי אחה"צ את העבודה המוגנת, שעוד לא החלטתי אם אלך אליה או אוותר. כל כך לא בא לי על המקום הזה יותר, די, נמאס. אני חושבת שאכנס קצת לישון, אני עייפה מאוד. שוב תודה לכולןןןןןןןןןןן
.
התכוונתי שאין לי חברים, כאלה שנפגשים אתם ועושים אתם דברים. גם לא מדברים בטלפון. קצת מיילים, פייסבוק ולפעמים גם זה לא. ואין בעיה למצוא שותפה חדשה? ודאי שיש. אנשים לא ששים לגור בשותפות עם בעל הבית שלהם, ועוד כזה שמתקרב לגיל 40 כשהם עצמם סטודנטים צעירים. על זה זה בדרך כלל נופל.
חזרתי לפני זמן קצר מאורלי. היה נחמד, בערך, אבל היא לא איילה. הייתי עייפה מאוד כי ישנתי גרוע בלילה, ואיך שחזרתי הביתה התחיל לי התקף של מחשבות מוזרות שלא סיפרתי לה עליהן. זה התפרץ בעוצמה, ובסוף מה מתברר - שלמרות שקבעו לי תור אליה גם לשבוע הבא, היא יוצאת לחופשה ולא תהיה שם... שוב לא מספרים לי כלום בבית הזה... יכולתי לבוא ולהיתקל בדלת נעולה, שוב...
אחר כך הלכתי לבקר ת'חבר'ה באשפוז יום, והם נורא שמחו לראות אותי, מטפלים ומטופלים כאחד, אמרו לי שאני נראית נהדר ושאני זוהרת... גם ניסו לגרור אותי להשתתף שם באיזו קבוצה כאורחת, אבל המנחה לא הסכימה ועיקמה את הפרצוף. נעצבתי לראות את אחת הבחורות שם במצב כל כך קשה... אני רואה אותה כמעט כל שבוע, היא הגיעה קצת לפני שעזבתי וכולם נרתעו ממנה מאוד, כי ההתנהגות שלה מאוד מוזרה ותוקפנית, אבל דווקא אני התיידדתי אתה והיא מחבבת אותי מאוד, משום מה. אני פוחדת שהיא תפגע בעצמה, היא מסוגלת לזה לגמרי והלב שלי נצבט.
חוץ מזה ברוך השם יש לי עוד המון עבודה על הטקסט, אז זה קצת יחזיק אותי בשפיות, אני מקווה. ויש לי אחה"צ את העבודה המוגנת, שעוד לא החלטתי אם אלך אליה או אוותר. כל כך לא בא לי על המקום הזה יותר, די, נמאס. אני חושבת שאכנס קצת לישון, אני עייפה מאוד. שוב תודה לכולןןןןןןןןןןן
