סליחה. ט'.
אני משוגעת, ועדיף לכולם לשמור מרחק. אני לא מצליחה להתמודד עם זה שאכפת לך. זה גורם להרגיש עוד יותר את החוסר, את הריק. את התחושה שאין בשביל מה... אכפת לך, ואני מפחדת להיות עליך יותר מידי, להפוך לנוזל, בלי יכולת לווסת את עוצמת הזרם, אותי. להפוך למעמסה, שמכבידה והורסת כל מה שנמצא. והכל מתעצם, בפנים כל כך כבד, המחשבות נודדות בין רצון לא להיות קיימת, לבין ספירה אינסופית של קלוריות, ריצות, ארוחות, חצאי שקרים. וכבר לא יודעת מה עדיף בשבילי. שלאף אחד לא יהיה אכפת, או שלמישהו יהיה אכפת. הרי גם ככה וגם ככה, אני לא מצליחה להתמודד עם זה. משוגעת.
אני משוגעת, ועדיף לכולם לשמור מרחק. אני לא מצליחה להתמודד עם זה שאכפת לך. זה גורם להרגיש עוד יותר את החוסר, את הריק. את התחושה שאין בשביל מה... אכפת לך, ואני מפחדת להיות עליך יותר מידי, להפוך לנוזל, בלי יכולת לווסת את עוצמת הזרם, אותי. להפוך למעמסה, שמכבידה והורסת כל מה שנמצא. והכל מתעצם, בפנים כל כך כבד, המחשבות נודדות בין רצון לא להיות קיימת, לבין ספירה אינסופית של קלוריות, ריצות, ארוחות, חצאי שקרים. וכבר לא יודעת מה עדיף בשבילי. שלאף אחד לא יהיה אכפת, או שלמישהו יהיה אכפת. הרי גם ככה וגם ככה, אני לא מצליחה להתמודד עם זה. משוגעת.