סליחה.טריגר.

[מרגריטה מקורונה]

סליחה.טריגר.

אני רוצה לצעוק. לפרק. לריב. לא להסכים איתך ואיתך ואיתך. רוצה לישון כל היום, לאחר, לא לבוא, לאכזב את כולם, לא לעמוד בציפיות. אני רוצה להכאיב, לפצוע, לצעוק מה את מתערבת בכלל?? רוצה לנתק את הטלפון, לנסוע לעיר אחרת, להעלם, שלא יראו אותי, לא כאן ולא בשום מקום אחר. אני רוצה לקום בבוקר רזה יותר. שלא יהיה לי תחת ענק. ולא בטן. לא רגליים. לא כלום. אני רוצה להיות מסוגלת לקום באמצע בלי לפחד שעכשיו כולם יראו כמה אני שמנה. אני רוצה לנסוע באוטובוס בלי לבדוק אם מכל הנשים שעל האוטובוס אני הכי שמנה. אני רוצה למות ואני רוצה לחיות. ואני רוצה כלום והכל ביחד. אני רוצה לאכול בלי להרגיש אשמה, וגם לא לאכול בלי להרגיש אשמה. כל הזמן אשמה. אני רוצה להפסיק לחשוב, להפסיק לרצות, ולהפסיק לרצות אחרים. אני רוצה להפסיק להרגיש לבד, ולהפסיק לרצות להיות עם אחרים. אני רוצה להפסיק להיות מעמסה. ועצובה. וכואבת.

אי אפשר. לכי לישון.

 

[פרפר בתוך אגרוף]

היי

אני מזדהה עם הרבה מהרצונות האלו, ועם הרבה מהפחדים. חלקם מוכרים לי מהעבר וחלקם גם מהיום.

את נשמעת לי מהסביבה, אז נלך ישר על השאלות הבסיסיות-
טיפול? כמה? מי? למה?

[כאן אפשר להיות מה שאת רוצה.]

 

[מרגריטה מקורונה]

_

הטיפול בדרך. בנתיים קשה. קשה מידי.

 

[levshavur]

מרגריטה מקורונה

שלום לך
קודם כל ברוכה הבאה לפורום!

יש זמנים שאני מרגישה דומה למה שאת תיארת ולפעמים זה מגיע בדימויי של גוש
בגרון שנתקע ...בעיקר הרגשתי את זה בתקופות שהייתי בדיכאון. ובתקופות שכאלה
קשה לי לצייר אני מרגישה ממש תקועה...גם אני הרגשתי אז שאני רוצה רק לישון.
אני חושבת שאת לא מעמסה אלא שקשה לך .אני זוכרת כמה זה היה קשה לי...והיו לי תקופות שכבר מאחורי שהיו לי מחשבות אובדניות, שהייתי פוגעת בעצמי...וכל זה
חלף עדיין יש ה"א ברקע, ופוסט טראומה שעדיין קיימת אבל זה פחות ממה שהיה. ההבדל הוא שלמדתי איך להתמודד עם זה איך לשחרר...יש תקופות שיש תקיעות ...אבל זה כבר פחות מימה שהיה
אני חושבת שאם תאחזי בתקווה ותנסי לחשוב על מה כן טוב בחיים שלך,יהיה לך יותר קל
אני כותבת לך את זה מניסיון...
אני מקווה שיהיה לך טוב יותר
לבשה.