סליחה ט?

[התקווה שבתוכי]

סליחה ט?

אני יודעת שנעלמתי
נעלמתי גם לעצמי...

אני יודעת שלא התייחסתי
לעצמי התייחסתי בצורה נוראית...

אז סליחה, נשברתי, התרסקתי לתהום. לא הצלחתי לעצור את עצמי.

ואני רואה את זה שלא פגעתי בעצמי, אני מודעת לזה שהנפילה לא התבטאה בהתנהגות
אני בהחלט טופחת לעצמי על השכם בעקבות זה...
ויחד עם זאת, הנפש התפוררה.
אני מנסה לאסוף את כל הפירורים, אולי אני אצליח לתקן אותה שוב.

 

[hory0]

יקרה,
אני חושבת שברגע הזה שאנחנו מודעים לכך שהתייחסנו לעצמנו לא בטוב, שנפלנו, שהתפוררנו, ומתוך זה מקווים להצליח לצמוח זה רגע יקר מאוד. שמאפשר את תחילת האיסוף של הפירורים והצמיחה.. שמתבהרת ההכרה, ושמתחבר הרצון לשינוי..

אני גאה בך מאוד שהנפילה לא התבטאה בהתנהגויות שלא נכונות. אני מאוד מאוד גאה בך. וזה בהחלט לא מובן מאליו..

שולחת חיבוק חזק,
ותדעי לך שאני מאמינה ובטוחה שתצליחי לתקן..
לכולנו מעידות, תהומיות יותר ופחות, אך החוכמה היא לקום מחדש..לנסות..להעיז..והנה את מתחילה בזה, בעצם זה שכתבת כאן.

 

[התקווה שבתוכי]

אמונה בעצמי (טריגר בפנים)

זה דבר שלא קיים אצלי...

אני טולטלתי היום כל כך חזק, הרגשתי שאני נזרקת אחורה שנים.
הסתכלתי אתמול על התאריך והרגשתי צביטה בבטן, לפני 5! שנים השתחררתי מתה״ש. עבר כל כך הרבה זמן, ואני בדיוק באותה נקודה.
אני לא מרגישה שעשיתי משהו בחמש שנים הללו, לא מרגישה שהתקדמתי אפילו טיפה.

זהירות טריגר מטורף (פרו אנה...)

אני רוצה להיות מסוגלת לחיות על אוויר, לנתק את הדבר הזה שנקרא אוכל.
אני רוצה להרגיש את החולשה המשתקת, את הסחרחורות, את הצריבה בגרון של אחרי...
אני רוצה שיהיה לי שוב קר בקיץ, ממש לשמוע את השיניים נוקשות
אני רוצה לא להיות מסוגלת לשבת על כסאות קשים, כי זה כואב
אני רוצה להיות מסוגלת לספור את העצמות רק מהסתכלות במראה
לפגוע חזק, קשה. ככה שאני לא אהיה מסוגלת להתאושש מהפגיעה הזו. אני רוצה להתפרק מבפנים פיזית, פשוט להפוך לאבק...

אני באמת מצטערת שאני מוציאה את הכל ככה, בבוטות, זה בדיוק התקליט שלי כרגע...
אני לא ממש מסוגלת לסנן כרגע...

 

[מייפלס]

 

[פרפר בתוך אגרוף]

אין צורך בהתנצלות, את הרי יודעת.

להסכים לכאוב ככה, בלי לנסות להקל על הכאב בסימפטומים,
זה דרוש המון כח ואומץ.
לפעמים יש דברים נורא כואבים. שצריך לכאוב אותם נורא כדי להצליח בסוף להרגיש אחרת לגביהם או לגבי החיים או לגבי העתיד ועצמך.
אני מקווה שהכאב הזה יוביל אותך בסוף למקומות אחרים,
ובנתיים מחזקת אותך להמשיך לא לפגוע.

 

[התקווה שבתוכי]

אני חושבת שבעיקר, אני מבקשת סליחה מעצמי

נכון, מותר לי לכאוב ולהתפורר, מותר לי להרגיש כל מה שאני מרגישה.
ויחד עם זאת, אני מאוכזבת ומתוסכלת מעצמי. מאוד. אני ממש מרגישה שבפנים נוצר ואקום, ואין לי במה למלא אותו.
אני מרגישה שאני נחלשת במקום הזה של רק להיות עם הכאב. אני מרגישה פיזית איך ההרגלים הישנים מרימים ראש.
מצד אחד יש מלאך, מהשני שטן. כרגע הם שווים בגודלם, אבל השטן רק מקבל יותר ויותר כוח.

נמאס לי, פשוט נמאס לי מהכאב הזה...
ולא נראה שיש משהו שיכול להרגיע אותו.